1) קלויז חסידי אמשינוב קרוב לוארשה, על הכביש הראשי שבין וארשה ללודז,, שוכנת העיירה אמשינוב, המפורסמת ברבניה ואדמו״ריה ברחבי פולין, היא העיירה שזה למעלה ממאה שנה יצאה ממנה השפעה רוחנית, תורה וקדושה לרבבות חסידים ומעריצים. ועיירה זו שהשפיעה הרבה תורה ויראה על רבבות אנשים במשך שנים רבות נחרבה בשואה. ברם, אמשינוב לא היתה מטרה לעצמה. אבי השושלת האמשינובית היה האדמו״ר הזקן רבי יצחק קליש מוודקה, שהיה מפורסם בצדיקותו ובהצטיינותו במידת הרחמים, ומשום כך הוכתר בתואר "בעל רחמנות", מתלמידי החוזה מלובלין, רבי דוד מלילוב ורבי שמחה־בונם מפשיסחה. התחיל לנהל עדה בעיירה ז׳וריק, ולבסוף עבר לעיר וורקה הסמוכה לוארשה. רבבות הסתופפו בצד קדשו, ובהם רבים מצדיקי הדור. הרבי מוודקה הצטיין במידת אהבת ישראל, שהגיעה אצלו עד כדי מסירת נפש, וכל ימי חייו היו שלשלת ארוכה של אהבת ישראל ומסירת נפש לעמו. נפטר ביום אחרון של פסח תר״ח בעיר וודקה, והניח אחריו שני בנים צדיקים מפורסמים: הבכור ר׳ יעקב דוד הצדיק מאמשינוב, והאדמו״ר האמצעי מוודקה ר׳ מנחם מנדל. ר׳ יעקב־דוד, הצדיק הראשון באמשינוב, היה מפורסם כאחד מגאוני הדור בזמנו, גאון עצום בנגלה ובנסתר, ורבים מגדולי הדור פנו אליו בשאלות שונות בענינים תורניים. כיהן פאר בתור רב ואב״ד בעיירות הרבה, וגם בפשיסחה וגור, ובסוף ימיו נתקבל לרב באמשינוב.
היה אישיות מקורית, כולו אומר כבוד ויקר. צורתו הגאה שיוותה לו הוד ומלכות. קדושתו ופרישותו עוררו תשומת לב המבקרים. בזמן עריכת השולחן בשבתות ובחגים קרנו פניו אור. בהשמיעו דברי תורה לפני קהל חסידיו, ובאמירת זמירותיו במנגינות המסורתיות הידועות בשם "ניגוני וודקה", הרגישו הכל התעלות עילאית בבחינת כלות הנפש. תפילתו היתה, "כל עצמותי תאמרנה". רוב שנותיו ביל ה בוארשה, שם פעל לטובת הכלל כאביו הצדיק, והצליח לבטל הרבה גזירות רעות. נפטר ביום ד׳ כסליו תרל״ח בנאות־המרפא מיראן באיטליה והובא למנוחות עולמים באמשינוב, בהניחו שלשה בנים: ר׳ מנחם מאנ׳שינוב, ר׳ ירמיהו מאופולה ור׳ ישעיה מפשיסחה. רבי מנחם שמילא את מקום אביו באדמו״ריות, כאשר מלאו לו י״ח שנה, ניהל עדתו ארבעים שנה. הצטיין בעסקנות, ובגלל טרדתו המרובה בעניני הכלל והפרט סעד לפעמים ארוחתו הראשונה בשעות המאוחרות בלילה. מצא נוחם לכל מרי נפש, וכל שזכה להסתופף בצל קדשו בשבת הרגיש הרגשה של מעין עולם הבא. מאות הסבו על שולחנו הטהור ונהנו מזיו אמרותיו הטהורות.
עם פיח מלחמת העולם הראשונה עבר לוארשה כדי להיות קרוב למושב הממשלה ולפעול במהירות לכל דורש. אנשי וארשה מעלים על נס פעולתו המסורה בימי המלחמה למען מחוסרי־בית שגורשו מהעיירות הסמוכות לוארשה, למצוא בשבילם קורת גג לראשם. נפטר בכסליו תרע״ח בוארשה, בהניחו אחריו שלשה בנים ובת, את רבי יוסף מאמשינוב, ר׳ שמעון שלום שנפטר באמריקה, ור׳ אברהם מרדומסק. רבי יוסף הצדיק מאמשינוב (נולד בתרל״ח) נתפרסם חש כאחד מבני העליה שבדורו, מהאישים הבולטים ביותר ביהדות פולין, בהמשיכו במסורת האמשינובית בעסקנותו ובאהבתו לישראל עמו. משכמו ומעלה גבוה מכל העם ואלפים הסתופפו בצלו. בימיו דזזרה אמשינוב לתחיה, שהיתר, שממה אחרי שנעזבה על־ידי אביו, ונתחדשה מסורת אמשינוב. הוא היה מבקר לעתים קרובות בזגלמבי הובבנדי ן והגדיל את מספר חסידיו, עד שיסדו להם קלויז משלהם, ובו היה נשמע קול תורה, כי האמשינובאים היו גאים בצדיקיהם שכולם היו גדולי תורה, ואף הם השתדלו לדעת את לימוד התורה ולעסוק בה לשמה. נפטר באוטבוצק בשבט תרצ״ו, והובא למנוחת עולמים בוארשה באד,לושל אביו הצדיק. הניח אחריו בנים צדיקים. עם חתניו נמנו הצדיק רבי שמואל־שלמה ליינר מרדזין הי״ד, רבי אלימלך האלשטוק אב״ד נאשלסק בן הצדיק מאוסטרובצה. בנו רבי יצחק קליש, שנמלט לשנחאי יחד עם דודו הצדיק רבי שמעון־שלום, נמצא באמריקה.
