קלויזים בבנדין 1) קלויזים של חסידי גור מרחק רב היה בין בנדין לבין בירת שושלת גור, ואף־ על־פי־כן לא מנע הדבר להרחיב את חוג חסידי גור בבנדין, שמנה שלשה קלויזים, ובכל קלויז שימש כעין מעוז לחסידי גור. גור של מטח היתה עיירה שקטה ששכנה במרחק של כשעתיים נסיעה ברכבת הזעירה מווארשה הבירה. שושלת החסידות שבה התחילה עם הרבי הגוריי הזקן רבי יצחק־מאיר אלטר בעל "חידושי הרי״מ", שהתחיל לנהוג בצדיקות גור אחרי קוצק. הרי״מ היה אומר: "ר׳ בונם מפשיסחא הנהיג את העולם באהבה, הרבי מקוצק נהגם ביראה, ואני מנהיגם בתורה". חבר־תלמידו ר׳ חנוך לוין מאלכסנדר ניסח: "פשיסחא היתה מידת אהבה, קוצק — מידת יראה, גור — מידת תפארת, הכוללת את שניהם". מלבד תורה והתלהבות היתה באישיותו של הרי״מ מידה רבה של ידיעת הבריות וידיעת קירובם. הוא החשיב את מנהיגותו בחסידות והיה נערץ על כל חבריו צדיקי החסידות. בשנת תרכ״ו נפטר הרי״מ והניח אחריו כשלשים אלף חסידים. מילא מקומו נכדו הצעיר ר׳ אריה־לייב מגור, והוא נפטר בשנת תרס״ה והניח אחריו ספר "שפת אמת", שנחשב עם טובי הספרים בספרות החסידות בדורות האחרונים. בנו ר׳ אברהם־מרדכי מגור היה הרבי האחרון שם, שעלה לארץ־ישראל בימי השואה בפולין אחרי כמה ביקורים בה והתיישב בירושלים, שבה נפטר.
גור גדלה על שני עמודי־התיכון של חסידות פולין: פשיסחה וקוצק, ובמשך הזמן יצרה לעצמה דרך משלה, שהתאימה יותר לצרכי הזמן החדש. בגור קיבלה החסידות, במובן ידוע, צורה דמוקרטית ואופי המוני. בגור היתה הדלת פתוחה לכל דורש. הרבי בא במגע עם אלפי חסידים בכל קצות הארץ. ברם גור לא הביאה עמה שום חידוש בהשקפת העולם החסידית. היא נטתה לסינתיזה, ולכן הדגש היה בתורה, קיום מצוות ומעשים טובים. היא הלכה בראש החסידות בפולין במנין חסידיה ובאופי החברתי הרחב שלה, שהיה בו מקום לכל מי שקיבל עליו את עול מרותה. חוש־המציאות של גור נתן בידה את הכוח להשתמש ב״אגודה", שתולדותיה בפולין בשנותיה הראשונות היו תולדות המלחמה על העליונות בקרב החסידים ולהפכה גורם חשוב בחיי־החברה שעיקרו היה מבוסם על תמיכה בממשלת פולין.
בבנדין התבצרו חסידי גור תודות ל״אגודה״ והתבצרותה בחיי הקהלה בעיר. חתנו של ה״שפת אמת״ מגור, הוא הרב הירש־הניד לוין — נכדו של רבי חנוך הצדיק מאלכסנדר, נתמנה רב בבנדין, והחסידים סיפרו כאילו נזרקה נבואה מפיו של הרב מגור על רבנותו זו של גיסו. מאז היה הרב מגור מבקר כפעם בפעם בבנדין ומתאכסן אצל גיסו הרב, או אצל ר׳ מנדיל שפירא ברחוב פוטוצקי, וכה נתחזקה יותר ויותר השפעת חסידיו בבנדין. המלחמה הגדולה על קבלת רב בעיר לא היתה קלה ביותר, והיא נמשכה שנים רבות. היתה זו אחת המטרות העיקריות של חסידי גור בכל מקום, ואף בבנדין: לכבוש את כל מוסדות הקהלה ולשלוט על העיר ביד רמה. שלשה קלויזים היו לבית גור בבנדין: א) הקלויז הגדול ברחוב יאסנה, ב) בשוק החדש, ג) בבית ה״אגודה״ ברחוב מאלאחובסקה. בהם נתרכזו טובי כוחותיהם, אם למלחמה ואם לכיבוש בכח הזרוע. בי אמנם חסידי גור היו קנאים וחפצי־קרב הרבה יותר מחסידים אחרים. הקלויז הגורי הקטן נמצא בתחילתו ברחוב מודז׳יובסקא, ובו היו מצויים אברכים חריפים שהיו סמוכים על שולחנות חותניהם ("קעסטקינדער"). אברכים אלה היוו כוח, ולשם השגת נצחון לגור במלחמה על מינוי שר״ב, או פקיד בקהלה, מוכנים היו לבוא באש ובמים. וכשהיה צורך בעזי־פנים, לא היו נזקקים לאחרים. כל אחד מהאברכים הללו היה די תקיף.
