ישבו על ספסלים מהופכים כביו ם תשעה־באב, והתאבלו כמו אחרי־מות אביהם. לאחר כמה ימים התחילו להשלים עם המציאות והגורל, שהרבי איננו חי יותר, ואי אפשר להיות בלי רבי. והיו צדדים שונים, מי בעד ר׳ שמואל־הירש אחי הצדיק המנוח, על אף חסרונותיו שהוא קפדן קצת וביחיד "נחבא אל הכלים", ומי בעד ר׳ מנדלי מביאלה שהיה יושב בסטריקוב. נתפלג הקלויז לשתי פלגות, וכל צד רצה להשפיע על השני בטוב או ברע. לבסוף גברו האלכסנדרים, ורוב הקלויז נשאר גם להב א חסידים נאמנים לאלכסנדר. ואכן, היה רבי שמואל־הירש רבי מתאים בכל המובנים, וכל שהכירו מקרוב ידע שהוא צדיק, קדוש וטהור. דברי תורתו היו מלאי אש. נהג בצדיקות עד שנת תרפ״ד שאז נפטר. ושוב רצו חסידי סטריקוב לעזוב את אלכסנדר ולעבור לסטריקוב, אך לא הצליחו. חסידי אלכסנדר גברו והמשיכו לנסוע לבנו של הצדיק המנוח, ר׳ יצחק־מנחם שניהל את הצדיקות כהלכה. חסידים רבים שלא נסעו ל״תפארת שמואל" חזרו לאלכסנדר לרבי האחרון. הוא היה פעיל יותר בשדה הפצת התורה והחסידות. וכה נוצרו בפולין — ואף בבנדין — ישיבות בשם "בית ישראל", על שם בעל "ישמח ישראל" מאלכסנדר. בתחילת המלחמה האחרונה, כשכבשו הנאצים את פולין, התחבא הרבי מאלכסנדר בלודז / ואחר כך בוארשה ובאוטבוצק. עתוני גרמניה כתבו עליו "דער גראסראבינער אוי ם אלכסנדר", "שטירמר" פירסם תמונת ה״אוהל" שבו קבורים שלשה אדמו״רים.
בשנת 1941 השתדל וחסידי אלכסנדר בארץ ישראל לקבל סרטיפיקט בשביל הרב שיוכל לעלות לארץ והגיעו להסכם עם הגסטאפו שתמורת כסף רב יינתן לצאת לאיטליה לרבי דנציגר, אשתו ובן אחד, אך הרבי לא הסכים. הוא אמר: "בעת צרה כזו רוצים אתם שאשאיר את כלל ישראל ואציל את נפשי בלבד? לא. בתוך עמי אנכי יושב ויחד עם עמי אמסור את נפשי להורג". ואמנם, הוא נרצח יחד עם חסידיו בטראבלינקה. יהי זכרו ברוך. בין גור ואלכסנדר נמשכה גם בבנדין המחלוקת על המרות בקרב חסידי פולין, שהיתה לפני כן מחלוקתם של חסידי וורקה וקוצק. אך גם כאן הצטיינו חסידי אלכסנדר ברוח המתינות. קלויז חסידי אלכסנדר היה בין הקלויזים המעטים הראשונים שהיו קיימים בבנדין שלפני גידולה, לפני כשבעים שנה, שאז לא היו בה אלא מספר רחובות והשוק הישן במרכזם. הקלויז השתכן שנים רבות, עד לחורבנו בידי הנאצים, ברחוב קולונטאי. עם המתפללים נמנו עסקנים ואישים חשובים מטובי העדה בבנדין, ובהם ר׳ מנדל דומב — גביר ועסקן ראשי, ר׳ לייביש בוכוויץ — נשיא ״המזרחי״ בבנדין, ר׳ יצחק אהרן לנדוי — פרנס הקהלה, המו״צ ר׳ דן ליפשיץ, ר׳ בריש רפפורט ואחרים. מנה כ־200—300 חסידים. ג. אהרן דומב בנו של ר׳ מנדל דומב מבנדין, מוותיקי חסידי אלכסנדר, היושב באנטוורפן בבלגיה, כותב לי בזכרונותיו על קלויז אלכסנדר בבנדין דברים בעלי עניין.
