51 מ . ש . גשור י 52 ("ספריי ת אגורה") מאודיסה. מלב ד החוברו ת והספרי ם הכיל ו חומ ר אינפורמטיב י ותעמולת י חשו ב ההוזרי ם ש ל המורשי ם הציונים. החוזרי ם נדפס ו בעברי ת ובאידי ת ונקרא ו באגודות, ולפעמי ם ג ם הודבק ו בבית־הכנסת. תעמול ה ציוני ת בעל־פ ה נעשת ה על־יד י נואמים, ביניה ם נואמי ם עממיי ם ו״מטיפים״ — מגידי ם מוכשרי ם מא ד ישהי ו נוסעי ם מעייר ה לעיירה, מלהיבי ם א ת הקה ל ומייסדי ם אגודות. המהפכ ה ברוסי ה בשנ ת 1905 והריאקצי ה שבא ה אחרי ה גרמ ו לשינויי ם רבי ם בחי י היהודי ם בליטא. מלב ד המשט ר המדינ י שדיכ א א ת התנוע ה הציוני ת השפי ע לרע ה ע ל התנוע ה ג ם המצ ב הכלכל י הירוד. ההגיר ה הגדול ה לארצות־הברי ת רוקנ ה א ת העיירות, בעיק ר מצעיריהן. לאח ר שנ ת המהפכ ה התחיל ו צעירי ם רבי ם לחזו ר להסתדרו ת הציונית. רבי ם התארגנ ו באגודו ת בש ם "צעירי־ציון", שהחל ו להתבד ל במקצ ת מ ן ההסתד - רו ת הציוני ת הכללית. בכינו ס הציונ י הפלכ י שכינ ס הוע ד הגליל י בסמורגו ן בתו ר "חתונה" (ועדה) בדרוזגני ק השתתפ ו 23 צירי ם מ ־ 11 ערי ם (גרודנה, ביאליסטוק, בריסק, סלונים, סוקולקה, סקידל, לוננה, וולקוביסק, הורודוק, בילס ק ודרוזגניק).
בועידת ציוני גליל וילנה בשנת תר״ס (1900) השתתפו מסוקולקה יעקב גולדשטיין ושמשון קצנלבוגן. אגודת צעירי־ציון בסוקולקה החתימה את מכתביה בחותמת מיוחדת "אגודת צעירי־ציון בסוקולקה" עם "מגן דוד" באמצע. על המכתבים היו חותמים ישראל ליפצר, או צבי קובלסקי, או צבי יודובסקי, הכתובת של האגודה היתה: מ. ווארמאן. בשנת תר״ע נאסף בסוקולקה כסף רב למען הקק״ל. הציונים היו מתאספים 8 — 10 פעמים בשנה בבית אחד מחברי האגודה. היתה השתדלות לפתוח בעיר מועדון־ מקרא צבורי ונישלחה בקשה לשר־הפלך לאישור הדבר 8 ^ . כידוע, אחרי שנת הדמים 1905, הסכימה ממשלת הצאר להזמין "נבחרי העם" לדומה (בית־הנבחרים). יהודי סוקולקה השתתפו בבחירות לארבע ה״דומות". לדומה הראשונה נבחר הציוני הפעיל יעקב גולדשטיין, לשניה — ד״ר בלומנפלד ומר ה. י. אפשטיין (אורטו־ 28 מלבד החומר שבארכיון ל. יפה השתמשתי גם במאמרו של הד״ר ישראל קלוזנר ״חיבת־ציון בליטא״ (עמ' 489). דוכס), לשלישית — ד״ר בלומנפלד, לרביעית — אליעזר אשקביץ (אורטודוכס). הקורסים הפדגוגיים שנוסדו בגרודנה להכנת מורים בעלי-הכשרה פדגוגית להוראת הלמודים העבריים והכל- ליים, באו לשם ביצוע המטרה הרשמית שהציבה לה
"חברת מפיצי השכלה", שייסדה את הקורסים בכספי חברת יק״א. למעשה, שאפו הקורסים לחנך מורה עברי ספוג תרבות עברית ומחנך מסור ברוח האידיאלים הלאומיים של עמנו, כדרישת תנועת התחיה של הדור. שלטונות החינוך הרוסיים, בגרודנה עיר-הפלך, הספיקו להכיר בערכם של קורסים ואף כיבדו את כהנשטאם כמחנך דגול, אך נתעוררו קשיים בנוגע לסידור הבחינות לגומרי הקורסים. בעזרת "מפיצי השכלה" הצליחו לסדר את הבחינות לגומרי הקורסים בדרך קבע בסוקולקה, הסמוכה לגרודנה, שבה היתה קיימת ליד בית-הספר הרוסי ועדת-בוחנים לתואר מורה. שלטונות החינוך עשו מצדם גם הקלות מסויימות לקורסאים: הביאו בחשבון את שעורי ההוראה שנתנו החניכים בקורסים, קיצרו את הבחינות בכמה מקצועות וכר. כמעט כל הגורמים היו עוברים את הבחינות הרשמיות הללו בהצלחה וקבלו תואר "מורה" רשמי ״2.
אלא, אף בכך לא נסתיימה הפרשה. מכיון שהקורסים נתנו רק תעודת־גמר בלתי רשמית, הוחלט להדג-ש בתעודה גם את הצד העברי. לכן הדפיסו את התעודה בשביל המחזור השני בשתי הלשונות: רוסית ועברית. כאשר הגיעה התעודה כזו למשרד הגליל באודיסה, בא קטרוג חדש, באיזו רשות מדפיסים תעודה גם בעברית בצד הרוסית זאגב אורחא, נזכרו במיניסטריון ב״חטא" הישן, שהקורסים העניקו תואר מורה למחזור הראשון בתעודה מעין רשמית עם הסמל המלכותי, הנשר הרוסי, המיניסטריון פקד על הקורסים לכפר על "חטאם", לאסוף מכל הקורסאים את התעודות ולהמציאן לדירקצי ד המקומית, ועל המורים ההם הוטל לעמוד בבחינה הממשלתית כרגיל. כהנשטאם מנהל הקורסים הוכרח לעשות גם זאת, וגם להם סידר את הבחינות בסוקולקה. כולם עמדו בבחינות וחזרו לבתי־הספר. 29 עיין במאמר "הקורסים הפדגוגיים בגרודנה" מאת אהרן קרון בספר "יהדות ליטא".