לבקור אצל חסידיו, היה מביא עמו את השמחה על ערכי העד להתפשטות הגשמיות. ר׳ חיים־שמואל ירש מסבו ה״חוזה״ את הדמיון, היה טיפוס מקורי מאד בעולם החסידות. ראשון בין צדיקי פולין שהכשיר את יין "כרמל" של ארץ ישראל, או כפי שקראו לו "יין ציוני", והחסידים והצדיקים מהמחנוֹת האחרים הביטו עליו בהסתייגות ובחשדים. אך אף אחד לא הרהיב עוז לצאת נגדו בגלוי, כי מוראו היה על פניהם. ואם בכל יום מימות השבוע המתה העיירה מרוב מבקרים, הבאים לשאול עצה ותבונה מפי הצדיק, וסתם יהודים חסידים שבאו להסתופף בצל קדשו וליהנות מזיוו, הרי המיית־משנה המתה העיירה בערבי שבתות וחגים. קדושת השבתות והחגים השפיעה השפעה רוחנית אדירה על אנשי העיר ואורחיה, והמתארחים הרגישו ברגש של קדושה שאין לתארו במלים. בימי מלחמת העולם הראשונה אילצו הרוסים את יהודי חנצ׳ין לעזוב את העיר, והרבי עבר לשבת בקאלץ, ששם נפטר בי״ח טבת תרע״ו, ובנו רבי יהושע השיל הורביץ, הרב מאלקוש, מילא מקומו. קלויזים רבים היו לרבי מחנצ׳ין ברחבי פולין, ורבים היו חסידיו בחבל זגלמביה בכלל ובבנידין בפרט, וכל זמן שחסידי חנצ׳ין בבנידין מצאו קורת גג בקלויזים הקיימים לא נתן להם הרבי לפתוח קלויז משלהם, עד שנמצא חסיד חנצ׳יני בבנידין שלא יכול היה לשלוט בנפשו ויסד את הקלויז. ומכיוון שנוסד הקלויז — שוב נתרבו חסידיו. הרבי מחנצ׳ין היה מבקר מפעם לפעם בבנידין ובערי זגלמביה,
והיה מתאכסן אצל חסידי ר' ליפא קאנאל. ואף בנו רבי יהושע־השיל היה מתאכסן שם בבקוריו. ב.
בראש חסידי חנצ׳ין בבנדין עמד ר׳ ליפא קאנאל, נכד הצדיק רבי מאיר ממאפטא בעל "אור לשמים", שהיה יליד שצ׳יקוצ׳ין ועבר לבנדין אחרי שהגביר החסיד ר׳ הלל פחטר לקחו לחתן בתו. הקלויז החנצ׳יני הראשון שכן בראשונה ברחוב ביודהמדרש (זאמקובא), ובשנת תרצ״ג עבר לרחוב מודז׳יובסקא 37 ליד ר׳ ליפא, החסיד החנצ׳יני הראשון בבנדין, עזרו המייסדים אהרן־יהושע ברונר, יוסף ברוד ליכטיג, דוד ל טורנר. מחבורת זקני חסידי חנצ׳ין בבנדין נחשבו: ישעיה רוטר, וולף־הירש מינצמאכר, הגבאי מנדל שפייזר, משה שפיגל, יעקב שפיגלר, מרדכי דוד גרוחובינה, אברהם שאפיר (בייזיצ׳ינר), הירשל צוקרמן שנהג להביא באמצע השבוע לקלויז גלידות בחדשי הקיץ, ובשבתות — סוכריות לילדים, וזולתם היו עוד 5—6 מנינים, של אברכים ובחורים. ב״תור הזהב" לחסידי חנצ׳ין בבנדין התקיימו בעיר שני קלויזים, וכן ישב בבנדין נכד האדמו״ר הזקן ר׳ יעקב־יצחק שפירא הי״ד. וגם אצלו היה מנין קבוע, וכדי לחזקו הלכו לפעמים כמה מחסידי חנצ׳ין להתפלל אצלו, ובהם ר' חיים־איטשה קאנאל, שכיהן אצלו כש״ץ ביום • כפור. לשאר החגים היה האחרון נוסע תדיר לאדמו״ר מחנצ׳ין שישב בשנים האחרונות באולקוש, ושם היה עובר תמיד לפני התיבה כש״ץ. בעקבות רבוי נסיעת החסידים לרבם באולקוש נשאר בשבועות ובראש־השנה מנין מצומצם בבנדין. בחגים אלה היה כל חסיד חפץ להסתופף בצלו של האדמו״ר באולקוש.
