אף הוא השתמש במופתים כדי להשפיע "שפע טוב" לישראל. גורם נוסף לשימוש במופתים היתד. הכוונה לפרסם את האמונה באלקות בעולם. ואמנם ה״סבא" נחשב לבעל מופת הגדול בדורו. אחרי הסתלקות ה״סבא", סיון תר״ג, נתמנה במקומו בנו רבי ישראל־יצחק ברון, שנפטר בוארשה בכסלו תר״ח, כשהוא בן ארבעים ושמונה. מילא את מקומו בנו רבי יעקב־דוד כאדמו״ר בראדושיץ. וכן כיהן שם באדמו״רות ר׳ הלל פינקלר, בן רבי יצחק פינקלר חתנו של ה״סבא הקדוש", שנתפרסם כסבו לבעל־ מופת. אלפי חסידים היו נוסעים אליו כדי להתברך בברכותיו. כל ימיו היה שוחר ישוב ארץ ישראל. עם עממיותו הרבה היה ר׳ הלל גם למדן גדול וחריף מוח. ראדושיץ היתה שושלת־אב ל״תולדות" שהסתעפו ממנה, כמו: פינטשוב, סוכדניוב, סנדישוב, סטריקוב, קמינסק, סוסנוביץ, סטרופקוב ואחרים. חסידי ראדושיץ הקימו לעצמם קלויז בבנדין ובערי זגלמביה האחרות, והיו נוסעים בצוותא לרבם. קרבת רבם השפיעה לטובה, ובסוסנוביץ התיישב אחד מבית רבי כאדמו״ר. 9) קלויז חסידי פילץ פילץ נחשבת לענף של גור רבתי. העיירה שוכנת בין זאביארצ׳ה מזה ובין וולברום מזה.

אחרי פטירתו של ר׳ חנוך הכהן לוין הצדיק מאלכסנדר בשנת תר״ל, שנה ג שנים מעטות אחרי פטירת ה״חידושי הרי״מ״ מגור, הלך חלק מחסידיו לרבי פנחס אליהו, אב״ד בפילץ, בעל אחותו של רבי לייב (בעל "שפת אמת" מגור) והוא המשיך בשיטת גור, שדרכה היתה בהתלהבות ובחריפות של קוצק בתוספת כמה מידות של גור. בזמנו של ר׳ פנחס ניטשטשו התחומים בין גור ופילץ. החסידים נסעו פעם לגור ופעם לפילץ. ולימות חג השבועות או לימים־נוראים אפשר היה לפגוש בפילץ מאות חסידים מעשירי לודז׳ ופביאניץ שנחשבו לוותיקי גור, ועל אף המרחק היו באים לפילץ ומביאים עמם את אוירת גור, החריפות והחמימות, עד שלא ניכר היה כל הבדל, ולא אחת היה הרושם כמו העבירה גור את עצמה לפילץ... כי אכן, חסידות פילץ הזדהתה בכל עם זו של גור. בה חגגו את ימי הזכרון של אדמו״רי גור, וקשרי חיתון ומשפחה הידקו מאד את הקשרים בין פילץ לגור. ואף בקלויזים של גור ופילץ בבנדין לא ניכרו כל הבדלים. חסידי גור לא פרשו עצמם מקלויז פילץ, וכן להיפך.

בית הצדיקים יוסטמן בפילץ הגדיל עשה ברוב חסידיו. ומה רב היה כוחו של המנגן הנודע ר׳ מנדיל פרוהמן, בעל־התפילה בחצר הרבי מפילץ שמשך אליו חסידים רבים ממרחקים שבאו ליהנות מנגינתו, ובימים הנוראים היה דמיונו ככהן־גדול בכהונתו לפני־ולפנים. ועל ידו עזרו בניו, בהם ר׳ לייביל פרוהמן, שנשא אשה מבנדין ומאז היה בה אזרח קבוע ומנגן רב־יכולת בקלויז פילץ. בפיו שגורים היו ניגונים נפלאים ונעימים שבאו אליו מאביו, שהיה בהם קסם רב, וכל אחד השתדל ללמדם ולהביאם דורון לביתו ולעיירתו. גדול היה כוח משיכתם של הניגונים האלה, והם נחרתו בזכרון. קלויז פילץ בבנדין הזכיר בהרבה את בית האדמו״ר בפילץ עם נעימים זמירותיה. ר׳ לייביש למד מאביו את סוד הניגון, ובו פעל גדולות כבעל־תפילה. העמוד נועד רק לו בלבד, ולא היו לו מתחרים. הקלויז נמצא בשוק החדש, ועט עסקניו נמנו ר׳ אלתר מיצמאכר, ר׳ קופל קופלוביץ (גם בעל תפילה), ר׳ איטשדדמאיר קורלאנד, ר׳ פישל ויסבורד, ר׳ שלמה רפפורט, ר' ישראל רייסקינד — תלמיד חכם נודע, ר׳ הירש־נתן וילאגה — הבדחן. פני חסידי גור נראו כפעם בפעם בקלויז פילץ, ביחוד בימי־ זכרון ומסיבות שונות. ניצח עליהם ר׳ לייביל פרוהמן, שהיה הכוח המושך בניגוניו ובקסם קולו הנעים ששימח לבבות שומעיו. 10) קלויז חסידי סוכאדניוב

