149 בימי מלחמת העולם הראשונה 150 בבוא שמועת ההצהרה לבש הנוער הציוני גסוקולקה מלבושים בצבעי הדגל הציוני: כובע לבן עם סרט כחול, מכנסים לבנים עם חולצה כחולה, בטוי אהבתו לדגל הציוני ולארץ ישראל. הדגל הכחול־לבן עם מגן דוד באמצע הועלה על המועדון של "צעירי־ציו ך ו״המרכז " שהיה בביתו של איצקעה אייזין ברחוב ביליסטוק קול שירת "התקוה" "נם־ציונה" ו״תחזקנה" בקע מהמועדון. ברחוב ביליסטוק הצטופפו קבוצות־קבוצות ושיחת היום היתה הצהרת בלפור. ההסתדרות הציונית בסוקולקה הפכה את המאורע לחג לאומי גדול, הוכרז על ביטול־ מלאכה, החנויות נסגרו בעלי־המלאכה הפסיקו עבו- דתם, העגלונים התירו את סוסיהם. יהודים מהרו לבית־הכנסת הגדול לאסיפת־עם רבתי. ילדי בית־ הספר עם מוריהם הופיעו מסודרים ברביעיות וחוב- שים כובעים צבעונים, מעשה ידיהם של הילדים עצמם. דוד-יצחק ותזמורתו תפסו מקום על בימת בית־ הכנסת והשמיעו שירים לאומיים. וכל הנוכחים פצחו בשירה אדירד. ובד.תלד.בו ת אין־סוף. ביהוד, היתד. התלה- בות גדולד. בשירת התקוד. "לשוב לארץ אבותינו", חלומו של כל יהודי. האסיפה נפתחה בדברי המנהיג
הגדול של "מרכז" בסוקולקה ישראל ליפצער ז״ל, שדבר בדלתות וקולו חצב להבות-אש. בית־הכנסת היד. מלא עד אפס מקום, בעלי־מלאכה, חנוונים וסתם ידידים שרצו לשמוע על ארץ-ישראל, כולם הקשיבו מתוך התלהבות ואמון. לדברים הנשגבים והנפלאים על תחית העם וארץ־ישראל. 13. לדמותו של ליפצער לא אמלא את חובתי אם לא אזכיר בספר שבדפיו צרו- רים חיי. של קהילת סוקולקה הקדושה, את ד.מנד.י גג- דול ישראל ליפצער ז״ל, שפעל רבות למען ארץ-ישראל. שחנך את הנוער לציונות ולאהבת ארץ-ישראל. והחדיר את הציונות בין יהודי העיר. היה איש ישר וטוב. מסר את חייו למען הציונות. היה הרוח החיה בעירנו, ושמו הלך לפניו. נואם בחסד עליון, היה לדוגמה לנוער בעירנו. ביתו היה פתוח לכל בני הנוער. כשנפתחו שערי ארץ-ישראל, חיסל את עסקו, את הצלמניד., ועלד. ארצה. למרות גילו המבוגר. התיישב בחיפה וגם כאן, כמו בסוקולקה, היה ביתו פתוח לכל עולה מעירנו. ישראל ואשתו מלכה ז״ל התענינו במצבם של עולי סוקולקה. חברי החלוץ נפרדים ממשפחת ליפצר וחבריו לעלותם ארצה