47 מ . ש . גשור י 48 פר ק שמינ י סוקולק ה בעינ י מבקרי־חו ץ עיירו ת בפ י תיירים , — סוקולק ה הבלתי־נראית . — זכרון ־ דברי ם ש ל תיי ר יהוד י ע ל בקור ו בסוקולקה . — אצטבאו ת ע ם הש״ ס בבתי־היהודים . — תמונו ת גדול י וגאונ י ישרא ל ע ל הקירות . — התמונו ת ״זכ ר לחורבן ״ — העיירו ת מולד ת למדני ם ומשכילים , סופרי ם ומשוררים . — שמיר ה ע ל אור ח החיי ם העתיק . — חיי־שיגר א במש ך דורות . — הק ץ הנאצי . — בספרי־זכרונו ת ש ל תיירי ם וחכמי ם לא־יהודי ם תואר ו דרך־אג ב ג ם חי י היהודי ם בעיירו ת הקטנו ת ברחבי ־ רוסי ה ופולין , והדעו ת מחולקות , י ש המלמדי ם זכו ת עליה ם וי ש שהרא ו בספריה ם א ת פרצופ ם האנטישמי . עיירו ת נידחו ת בפולי ן ע ל חי י יהודיה ן הופיע ו בספרם . סוקולק ה ל א זכת ה להיזכ ר בה ם א ף ברמ ז א ו בהזכר ת שמ ה בלבד . לפנ י שני ם מועטו ת זכת ה סוקולק ה להיזכ ר באריכו ת במאמר ו ש ל מיכ ל הכה ן סינ י ע ל העיירו ת בפל ך גרודנ ה שנחרב ו מכא ן אפש ר לקב ל מוש ג ע ל חי י היהודי ם בסוקלק ה שהי ו דומי ם לחי י היהודי ם בישובי ם הפזורי ם בכ ל אר ץ ליטא , ושריד י העיירו ת מרגישי ם שהכות ב הפי ק מלבותיה ם א ת רשמיהם . ואל ו רשמי ו ע ל סוקולק ה :
. . . "בשנות נעורי, עוד לפני עזבי את מולדתי בשביל להגר לארגנטינה, נזדמן לי לבקר לפרקים בכמה עיירות שבפלך גרודנר,, כמו בערים: אדלסק, דוברובה, זבלו ־ דובה, לונה, סוקולקה, סקידל, קוז׳ניצה, קריניק. ועוד יותר בקרתי בסוקולקה, שבה ראיתי כמעט בכל בית יהודי ארון־ספרים במרכז הדירה, שממנו נצנצו ש״סי גמרות בכתבות־זהב על שירי עור. בבתים רבים אף מצאתי אצטבאות מלאות ספרים בעברית ואידית ואף בשפות זרות שנושאיהם לא נסבו על עניני אמונה ומוסר אלא על ספרות ומדע. אף היו כמה בתים שליד האצטב ־ אות עם הגמרות היו מצויים גם "עמודים" שנתנו לבית צורה של בית־מדרש קטן. כשפתחתי פתח בדירה יהודית, אף בסימטאות הניד ־ חות ביותר שבקרבת בית־הכנסת, או להבדיל ליד בית־המרחץ (מקווה), ששׁם הצטופפו אומנים, חייטים סנדלרים, האירו מעל גבי הקירות דייקנות קורנים של 26 בכתב״עת "גראדנער אפקלאנגען", בואנוס״איירס, חשון תשט״ז. משה ואהרן, משה רבינו עם עור פנים קורן, עם הלוחות בידו השמאלית ומטהו, שבו בקע את הים־סוף, בימינו; ואהרן הכהן עם האורים־ותומים על חזהו ומחת הקודש שממנה ניתמר עשן הקטורת בידו. ועל־ידם היתה תלויה תמונת הגאון מוילנה כשהוא יושב עטוף טלית ותפילין: בידו השמאלית החזיק ספר ובידו הימנית — נוצת אווזים. והוא היה כותב על גויל.
בבתים אחריהם של הדיירים היהודים היו הקירות תמונה גדולה אחת מקבצת 39 גאונים וגדולים יהודים ובאמצעה תמונת הרמב״ם. גם אפשר היה לראות תמונות היסטוריות, כמו "נס חנוכה", שבה מוזג מתתיהו הכהן־ הגדול שמן־זית מפך שמן קדוש שהיה סגור וחתום — לתוך קני המנורה, ומסביב לו עומדים החשמונאים וכידוניהם בידיהם... או תמונת ״אחשורוש ואסתר״; או תמונה המתארת את ה״אינקוויזיציה בספרד" ורואים יהודי נשרף באש האוטו־דה־פה, ... כן אפשר היה לראות בהרבה בתי יהודים את תמונת משה מונטיפיורי בלבוש אצילים. על־פני קירות הבתים היהודיים בערי ליטא, בפלך גרודנה, שבמשך כל השנה, מערב פסח לערב פסח, שימשו קנים לקורי עכביש והיו מלאי מרה־שחורה, מכוסים קדרות וענני־חושך, עד שכל קיר לא היה אלא "זכר לחורבן", על הקירות הללו נראו התמונות הללו, הנפוצות מאוד בישראל, כעצי תמר במדבר... העין היהודית הנוגה שראתה סביבה ברוסיה הצוררת לישראל רק גזירות ושוט־נוגשים, מצוקה ועוני, נתעו־ ררה למראה התמונות וחזרה למצב נחמה ותקווה מתוך הסתכלות בתמונות עברנו היהודי הגדול. ילדים יהודים ספגו עוד בשנות ילדותם במבטיהם את האור הקדוש מעל התמונות יחד עם התוגה היהודית ועם התודעה היהודית, וזרע של תקוה, וקץ הימים נזרע בלב הדור הצעיר ונישא בחובו כל שנות חייהם, עד זקנה ושיבה...
ומהאיטעמ א כל העיירות הללו שבפלך גרודנד, הוציאו מקרבן מספר גדול ורב של למדנים, משכילים, סופרים, משוררים, אמנים, אנשי־מדע ואברכים, בעלי תורה ותרבות, ומאידך גיסא —מספר רב של חלוצים וחלוצות שעברו את תקופת הד,כשרד. החקלאית זד,כל־ כלית ו ד,תכוננו לעלות לארץ אבות ולבנותה ולהוציאה משממותה.