במדין החרדית 0. ש. גשורי(בר1קנר > / ער הצדיקים והחסידים מוקדש לנשמת אבי מורי החסיד ר׳ אליעזר ברוקנר ז״ל ממונדדיוב. נולד במיסלזביץ (שלזיה) השוכנת ליד מונדדבשבזג ־ למביה, בשנת 1897. עוד בילדותו מצטיין בחוש למוסיקה. עם סיום הגימנסיה בברלין הוא ממשיך השתלמותו בקונסרבטוריון למוסיקה, באקדמיה לאמנזת בדרזדן ובוינה. היה פעיל בתנועת "המזרחי" בשלזיה ובזגלמביה. בתרפ״א עלה לארץ, ומאז משתתף בעתונים שונים בארץ ובחוץ לארץ על נושא הנגינה והשירה היהודית. גם כאן ממשיך פעילותו הציבורית, וכיהן זמן־מה מזכיר כללי בועד הפועל של הסתדרות "הפועל המזרחי" ועורך העתונות שלה. היה ציר בכמה קונגרסים ציוניים, חבר באסיפת הנבחרים השניה, חבר "אגוד סופרים דתיים", מזכיר המחלקה למסחר ותעשיה של הסוכנות היהודית"ועוד. ביחוד מתמסר הוא לטיפוחה של המוסיקה וחקירתה, אסף (ואוסף) אלפי ניגונים של עדות ישראל שונות, אירגן בירושלים את המקהלה הראשונה לנגינת חסידים ואת התזמורת הראשונה לניגוני־עם. מארגן ומוכיר כבוד של איגוד החזנים וחובבי השירה הדתית בישראל. מרצה ב״קול ישראל" ובציבור על הניגון החסידי. עורך הירחון המוסיקלי "הלל" והירחון "צלילי חסידים". פירסם ספרים רבים בנושאים כלליים ומוסיקליים: מסלילת הכביש עד בנית בית הפועלים (1926), הסוציולוגיה בישראל (1937), החקלאות במקרא ובתלמוד, שירתו של הרב א. י.
הכהן קוק, רננים (1931), מוסיקה ופייט בספרות הרמב״ם (1933), לחסידים מזמור (1936), צלילי חסידים (1938), ניגוני חגים ומועדים, הנגינה היהודית בספרות, הנגינה בחצרות הצדיקים, הניגון והריקוד בחסידות ועוד ועוד. סופר פורה ושוקד על עבודתו וזכה בפרסים בעד חיבוריו המאלפים. אוסף תווי הניגונים שאסף, למעלה מעשרה כרכים, הוא האוסף הגדול ביותר בעולם היהודי בנושאו. מ. ה. א) החסידות והחסידים מעין מבוא. ן*ונכתי וגדלתי על ברכי החסידות, ומשחר ילדותי הסתכלתי 1 1 מקרוב אל אורח חייה המיוחד שלה בזגלמביה ומחוצה לה, מידותיה ומנהגיה, הלך־רוחה ונטייתה לשמחה וחגיגיות. וכעת, אחרי ככלות הכל, לאחר השואה רואה אני חובה קדושה לעצמי להיות גואל לזכרה הקדוש בל ייעדר מקומה באנדרטה הרוחנית שאנו מציבים ליהודי בנדין וזגלמביה. מכל בתי הכנסת ובתי המדרשות, בתי־התפילה והקלויזים הרבים בבנדין עולה עוד באזנינו נגינתם של שליחי־צבור, חזנים ובעלי־תפילות, שקולם ערב ופרקם נאה ומעורבים הם עם הבריות, והדרת תפילתן של עדות קדושות המצפות לגאולה, קהל איתן באמונתו, מסור לתורה ולקדשי עם ישראל.
מתהומי העינויים של אושוויץ הקרובה, מקום כליונם של יהודי בנדין וזגלמביה בתאי הגאז, עולה אנחתה האחרונה של עדה קדושה, עיר ואם בישראל, היא בנדין, וחודרת לעמקי נשמותינו. אנקת גסיסתה של קהלה גדולה שכל ימיה מתגעגעת היתה לימות המשיח, של יהודי תהלים ומשניות שגורל מר איחדם, שקציר מות אכזרי הפילם יחד — שפלי ברך וגאים, חסידים ובעלי־בתים, עניים ועשירים, לומדים ופשוטי־עם, הכל מאוחדים באמונה וברוח והכל שווים באסונם. לא יוחגו עוד חגים ומסיבות בבתי החצרות של האדמו״ר הבריקובי שפירא ושל האדמו״ר ה״שיניבאי" רוטנברג, ולא יגילו עוד בבתיהם של רבני ודייני דמתא ונכבדי החסידים, ולא יתכנסו עוד בימי פגרא בקלויזים החסידיים. קהלה גדולה היתה. למדבר שממה, חלפה ועברה כלה היתה. מעולם. כולה עלתה על המוקד בידי עם של חיות טרף, שקעה בתהום עינויים וכליון ללא זכר, ללא קבר נמצאה בה. כל היקר והקדוש חולל ואובד. ורק שרידי הקהלה, שרידי הדור שנשמד, נושאים בקרבם ביגון את זכרם, שומרים על גחלת הזכרון ורושמים שמות וקורות ומקימים מצבות. חייהם של יהודים שומרי תורה ומצוות נתרכזו בבתי־התפילה, בקלויזים ובבתי־המדרש. היו אלה נקודות־הגיבוש לעדות, לציבורים, לחבורות חסידים. ולכל אחד מבתי־התפילה האלה היו אופי משלו. לא הרי זה כהרי זה. מתפלליו של כל בית־תפילה טבעו חותמם עליו והיו. מושפעים ממנו.
הבה ונחש בחשבונם של בתי־תפילה החסידיים של קהילת בגדין. מקובל היה, שמספרם על לכמה עשרות. אולם לא נשתמרה רשימה מדוייקת, ונרשום את השמור בזכרוננו. ב) החסידות בפולין אחד החזיונות שעוררו ענין עמוק בחיי יהדות פולין וזגלמביה היה, ללא ספק, החסידות, שקיבלה על אדמת פולין נוסח משלה. היא שהביאה ליהודי פולין הנרדפים אור חדש ובטחון, גירשה את העצבוּת ומילאה לב כל יהודי שמחה, צירפה אותו כחבר לעדת החסידים שבה שאב התעלות רוחנית ומרץ חדש, אהבת ישראל ומעשים טובים. יותר מאשר בכל מקום אחר היתה החסידות בפולין הווי ותרבות — חברה בעלת צורות ונוסחאות משלה. כמאה ועשרים וחמש שנה עמלו החסידים ורבותיהם על קביעת - 225