ב. מנכבדיסוקולקה 1) ר׳ מאיר מרקום, רב־מטעם בסוקולקה עד 1868 תולדות חייו: נולד בשנת ת״ר (1840) בסוקולקה להו־ רים נכבדים וישרים. בימי בחרותו בא לביאליסטוק, למד באחת מישיבותיה ועשה חיל בלימודיו עד להפליא. הוריו שלחוהו אחר־כך לווילנא לבית המדרש לרבנים. לאחר שגמר שם לימודיו שב לעיירת מולדתו סוקולקה ונתמנה בה רב־מטעם הממשלה. גם בנובוהורודק פעל ויסד בית־ ספר לילדי ישראל, ומילא תפקיד רב־מטעם. בשנת תרכ״ח (1868) חזר לביליסטוק וכהן במשרת רב־מטעם בהצלחה שלשים וארבע שנים, ושם נפטר בשנת תרס״א (1901), בגיל ס״א. בעתונים "הצפירה" ו״המליץ" נתפרסמו דברי הערכה לזכרו של ר׳ מאיר מרקוס. סופר עליו "שניהל את משרתו זאת בשקידה רבה, ביושר ובתום לב. כל בני העיר כבדוהו על הנהגתו ונועם דרכו, טוהר נפשו ויקר מדותיו, בענוות צדק ובאהבתו לכל אדם. לא היה דבר שבצדקה בביאליסטוק שלא לקח בו חלק בראש היה עסקן במפעל "יד חרוצים" (חברה ללמוד מלאכה ליתומים ונערים עזובים). הקדיש להם הרבה מזמנו ואף כי עלה לו בטירחה וביגיעה רבה. היה גם עובד חרוץ ומראשי מייסדים של ״תמיכת עניים״... ופעולתו לטובה היתה ניכרת בכל. היה סמל דמות התום והיושר, וגם הממשלה הכירה פעולתו לטובה ותכבדהו". הוא היה מבני העליה המעטים, שהצטיין גם בהשכ־ לתו וגם ביראה קודמת לחכמתו, היה יהודי נאמן לעמו בהליכותיו בדרכי התורה ובמנהגי ישראל.
"המליץ" מציין גם זאת שר׳ מאיר מרקוס, הרב־מטעם, היה אחד הראשונים שנתנו ידם לרעיון חיבת־ציון בהתעוררו לפני הרבה שנים (בתרמ״א). "הוא היה בין העובדים החרוצים הראשונים בביליסטוק לביסוסה של תנועה זו. עמד תמיד בראש מגביותיה ומפעליה וכל זה בצניעות ומבלי להתבלט". ובעת הלוויתו נאספו שלשת אלפים רובל לטובת משפחתו שנתאלמנה ממפרנסם. על השתייכותו של ר׳ מאיר מרקוס הרב־מטעם לתנועת חובבי־ציון בביאליסטוק מוסר גם א״ש הרשברג בספרו "פנקס ביאליסטוק" (חלק ראשון), הכותב עליו שעשה עבודתו בשלימות. היה מורה־דת בבית־הספר הריאלי. נשא דרשות בבית־הכנסת הגדול ברוסית ביומי דפגרא. היה נוח לבריות ללא תקיפות ובמחלוקת באסיפות היה מפשר ומשלים בין הצדדים. 2) ר׳ שמשון קצנלנבויגן, הרא״י הציוני בסוקולק. הרב י. ניסנבוים, במאמרו על רשמי בקורו בסוקולקה (״המליץ״ 1898) מדגיש במיוחד כי "ראש הציונים" (בסוקולקה) הוא דווקא ראש־ישיבה שבעיר.
ואמנם, היה בדבר משום חידוש בימים ההם, שברוב ה״ישיבות״ היתה הציונות "בבל יראה ובל ימצא" ורק במחתרת התנהלו הפעולות ע״י מקצת בני הישיבות שבפעולתם החריף סבלם האישי. ואשר לסוקולקה היתה העזה לא רק להחזיק ברעיון אלא לקיים ישיבה בה הר״ם יפעול בגלוי מתוך התמסרות נפשית אישית לציונות, שהרי בקרבת העיירה, בקרינאק. פעל רב קנאי שנחשב גם גאון בתלמוד, הלא הוא הרב ר׳ ברוך לאווסקי (בעל "מנחת ברוך") והוא שיצא בגלוי נגד כל פעולות ציונית. אף בסוקולקה עצמה קמו מפריעים לתנועה הציונית מצד חסידי קרלין וקוצק. ובכל זאת סברו ותמכו בישיבה ציונית בעיר סוקולקה. גדולתו וידענותו בתלמוד של ר׳ שמשון עמדו לו שלא נתקל בקושיים בעבודתו בקודש, בהחזיקו בישיבה לבני תורה צעירים ומוכשרים. ר׳ שמשון קצנלנבויגן היה יליד סוקולקה, (אביו ר׳ אפרים מוותיקי העיירה), ומלבד היותו מופלג בתורה ומדקדק במצוות היה כחו גדול במחשבת ישראל ובמחקר הדת, אף מקורִי ובעל דרך מיוחדת לו בהליכות חיי יום-יום, זהיר מאד ביחסיו עם הכלל והפרט עשה למען הציונות, שראה בה עוגן והצלה לפתרון בעית דור הבנים שביהדות רוסיה. דרכו בציונות היתה יותר על דרך המחנך מאשר התועמלן הרגיל. כנאמן