67 מ. צינוביץ 68 היות וממקורביו של הג״ר שמואל מוהילובר בביאליסטוק; בדרשותיו שהיו חדורות להט לאומי דתי הדגיש את ערכה של שיבת ציון וההתיישבות החדשה בארץ. השפעתו ודרשותיו לטובת ציון בעת שבת בסוקולקה היו גורם חשוב לבצורה של התנועה בעיירה. ב״הצפירה" (1898, גליון 63) נמסרו בקורספונדנציה הפרטים הללו: "מעיר סאקאלקא, פלך גרודנה, כותבים לנו כי חיבת־ ציון התעוררה בלב אנשי עדתם בימים האחרונים וכשלש מאות איש מכל מפלגות העדה היו לאגודה אחת להרים תרומתם תרומת נדבה קבועה לקופת הועד לתמיכת עובדי האדמה בארץ־הקדושה. הרעיון הציוני התעורר ביתר שאת על־ידי הרב הגאון ר׳ ישראל גולדין, חתן הרב אב״ד דמתא אשר יטיף דרשות נחמדות על חיבת־ ציון ועל המדות הטובות המסתעפות ממנה ואשר מקורן אך באחדות העם".

זאת ועוד. בעל־הרשימה מזכיר שבתקופת המלחמה הראשונה התגורר הרב גולדין כפליט מלחמה בב־אליס־ טוק ושם דרש תכופות בבית המדרש שברחוב "עולם חדש" (ניי־וועלט") בשבח הציונות הדתית ואף עזר בהרבה לשיקום בתי־הספר התורניים־לאורים של חברת "לומדי ש״ס" ברחוב האצילים (שלאכעצקה) שבוטלו בזמ ן המלחמה ונתחדשו בשם "תחכמוני". במס- גרת חנוכית זו פעלו בית־ספר יסודי לבנים ולבנות (בנפרד) וכן "תחכמוני גבוה" לתורת וחכמת ישראל. בסיומה של המלחמה חזר ר׳ ישראל גולדין לעירתו סערהייא, שבינתיים עברה לתחום מדינת ליטא העצמאית, וגם שם הוא פעיל בתנועת "המזרחי" והרבה בנסיעות ובקורים לטובת הקרנות הציוניות ועניני התנו- עה. בשנות העשרים היגר ר' ישראל גולדין לארצות־ הברית ונתמנה לרב ברוצ׳סטר בה כיהן עד פטירתו ברה״ש תשי״א (1949) והוא בן שמונים שנה. הרב ר׳ ישראל גולדין היה מקובל כאחד מזקני הרבנים, התחש- ^'' בדעתו בעניני דת ודין ובעסקנות דתית, עמד במו״מ של הלכה עם גדולי הדור, אך מעט מחידושיו ראו אור הדפוס. מזה: בירחון הרבני ה״פרדס" ובספר השו״ת "דברי מלכיאל" למלכיאל הלוי טננבוים אב״ד לומזה, בו הופיעו שתים מתשובותיו בעניני הלכה. בתקופת שבת בסוקולקה, נולד בנו ר' חיים, שהוא מרבני החשובים של יהדות אמריקה. ר' חיים קבל חנוכו

התורנ י מאבי ו וב״ישיב ה ש ל ר ' שמשו ן קצנלבויג ן בסו- קולק ה וג ם בישיב ה שייס ד אבי ו באמציסלא ב וג ם למ ד תור ה בישיב ת "כנס ת ישראל " המפורסמ ת שבסלובוד- קהיקובנה . הוסמ ך להורא ה מגדול י הרבנים , ביניה ם ר ׳ חיי ם הר ץ היילפרי ן ראב״ ד ביליסטו ק והג״ ר שמעו ן שקו פ אב״ ד ור״ ם בריינסק . בשנו ת השלשי ם היג ר א ף הו א לארצות-הברי ת והו א מכה ן פא ר באח ת הקהלו ת הנכבדו ת והו א מלמדני ה הוותיקי ם באמריקה . 9 . הר ב ר ׳ מש ה יהוד ה רבינובי ץ תרס״ א—תרס״ ג ( 1901 — 1908 ) ילי ד טיקטין , התייח ס לר ׳ יום-טו ב ליפמא ן בע ל התוס- פו ת יו ם טו ב ע ל המשניות . מלב ד גדלות ו בתור ה הי ה מפורס ם כירא-שמי ם גדו ל בע ל מידו ת תרומיו ת ושונ א בצע . ל א לק ח דמי־פס ק בדיני-תור ה ול א דמ י רג ל (כיבו ד יום-טוב ) וא ף ל א דמ י מכיר ת חמץ . הי ה אהו ב וחבי ב ע ל כ ל החוגים . ובמיוח ד העניי ם והאביוני ם שפיז ר לה ם א ת כ ל אש ר הי ה לו . רבנות ו נה ג ברו ב תפאר ת וא ף בענינ י שחיט ה הי ו קצב י העי ר כפופי ם ל ו וכ ל דב ר מפי ו קדו ש הו א להם .

בשנת תרס״ה (1908) נלקח אחר כבוד להיות מו״צ רשמי בגרודנה הכבודה, בראותו שחרדי העיר ראו בו בר סמכות ואוטוריטה מובהקת לחיזוקה של תורה וארחות חיים מסורתיים שהתרופפו. אבל הוא היה נערץ גם על החוגים המתקדמים בראותם בו רב העומד על דעותיו ללא מ־טוא פנים ומתמסר בכל תום לבבו ליטט ה יטהו א דוגלה בה. במלחמת העולם הראש־ונה פעל במסי־ רות נפש לטובת פליטי הסביבה שהתרכזו בגרודנה בפברואר 1915 רחפה על יהודי גרודנה גזירות גירד ט מהעיר. ר׳ משה יהודה דריט בי׳ באדר דריטה חמה בבית־ הכנסת הגדול יטבגרודנה ועודד את הקהל שלא יחשיטו מאימת הגזירה, הוא פתח את ארון-הקודש וגחה בתפילה ובבכיה. מרוב התרגשות נפל ארצה והתעלף. הרופא שנקרא למקום הושיט לו עזרה, אך כעבור שעה קלה שבה רוחו הטהורה אל על. להלוויתו באו כמעט כל בני העיר וגדול היה המספד •טספדו לו. (ה״צפירה״ 1915, גליון 40). "המנוח השאיר אחריו איטה וחמשה בנים בלי שום מקור מחיה.