הצורות הללו, טביעת ן ושכלולן, ומלחמ ה התנהל ה בל י הר ף ע ל קיומן. אחת התופעו ת רבות־העניי ן בתולדו ת החסידו ת הי א התפתחות ה בתוך תחומ ה ש ל פולי ן גופה. קוי ה הראשוני ם ש ל החסידו ת נמתח ו באזורים הנוטי ם מ ן המרכ ז לצ ד דרום־מזרח, בסביבו ת הערי ם לובלין, קאלץ, ראדום, ומש ם פנ ו קצ ת מערב ה לסביבו ת פיוטרקוב, ומשם לעב ר צי־נסטחו ב ושלזיה. הא ם גר ם לכ ך ריבו י הישובי ם הצפופים־יותר והוותיקיבריות ר ש ל יהודי ם בפולי ן ז וראוי לציין, שבבנדי ן אפש ר הי ה למצו א א ת הקלויזי ם ש ל הקוים השוני ם המנוגדי ם ז ה לזה, ובה ם קלויזי ם שהי ו רחוקי ם בהשקפותיהם ז ה מז ה כרחו ק מזר ח ממערב. ובכ ל זא ת נשא ה אות ם בנדין החסידי ת יחד, לל א התנצחו ת אידיאולוגית. כ ל חסי ד הל ך בשיטתו, וכ ל השיטו ת הטיפ ו לאהב ת הבריות, לאהב ת ישראל, ללימוד סנגורי ה ומסירו ת נפ ש ע ל כ ל יהודי. האהב ה הי א פר י השמחה ופר י הענווה. מ י שאי ן ב ו אהבה, משמ ע שאי ן ב ו ענוו ה ויש ב ו עצבות. כל הקלויזי ם ש ל השושלו ת השונו ת בבנדי ן ייצג ו מעי ן קיבו ץ גלויות בזעיר־אנפין, והחסידי ם ידע ו להתמצ א בה ם ולשמו ר אמוני ם לשיטתם ולדרכם. לפנ י כשבעי ם שנ ה נצטמצמ ה בנדי ן למספ ר קטן ש ל רחובו ת שבמרכז ם עמ ד השו ק הישן. וא ז ל א הי ו בעי ר אלא קלויזי ם מועטי ם בלב ד כש ל חסיד י רדומסק, גור, סוכצ׳וב, אלכסנדר. קוצק, ואח ר כ ך — קלוי ז חנצ׳ין. ית ר הקלויזי ם קמ ו רק ע ם גידול ה ש ל העי ר ואוכלוסית ה היהודית. ג) החסידו ת בבנדי ן

בנדין היתה אחת הקהילות הנאות ביותר בפולין. בכל קלויז חסידים מצויים היו יהודים בעלי הדרת־פנים לעשרות, שאפשר היה לחשבם לעידית החסידות הפולנית. קהל החסידים בבנדין היה מורכב חצרות רבים ושושלות החסידיות שהיו בפולין, ובכללם כל הרבנים והדיינים שבמקום. בעיקר התרכזו השטיבלעך ברחובות מאלאחובסקי, קולונטאיא, מונדז׳יובסקא והשוק החדש. ארבעה דיינים ישבו בבנדין, וכולם חסידים של שושלות שונות: הדיין ר׳ יהושע טעלנר היה חסיד סוכצ׳וב, ו"ח ליפשיץ שנרצח בידי הנאצים כשהוא עטוף טליתו ותפיליו — חסיד אלכסנדר, ר׳ הניר־דוד פרידברג ור׳ חיים יצחק אייזיק מאנעלא — חסידי סוכצ׳וב. הרב המקומי ר׳ איצ׳לה קימלמן, שהיה צדיק גדול ונודע וכיהן ברבנות בנדין משנת 1866 עד 1893 שאז נפטר — היה חסיד רדושיץ, אחר פטירת ה״סבא הקדוש" היה חסיד רדומסק, ועבר אחר כך לגור. חתנו היה הרב ר׳ יצחק* טוביה ממונדזיוב. הרבי מגור לא נמנע מלבקר אצלו במונדז׳יוב בכל ביקור מביקוריו בבנדין. הרב שבא אחריו, רבי יששכר־בריש גרוברט, מחבר ספרים נודעים, היה חסיד גור. אף בנו ר׳ זלמן, שמילא מקומו אחרי פטירתו, היה חסיד גור, ולאחר שנאלץ לעזוב את הרבנות ולנסוע לאמריקה נתמנה לרב העיר ר׳ הירש־הניך לוין, נכד הצדיק רבי חנוך מאלכסנדר, חתן ה״שפת אמת" מגור, ואצלו נהג מפעם לפעם לבקר גיסו האדמו״ר מגור.