רבי אלימלך יעקב יצחק (בקיצורו: ר׳ מלך) רבינוביץ מסוכאדניוב, חתן רבי הלל בן רבי יצחק חתן ה״סבא קדישא״ נושא בתו פרומט, ובזיווגו השני היה חתן ר׳ אליעזר דוד מראדושיץ גיסו. אביו, רבי פנחס מקינצק, היה מגדולי האדמו״רים בדורו ונכדו של ה״יהודי הקדוש״. נתחנך בבית אביו הצדיק. בשנת תרס״ז נתמנה רב בסוכאדניוב. בעיר זו כיהן גם באדמו״ריות. במלחמת העולם הראשונה עבר לקאלץ. נפטר בכ״ב אלול תרצ״ח. לפני פטירתו בכה בכי רב. כשנשאל על־ידי החסידים, על שום מה הוא בוכה, הרי הם מקבלים על עצמם לפרנס את יתומיו? אמר: "הריני בוכה, כי צח ת גדולו ת שטרם היו כמוהן באות על ישראל והרבה דם יישפך / אשתו הרבנית רודעל נספתה עם כל יוצאי חלציה בידי הנאצים. חסידי סוכאדניוב בבנדין הקימו לעצמם קלויז משלהם. גבאי שימש ר׳ אברהם גולדשטיין (גירא). 11) קלויז חסידי פינטשוב רבי חיים־מאיר פינקלר האדמו״ר מפינצ׳וב, בן רבי יצחק מראדושיץ, חתנו של ה״סבא קדישא״ רבי ישכר־בר ברון מראדושיץ, היה גאון וגדול בתורה, קיבל בחסידות מדודו רבי ישראל־יצחק מראדושיץ, רבי חיים מאיר יחיאל ה״שרף״ ממוגלניץ ומרבי שלמה מראדומסק, אותו החשיב כרבו המובהק.

היה שרוי בתענית ופרוש מהבלי העולם הזה. ארבעים שנה רצופות היה מתענה ועוסק רובו של יום בתורה ובתפילה. תפילותיו היו נמשכות שעות מרובות, והיו מלוות השתחוויות, קידות ואנחות שוברות־לב. מאכלו היה קערת דייסה קטנה וכוס תה, אותה היה גומע בגמיעה אחת שלא ליהנות ממנה יתר על המדה. מספרים, כי בשעת שתיית התה היו שומעים את שקשוק המים בקיבתו הריקה. דביקותו בשעת למודו היתה מפליאה. פעם אחזה שלהבת נר בכובעו ולא הרגיש בכך. בגלל סדר יומו החמור נסעו אליו רק חסידים בעלי מדרגה. המונים לא היו בפינצ׳וב. חיבר ספרים רבים בהלכה ובחסידות. מהם נדפסו: "אמרי חיים" על ש״ס, קדשים וסוגיות, "אמרי חיים" לחודש אדר, ו״מנחת יהודה" על התורה. כל ספריו יצאו בלי הזכרת שם מחברם מתוך ענווה * במלחמת העולם הראשונה עזב את פינצ׳וב והתיישב בקאלץ. אך לא האריך שם ימים, ובכ״ב בשבט תרע״ט נסתלק. על קברו בקאלץ נבנה אוהל. בנו ממלא מקומו היד. רבי אליעזר פינקלר מקאלץ—סוסנוביץ. 245 ־ ־