לפני כשלשים שנה ביקר פעם בבנדין הרבי מאמשינוב, שהיה לו כמה חסידים בעיר, והם הקימו אחר כך קלויז משלהם. הרבי התאכסן בבית ר׳ מנדל דומב, והלה — שהיה מחסידי אלכסנדר — נהג אתו כמו היה חסידו לכל דבר. ר׳ יוסף מאמשינוב היה מתאכסן בשני בקוריו בבנדין אצל קרובו וחסידו ר׳ בונם בונהארדט. קלויז אמשינוב בבנדין שכן משנת 1930 ברחוב מאלאחובכקא (בבית המדרש של ליור), אחרי שעבר לשם מרחוב אחר. כגבאי כיהן ר׳ חיים רובין, כבעלי־תפילה: ר׳ בונם בונהארדט (בן אחר בן לרבי שמחה בונם מפשיסחה), חנה לונדגר (בעל־תפילה מעולה ונעים), ר׳ בריש יעקובוביץ — בעל־קורא. האחרון השתייך פעם לחסידי אלכסנדר ועבר למחנה אמשינוב. בלעדו היו עוד חסידים שאחרי פילוג שחל בקלויז חסידי אלכסנדר עברו למחנה אמשינוב. 8) קלויז חסידי ראדושיץ ראדושיץ היתה מקודם עיירה ליד פשדבורש העתיקה, ואחרי שהיו נוהרים אליה אלפים ורבבות יהודים היא היתה לעיר־מרכז לחסידות, ושימשה אבן שואבת ליהודי פולין והתחרתה בקוצק המחמירה והמעמיקה.
בהאיוו הלמושבלומייסדהשושלת רבי ישכר בער רב ברוך ה״סבא קדוש", שלא בא לכתחילה לחדש ממה שקיבל מרבותיו: החוזה מלובלין, רבי ישראל המגיד מקוזניץ, רבי מנדלי מרימנוב וה״אוהב ישראל" מאפטא. ד,"סבא הקדוש" מראדושיץ היה ממשיכה הנאמן של החסידות העממית בפולין מיסודו של רבי אלימלך הצדיק מליזנסק, שתפקידה העיקרי היה התעמקות בחסידות וביצועה. לא היה כאן בירור רעיוני של היסודות הקבליים־חסידיים ולא פולמוס עם מתנגדים שונים, אלא תורה חסידית חיה, המאירה לאדם את דרך חייו ומעשיו הלכה למעשה והוצאה לפועל של כל ד,מדות החסידיות: ענווה, נסיעה לצדיק, אהבת ישראל, תפילה בהתלהבות, אחווה, צדקה, דביקות, נטירת ברית וכר. ובמרכז עמדו אהבת ישראל והצדיק שהם אחד. ה״סבא" הטיף לנסוע לצדיק הדור, שרק על ידו אפשר להגיע לידי שלימות מוחלטת, וב״פדיוך הניתן לצדיק הוא ראה כהתקשרות החסיד אליו. מידת הענווה היתד, אחת מדרכי חייו של ה״סבא". הוא שם את הדגש על אמונה פשוטה ותמימה, בניגוד לחסידות המחקר וההבנה, התנגד גם לאיחור זמן התפילה שהיה נפוץ בפשיסחה, קוצק, גור ואלכסנדר, וכן לקיצור בפיוטים ולאי אמירת תחנון. גישתו זו נבעה לא מתוך חוסר למדנות, כפי שהלעיזו עליו חסידי קוצק, אלא מתוך נאמנות לתורת רבו החוזה מלובלין. היה שגור בפיו לומר, שאפילו אם יגיע אדם לשיא שלימותו, חייב הוא לנסוע אל צדיק הדור, שרק באמצעותו אפשר להגיע לשלימות מוחלטת.
- 242 -