145 כימי מלחמת העולם הראשונה 146 ניתנה רשות להביאו לקבר ישראל. רק לאחר התעללות הז׳נדרמריה הפולנית (קאנארקעס) בגופת הקדוש, נתנה הרשות לחברא קדישא להביאו לקבר ישראל. אנשי העיר באו לחלוק לו את הכבוד האחרון, החנויות נסגרו, העבודה שבתה, וכל בני העיר השתתפו באבל הכבד על האיש שנפל על קידוש השם. 9. צבא פולני מתקדם לשטח הרוסי

מטרת ציוד ושל הצבא הפולני על־ידי ממשלות אנגליה וצרפת היתה, שילחם נגד הבולשביקים. הצבא הקומוניסטי עוד לא הספיק להתארגן כהלכה אחרי המהפכה, והצבא הפולני ניצל את שעת הכושר והתחיל להתקדם לשטחי אוקראינה. הצבא הקומוניסטי נסוג, נרדף על ידי הפולנים שכורי הנצחון, הכובש בדרכם עיר אחרי עיר, כפר אחרי כפר. בדרך עקובה מדם יהודי הגיע המסע עד לעיר קיוב. לבסוף חל מפנה; הצבא הפולני שהתקדם בקצב מהיר מדי, נשאר בלי אספקה צבאית. קוי החזית התרחקו מבסיסי האספקה. בימים ההם לא היו עוד אוטומובילים בארץ, את האספקה לחזית הובילו בעגלות רתומות לסוסים. הצבא הפולני, שהיה מחוסר ציוד ואספקה, לא החזיק מעמד והתחיל לסגת מן החזית בבהלה, כשהוא נרדף על ידי המרשל הרוסי בודיוני ורוכביו. חיילי הצבא הפולני הנרדף והמובס, התנקמו ביהודים, שדדו וענו, גזזו ומרטו זקנים של אנשי שיבה, יחד עם הבשר, ושפכו דם יהודי על לא עול בכפם. הצבא הרוסי הקומוניסטי דלג אחרי הצבא הפולני, החזית התקרבה לסוקולקה ולעיר נכנס הצבא הפולני הנסוג. רוב הצבא היו ה״האלרצ׳י־ קים", שהפילו אימה וכלו חמתם ביהודים. חרדת־מוות תקפה את יהודי העיר, החנויות נסגרו, הכל הסתתרו בבתים, במרתפים. הצבא הפולני הנרדף והמובס השתולל ברחובות, פרץ חנויות, הכה יהודים, התעלל וקרא צווח־ חות־פרא. מדוכאים ונפחדים ורעבים ישבו היהודים סגורים במחבואים. הפחד ואימת־המות גברו בהתקרב הערב. החושך והאפלה מרטו עצבים. והנה עברה שיירה צבאית בעגלות וסוסים, ניתנה הפקודה: "סטאץ״י עמוד! נשמעו זעקות פרא, צווחות של החיילים: יהודים ארורים, פתחו את הדלתות. ומיד נשמעו יריות, התחילה פריצת דלתות החנויות והבתים, ניפוץ שמשות, צעקות איומות של היהודים: געוואלד, געוואלד, הצילו! ולא היה מי שיציל, העיר היתה מופקרת לחסדם של הפורעים. באימה וברעדה ישבו היהודים במחבואיהם. ומה רב

היה אשר כאשׁר השיירה זזה ועזבה את העיר. אך הנה באה שיירה שנית. ושוב — פוגרום. בעיר מחזות אימים. חלונות שבורים, שמשות מנופצות, סחורות מתגלגלות במדרכות, שוד וגזל, צווחות פרא: יהודים ארורים. הפחד הרס את אנשי סוקולקה והם חיכו ליום הגאולה, לכניסת הצבא האדום. כששמעו את רעמי התותחים ואת טרטור מכונות־ הירי הבינו האנשים שמתקרב קץ השלטון הפולני, מתקרב יום הגאולה. פתאום נראו להבות אש ועשן מכסים את השמים. נדמה היה שהעיר עולה בלהבות, בתים בוערים, ואין מי שיכבה את הדליקה. אחרי שהצבא הפולני ברח מסוקולקה, נגשו מכבי־ האש להשתלט על הדליקות, והדבר עלה בידם אחרי עמל רב ומסירות על־אנושית. לפני שהצבא הפולני עזב את סוקולקה עוד הספיקו להרוג 4 יהודים. שמו- תיהם: ה״ה פארבער (דער קישקע מאכער), אהרונובסקי, וואליאנסקי וחייל יהודי שלא מן העיר. 10. כיבוש סוקולקה על־ידי הצבא הרוסי הקומוניסטי ב־1919 כשהצבא הרוסי הקומוניסטי חזר וכבש את סוקולקה נשמו יהודי העיר לרווחה. הם יצאו ממחבואיהם, שאפו אוויר צח, הרגישו את עצמם חפשים. סכנת המוות חלפה.