עוד בהיותו נער לקח חלק פעיל בחיי הקלויז, היה מביא לקלויז קערות תבשיל בימי הזכרון ובסעודות ראש־חודש שהיו נהוגים בו (שכן אז, לפני מלחמת העולם הראשונה, ברחוב מודז׳־ יובסקה, ובאותו חצר היו עוד שגי קלויזים ואחר זה נתווסף גם שלישי). מאותו זמן הוא מעלה בזכרונו יהודי קטן־קומה למעלה מגיל השמונים, בשם ר׳ קלמן זיסקינד. כבוד מיוחד היו מחלקים לחסיד זה, משום שהיה נוסע עוד לרבי מנדלי מוודקה, וחסידות אלכסנדר הריהי המשך לחסידות וודקה. בימי־זכרון אלה היה הישיש ר׳ קלמן מספר בקלויז סיפורים שונים שאירעו בוורקה, או עוד בפשיסה אצל רבי בונם, והנוכחים שמעו בתשומת לב ספוריו ומעשיותיו. קלויז אלכסנדר כבר מילא אז תפקיד חשוב בחיי היהודים בבנדין. שנים מארבעת השו״בים של העיר היו מחסידיו, בהם ר׳ ישראל־משה שוחט (סבו של מיכאל חזני, חבר הכנסת). הוא ניחן בכשרון ספורי גדול ובזכרו ספורי צדיקים לאין שעור. בימי החורף היו החסידים מתכנסים בקלויז בלילות שבת. התנור של פח להט בחום האש, החסידים ישבו סביב לשולחנות על כוס משקה ור׳ ישדאל־משה מספר בלי הרף ספורי חסידים שלפעמים הגיעו עד ימי הבעש״ט. תודות לכשרונו העצום נתמנה לרב־פורים אצל הרבי^מאלכסנדר, ותפקידו זה מילא בהצלחה במשך שנים רבות.
בשנות נעורי היו נפוצים בקלויז נגוניו של ר׳ יעקב פראגר הנודע, המנגן הראשי בחצרות אלכסנדר. מלבד זה היו חובבי־נגן בין החסידים שהיו נוסעים לרבי לחגים, וכל פעם היו מביאים ניגונים חדשים. בשנים מאוחרות יותר הכו בקלויז שורש ניגוני מודז׳יץ, וביחוד לאחר שחצר אלכסנדר באה בברית החיתון עם חצר הרבי ממודז׳יץ. בעשר השנים האחרונות נתגלו באלכסנדר כוכב חדש בנגינה, אברך לודז׳אי בשם גציל, שהיה בעל כשרון רב בחכמת הניגון. חיבר נגונים, וניגוני־לכת שלו ידועים היו בכל מקום. בעצמו לא היה בעל־תפילה, אלא שניצח על המקהל ה בימים־הנוראים, וניצוחו יחד עם מקהלתו משכו חסידים רבים לרבי, כי שירת המקהל ה בניצוחו הסבה עונג רב למאזינים. מובן, שבמשך הזמן תפסו ניגוניו של גציל מקום בראש בקלויז אלכסנדר בבנדין, ובלעדם לא נערכה שום מסיבה וזכרון. במשך כל השנים היה מתפלל בקלויז מוספים ר׳ ישראל׳קה אורבך. יהודי ירא שמים גדול וחסיד מובהק שהיה מתפלל בנעימות. קשה היה להשפיע עליו לעבור לפני התיבה בשבת רגילה, ואם נתפתה סוף סוף בהשפעת ר׳ מנדלי דומב, גרם למתפללים עונג רוחני מרובה.
עם בעלי־התפילה שכל השנה נמנו שני האחים מאגיה ויצחק־אהרן לגדוי, נגידים ובעלי מידות. וכן היו עוברים לפני התיבה שו״בים אורחים מעיירות שונות בפולין. חסידי אלכסנדר השתדלו במיוחד לספק משרות לאברכים שלמדו בישיבת "ישמח ישראל" באלכסנדר, ואחרי נישואיהם עמדו ודאגו לספק להם קיום כלכלי, שבמובן ידוע היה מכובד ומספיק. היתה זו משרת שו״ב, ועליו היה גם לדעת לעבור לפני התיבה, כי בעיירות ביצע השו״ב גם תפקידים של חזן. אברך כזה, שבא לבקר בקלויז בשבת היו מחלקים לו כבוד גדול, כולל כל "העמוד" ואת הזמירות של שלש־סעודות. בקלויז אלכסנדר היו שרים כרגיל רק "אל אדון" בשחרית של שבת, ולכבוד האורח היו מתחילים לשיר מ״הכל יודוך׳ ודוקא בנגון מודז׳יץ וב"אל אדון" היו עוברים לשיר אחר מניגוני־לכת (מארשים בלע״ז) של גציל. עם העברת הקלויז האלכסנדרי לבית ר׳ עמנואל פיינסקי, מחסידי אלכסנדר הנלהבים, הוא נמצא בשכנות עם "יסודי התורה" שבו נמצא גם הקלויז הגורי הקטן עם אברכים חריפים, שהיו סמוכים על שולחן חותניהם. אז חזרו מישיבת מאקוב בחורים בעלי ידיעה הגונה בתורה, ובהם אחד מחסידי אלכסנדר בשם דוד גרין, שעורר את הרעיון לעבור מקלויז רדומסק (שבו ישבו בחורים מקלויזים שונים שבעיר והגו בתורה) וללמוד בקלויז אלכסנדר. וכך נוצר גרעין של בחורים־לומדים שממנו נוסדה הישיבה בבנדין.
למטה, בבית הקלויז האלכסנדרי, נמצאה המאפייה שהתמחתה במקצוע של אפיית כעכי־מים (וואסער־בייגל). ששימשו מקור ־ 238 -