The narrator’s mother

... תר באימה, בשחור הריק הזה שברחוב. בקצה הרחוב למטה, סמוך לגשר־העץ, פתוחה חנות אחת, רק חנות אחת בלבד. היא חנות לחלב וחמאה של היהודי המתחרה התמידי בחנותו של אבא. כי גם לאבא חנות של חמאה ומוצרי חלב. בעל החנות הזאת הוא יהודי רחב וכרסתן, פניו טובעים בים השערות של זקנו הרחב ופאותיו העבותות * בנים היו לו שנים < האחד, הגדול, הוא חסר־דעה לחלוטין. השני, הקטן ממנו, גס־ רוח ומחוצף. אלא שחנותו שלו היתד, תמיד מלאה גויים וגדות, קונים ומוכרים, ואילו אבא — היו לו בנות חמודות, שהמורים היו באים לחנותו ומשבחים לפניו את בנותיו ואומרים שתענוג גדול לדבר אתן וללמדן תורה. ואף אני, בנו, הייתי "כלי יקר" מיועד לתורה וגדולה, בעל ״ראש טוב״ — אלא שחנותו של אבא ריקה היתד, תמיד והפדיון דל. ובשעת לילה מאוחרת, עם סגירת החנות, כשהיו אבא ואמא מריקים את כסף הפדיון המועט והדל מהמגירה של השולחן אל תוך ארנק של עור ממורט, ואבא מפליט היה ולוחש

בימים ההם היתד. אמא יושבת בחנות, ידיה על סיר גחלים עוממות ועיניה כבושות בספר המונח לפניה במגירת השולחן הפתוחה, ועתים אנחה פורצת מעומק לבה. אמא, על מה כה נאנחת, אמא, היכן את? ...

... בימי החור ף היתד. הסימט ה מכוס ה של ג רב. חלקלקה. כשהית ה חוזרת אמ א ע ם ליל ה מהחנות, קשת ה עלי ה ההליכ ה בסימט ה המשתפעת ויורדת, בזהירו ת רב ה צעד ה צעד־צע ד לב ל תמעדנ ה רגליה. ...