החסידים התרכזו במחיצה רוחנית שהבדילה ביניהם לבין יתר יהודי בנדין: בבתי־תפילה מיוחדים, הלא הם ה״שטיבלעך" בנוסח תפילה (נוסח ספרד), באמונה ב״רבי" ובלבושו הפטריארכלי. והיו ביניהם יחידי סגולה ו״יודעי דרך שלמדו והגו בתורה בנגלה ובנסתר יומם ולילה, וכמה מהם היו קמים לילה לילה לערוך תיקון חצות, התפלשו בעפר וקוננו על גלות השכינה — על חורבן הבית ועל סוכת דוד הנופלת. ומאידך, מהרב היה רגש הקיבוציות שרווח בקרב החסידים. נער וזקן דיברו זה לזה בלשון "אתה". ומה רבה האחווה. והרעות בכל הקלויזים. לתופעה טבעית ורגילה נחשב הדבר, לעזור לחסיד יורד או מחוסר־פרנסה באמצעים שונים. כל עדת החסידים מחוייבת הייתה. להתפלל ב״שטיבל", שכן זה סימן ההשתייכות לתנועת החסידות. הכל התפללו בצוותא, הואיל שהיו ביניהם שינויי־נוסח בתפילות לפי הנוהג המקובל בבית־ תפילתו של כל "רבי". אך רבים אהבו להתפלל גם ביחידות לבל יפריעו להם בהתלהבותם ובהתרגשותם בעת תפילתם. והיו שהיו מתרוצצים בזמן התפילה הלוך וחזור, כשהם עושים תנועות ונענועים, בריעות והשתחוויות, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה". ויש שעמדו קפואים, בלי זיע וניע, צמודים ודבוקים למקום ובלהט שפכו את לבם בתפילותיהם.

הקלויזים — מהם ותיקים וישנים, מהם בינוניים וגם חדשים. הישנים — עברו עליהם כמה דורות, ואף אירעו בהם כמה זעזועים, מהפכות ופירודים. מבחינה זו לא היה כמעט קלויז יוצא מהכלל. כמעט הכל יכלו להתגאות בביקורי צדיקיהם בצל קורתם. ז) הקלויזים קלויזים רבים היו בעיר, ולכל קלויז פנים אחרות, מנהגים מיוחדים, ניגונים משלו, וכל אחד טבע חותמו ופרצופו המיוחד על חסידיו, עד שגם בלי לדעת, קל היה להבחין באיזה קלויז התפלל כל חסיד מהעיר ולאיזה רבי הוא נוסע. היו חסידים, שאהבו ליהנות יותר מעולם־הזה, לאכול ולשתות בנעימים, נאים בתלבושתם ובגדם נקי ללא רבב, כי גם רבם אהב סעודה טובה והקפיד בנקיון בגדיו. והיו שחיו בדחקות ועוני, שהעולם־הזה לא היה להם אלא פרוזדור לחיי עולם־הבא. וכן היה שוני במידת החיבה לניגון, שנחשב ערך יסוד בחסידות, ובאיכות הניגון ביחס למקוריות ועמידה על הצלילים היהודיים העתיקים, שלא כל שושלת ידעה ואף לא דקדקה ב״ענינים קטנים" כגון אלה. הקלויז היה כעין עולם מיוחד לעצמו, מעין בית־משפחה גדול.

וכל אלה, שהשתייכו למשפחה זו נשארו בזכרון הדורות הבאים, על כל מעלותיהם וחסרונותיהם, בחיצוניותם ובפנימיותם, כשם שהיו בחייהם. הקלויז נתן לחסיד בטחון שאין הוא גלמוד בעולם, שמובטח לו אחיזה ומשען וחסות בשעת הצורך. הימים שבהם הסתופף החסיד בצל הרבי שלו היו לו ימי התרוממות נפשית. הקלויז החסידי נעשה למוסד דתי וצבורי כאחד. הוא היה קודש לתפלה ולתורה. בקלויז נוצרה האוירה החסידית של בגדים היהודית. לאחר יוברעבודה קשה הלך לו היהודי לקלויז ושם הסיר מלבו דאגותיו, שכח טרדות היום וספג לתוכו את אורות ה״ניצוץ היהודי" שאין להגדירו. בקלויז ערכו "סעודת מצוד.", שתוי״ש ביום־הזכרון של הרבי הנפטר, חגגו את השמחות הפרטיות של כל יחיד ויחיד, שכאן לא היה יחיד ושמחתו לא היתה. שמחת־יחיד. בקלויז ידעו על מצבו של כל אחד ואחד, מי זקוק לעזרה ומי עשוי להגיש עזרה. כאן דנו והתווכחו בענינים העומדים ברומו של עולם, בעסקי הקהלה ובענין בחירת רבנים ובכל שמחשיב איש מישראל ובכל שהוא מבטל. הקלויז שימש מקום־בילוי הטוב ביותר לדור הקשיש והצעיר. מובן, שגם בית־המדרש ובית־הכנסת העניקו רוחניות. ביודהמדרש היה ביודועד לקהל הפשוט. בו - 226