63 מ. צינופיץ 64 בנו של ר׳ חיים יעקב, ר׳ יחזקאל סרנא, ממצויני ישיבות ראדין ו״כנסת ישראל״ המוסרנית שבסלאבודקה־ קובנה, היה חתנו של הגאון ר׳ משה מרדכי עפשטיין אב״ד ור״מ דסלובודקה (בעל ה״לבוש מרדכי״) עזר לו להקים סניף לישיבה הגדולה בחברון עיר האבות, בארץ־ ישראל. ועדיין הוא ר״מ ראשון ומנהל ראשי של ישיבת חברון בירושלים, חבר נשיאות "מועצת גדולי התורה" בישראל ו״אגודת ישראל", נחשב כאחד מבעלי האו־ טוריטה הגדולים של היהדות החרדית וכהאחד המיוחד משרידי תנועת "המוסר" מיסודה של הגאון ר׳ ישראל סאלאנט. גיסיו של ר׳ פייבלי, רבה של סוקולקה, היו ר׳ שלמה שמריהו מרגליות אב״ד בריינסק ור׳ צבי הירש דירקטור (חתנו של הרב יצחק מרגלית). 7. הרב ר׳ צבי הירש דירקטור רב בסוקולקה בשנות תרמ״ג—תר״ס (1883—1900). בא מעיירת קופציובה להיות רב בסוקולקה בערך בשנת תרמ״ד. כגיסו של ר׳ פייבל סארנא שעבר להורודוק, בא לכאן לפי המלצתו והכרה אישית כאחד מפני קהלת סוקולקה.

כפי הנראה "לא שפרה עליו נחלתו" של הרב ר׳ צבי הירש משנתו הראשונה לבואו לסוקולקה. היו בין הבעלי־בתים שצדדו בזכותו של המורה־הוראה בסוקול־ קה ובקשו שיתמנה כרב בקהלה בזכות היותו למדן מופלג. אולם, במשך הזמן שככה המחלוקת והרב ר׳ צבי־ הירש דירקטור היה מקובל על כל החוגים של יהודי סוקולקה, בזכות מעלותיו וסגולותיו בלמדנות, בעסקנות צבורית וכאיש נימוסים, ובימיו נחשבה הרבנות סוקול־ קה כתור־הזהב של הרבנות בקהלה זו. רמזים על המח־ לוקת בסוקולקה ישנם ברשימה ב״המליץ״ (1887, גליון 35) בו מודיע ישראל שר מתושבי סוקולקה כדברים האלו: "אחדים אשר אין רוחם נוחה מהרב (החדש) היושב שם על כסא זה כשנה, יחפצו למנות לרב עליהם את המוה״צ (המורה־צדק) והמצדדים בזכות הרב מתנגדים לזה. הדבר הגיע לאזני פקיד המחוז (איספראווניק) ואחר שהזמין את השניי״ם הנ״ל חתמו בפניו שיביאו עצומותיו לפני רבנים גדולי תורה ועל מי שיוחלט שהוא הזוכה. השני מתחייב לעזוב את העיר ויבקש לו רבנות במקום אחר". ישראל שר מעיר עוד כי "חרפה תכסה פנינו שצרי־ כים אנחנו לאפוטרופסים נוצרים גם בעניני רבנות". והנה לא עברו אלא ימים מספר ובאותו עתון "המליץ" (גליון מס׳ 50) מכחיש "הרב-מטעם הממשלה דפה סא־ קאלקא" את הדבר ומסכם: שבנוגע לרב, אוכל להבטיח נאמנה (כותב את זה מ״ר לייב פאדאלסקי) כי הוא יושב לבטח בקרבתו וינהל כבוד בעדתו כראוי לו".

זיקת ו ש ל הר ב ר׳ צבי-היר ש לרבנו ת סוקולקה, נעוצ ה בעובד ה שג ם זקנ ו "כבו ד הרב י הגדו ל בתור ה ובהורא ה המפורס ם לתהיל ה מו״ ה צב י היר ש הי ה מק״ ק סאקאלקא" (מהקדמת ו לספר ו "בני ן שלום"). ר׳ צב י היר ש דירקטו ר נול ד בביאליסטו ק לאבי ו ר׳ שלו ם שהי ה אי ש אמי ד בעל-מאפי ה (ידו ע ש ם בש ם ר׳ שלו ם בעקער) ובנ ו מתוא ר כ״נגי ד מפוא ר ויר א אלקי ם רחי ם ומוקי ר רבנן, אי ש נדי ב המפורס ם ברו ב פזרונותיו". ר׳ שלו ם נת ן לבנ ו ר׳ צב י היר ש חינו ך תורנ י מובהק, ר׳ שלום, התכונ ן לרבנות. בראשונ ה הי ה ר ב בקופציוב ה (פל ך סובאלק) ומש ם ב א לסוקולקה. הר ב ר׳ צבי-היר ש דירקטו ר הי ה מ ן המפורסמי ם ברבנ י דורו. התמזג ו ב ו כ ל הסגולו ת שכח ן יפ ה לר ב ולמנהי ג רוחנ י בישרא ל והי ה מכוב ד ע ל כ ל החוגי ם בעם. חשו ב הי ה חבור ו התלמוד י "בני ן שלום", שנדפ ס בווילנ ה בשנ ת תרנ״ב. חידוש י תורת ו ש ל הר ב ר׳ צב י היר ש מצטייני ם בחריפו ת ובבקיאו ת א ף בתלמו ד ירושלמי, הרמב״ ם וגדול י הראשוני ם ודברי ו בא ו לעמ ק השו ה בעני ן ההלכ ה הברורה. דברי ו מסועפי ם ומסונפי ם ל״בתים" ו״חדףים" ו״חלונות", כד י לת ת ספו ק למעיני ם ע ל מוצאי ו ומבואי ו בכ ל עני ן וענין. בהקדמת ו לספר ו הו א מזכי ר חבו ר שנ י מסוד ר לדפוס, בש״ ס ופוסקי ם שהי ה ל ו בה ם חליפת-מכתבי ם ע ם גדול י הדור, הו א שוא ל וה ם משיבי ם א ו שהו א השי ב לה ם ע ל שאלותיה ם בעניני ם שבתחו ם הלכ ה למעשה. חבור ו השנו ן ל א זכ ה לראו ת או ר וי ש בז ה הפס ד גדו ל לספרו ת הרבנית - התלמודית .