הרבי השגיח בעין פקוחה שחסידיו בבנדין לא יקופחו בחגים מחוסר בעל־תפלה. ור׳ יוסף־ברוך קאנאל, היושב ברמת־גן, מספר, שפעם הגיע לבנדין דודו הירשלה מינצברג מלודז, , בעל־תפלה ומנגן מצויין, כאורח בעיר. ר׳ ישעיה רוטר (חוקק מצבות), בעל המוסף הקבוע, ניצל את ההזדמנות ונסע לאלוקוש. כשבא לקבל שלום מהרבי, פקד עליו הלך לחזור מיד לבנדין ולהיות שם בעל־המוסף. בערבי החגים היתה אולקוש — מושב הרבי — שוקקת תנועה וחיים. יודעי־נגן, ובפרט הצעירים שבהם, מיד לאחר הגיעם לאולקוש בערב החג התחילו לשנן לעצמם ניגונים חדשים, וביחוד מפיהם של בני יעקל סופר (פרדס) שבאו מלודז / לכל רגל הביאו ניגונים חדשים, רובם של מודז׳יץ ומיעוטם של אלכסנדר, וכך חזרו לביתם אחרי כל חג, מלבד עם מטען רוחני חסידי, גם עם ניגונים חדשים, שהיו שרים אותם עד לרגל הבא, ובפרט האברכים והבחורים הצעירים שהיו מתביישים לשיר ניגונים ישנים שעוד טרם עברה עליהם שנה. רושם מיוחד הניחה ההילולא של האדמו״ר הזקן מחנצ׳ין בימי י״ח בטבת, שאז היו החסידים יושבים שעות על שעות, שמעו מזקני החסידים סיפורי מעשיות נפלאים וניגונים של חנצ׳ין עד עת יציאת הרכבת לקאלץ, מקום מנוחתו של רבי חיים־שמואל האדמו״ר הזקן, ורבים נסעו להשתטח על קברו.
הרבי הזקן ביקר פעם בבנדין לרגל סיום ספר־תורה מיסודו של ר׳ מרדכי דוד גרוחובינה, ואף התאכסן בביתו. השמחה היתה אז גדולה במעוני החסידים. היה זה אחרי פטירת המר א דאתרא ר׳ הירש־הניך לוין. כרגיל התחילה מחלוקת בין חסידי גור לאנשי אגודת־ישראל לביו חסידי אלכסנדר ואנשי "המזרחי". שני הצדדים הציגו מועמדים למשרת רב ראשי בבנדין. עסקנים משני הצדדים באו לרבי מחנצ׳ין שישפיע על החסידים, ובפרט על חסידי חנצ׳ין, שיתמוך במועמדיהם. והרבי פנה לשני הצדדים בזה הלשון: "אני הכרתי "יהודים טובים" שכל מה שרצו לפעול פעלו בדרך התפילה, וליד השולחן בלי פוליטיקה". וכה מנע מחסידי חנצ׳ין לנקוט בעמדה מפורשת בכל מיני סכסוכים ומחלוקת. הרבי מאולקוש דקדק מאד במצות אתרוג, באמרו שמצוה זו היא מיוחדת במינה. אם יש איזה פגם אין יוצאים בו ידי חובת אתרוג, מה שאין כן במצוות אחרות. והרבי אמר, שהראשי־תיבות של אתרוג הם: אמונה שלימה, תשובה שלימה, רפואה שלימה, גאולה שלימה. כן יהי רצון. כמעט כל חסיד חנצ׳יני היה יודע־נגן וידע לעבור לפני התיבה ולהשמיע נגוני־לכת וריקודים מלאי קצב ונועם. ו"לייבוש סושעק חשב לו חזקה לעבור לפני התיבה בחגים ובשבתות, אך לא היה מוכן לעמוד בתוקף על חזקתו, וכה "נהנו" גם אחרים מהזכות שדבקה בכל חסיד.
הרבי הזקן היה נוסע כמעט שנה שנה למעינות הרחצה במאריאנבאד (אוסטריה) ולפני עברו את הגבול הגרמני היה לנו אצלנו (אבי וסבי היו מחסידי חנצ׳ין המקורבים ביותר אליו), ואף בני הרבי שהתרועעו עם אבי ר׳ אליעזר ברוקנר (נפטר בירושלים בשנת תרצ״ג) היו מתאכסנים כפעם בפעם בביתנו במונדז׳יוב, ששכן ממש על הגבול הגרמני האוסטרי, ליד הגשר שעל נהר פשאמשה ששימש נהר־גבול בין רוסיה וגרמניה מזה ובין רוסיה לאוסטריה מזה. חילות הנאצים הכובשים נכנסו לבנדין ביום הרביעי אחרי פרוץ המלחמה, וכל הקלויזים חדלו להתקיים. אך חסידי בנדין היו עורכים פגישות בבתי פרטיים, עד לחיסולו הסופי של הקיבוץ היהודי בבנדין — בין המצרים כ״ט תמוז תש״ג . - 245 -