ואילו הקלויז הגדול קבע מושבו בבנין מיוחד משלו עוד בימים עברו, ובו אישים חסידיים רבים בר׳ יעקב׳לה שפירא עם משפחתו הענפה, בנו ר׳ מנדל שפירא שהקים לו בבנין בית לתפארת, בית חסידי־יהודי מובהק. וכן בניו וחתניו ואחר כך נכדיו; ר׳ מנדל רוזנזאפט — חתן ו״יעק׳ל שפירא — איש שכל חייו עסק בצרכי ציבור ותמיד היה מוכן לעזור לזולת, והיו רואים אותו מאסף כסף לצרכי עניים, ובכן היה פעיל בחברות צדקה. הוא היה טיפוס הפוך של "חסיד שוטה", חסיד וירא־שמים מובהק ורכש לו הערצה רבה בקרב המתקדמים ולקח חלק במוסדות־הצדקה שלהם. בין מתפלליו נמנו אישים כר׳ ליפא קאמיגר, האחים ר׳ אברהם וקלמן ליור, שניהם פרנסים בקהלה מטעם ה״אגודה", משד. חיים קמינר, העורך של העתון האגודאי "יודישע וואכנבלאט", ר׳ משה שטייער, רינסקי שלמה יצחק, יו״ר ה״אגודה" ויו״ר הקהלה, פלטיאל אונגר, ר. מ. שנברג, משה ברגר, יצחק קצנגולד, פרץ טאוב. ואף יודעי־נגן ובעלי־תפילה מצויינים היו לחסידי גור בבנדץ. ר׳ יעקב׳לה שפירא שימש במשך שנים כבעל־תפילה בקלויז הגדול, בימים הנוראים — בעל מוסף עם בל־נדרי ונעילה, ועבר לפני התיבה עוד בגיל התשעים. נפטר כמה שנים לפני פרוץ מלחמת השמד האחרונה. ר׳ בריל אייכנוואלד כיהן בבעל־שחרית בימים הנוראים ונמנה עם הדור הצעיר יותר. אף הוא נחשב ככוח בחבר המנגנים של גור, ובמסיבות החסידים היה קולו נשמע תמיד ברמה.
ר' אהרן קופלוביץ היה הבעל־מוסך בקלויז הגדול. קולו הנעים משך מתפללים הרבה גם מחוץ למסגרת חסידי גור, ויודעי־נגן הללו מאד תפלתו. ועוד כוח נאמן היה ילחם בבנו של ר׳ מנדל פרוהמן, המנגן הקבוע בחצרו של הרבי מפילץ, ובנו ר׳ לייביש שישב בבנדין לא בייש את שנות נעוריו בפילץ. גור ואלכסנדר היו שתי הדרכים הרחבות והמרכזיות בחסידות פולין עד לדור אחרון זה. ולכן שררה מעין שנאת חרש בין חסידי גור ואלכסנדר בכל מקום, ואף בבנדין, אם בי במידה פחותה. כל אחד ראה את השני באילו סר מהדרך הישרה, מן ה״אורחא דמהימנותא". היתכן? כיצד אפשר להיות חסיד ממש, אם לא לנסוע לאלכסנדר? וכך ראה החסיד חגורִי בביטול את חסידי אלכסנדר: גם הם חסידים, אינם נוסעים לגור... יחם זה התחיל עוד בזמן שה״שפת אמת" כיהן בגור ורבי ירחמיאל־ישראל־יצחק דנציגר באלכסנדר. שניהם גדולים. האחרון נחשב לחכם מחוכם שדבריו השנונים מסופרים עד היום "מפה אל פה" בעולם החסידות. השנאה בין חסידי שתי ה״חצרות" שררה לא רק בקרב הדור הקשיש. היא עברה גם לצעירים, עד כדי כך, שהבחורים, לומדי תורה, של שני הקלויזים נמנעו להפגש. אף הם הביטו בביטול זה על זה: אף הוא למדן! המוח לא תפס, שעשוי בחור מקלויז אחר להיות בן תורה • ולאמיתו של דבר היו בני־תורה גדולים בשני המחנות, גם בדור הקשיש וגם בדור הצעיר. בכל השולחנות בקלויזים היו מלאים לומדים, בני תורה ותלמידי חכמים. ובשני ־־ 5 23 -