סיים את אמרותי* עד סופן, אלא הניח מקום למחשבה גם לשומע. מתוך כך עורר להתעמקות, לעיון בדעה עצמאית. דעתו המזוקקת היתה. כוח ממריץ ומרתיח, מגרה ומתסיס, פורה ומפרה, ביראת־ שמים עצומה מתוך ידיעה, באמת צרופה ומזוקקת תוך מאבק מתמיד, שכן האמת אינה קנין שזוכים בו מן ההפקר. צריך לחפשה וללחום עליה כדי להשיגה וחייבים להאבק, כדי לקיימה ולשמור עליה. ולוחם היה מטבעו, לוחם גם עם עצמו. ואף מורד, מהפכן טבעי, שאינו יכול ואינו רוצה להשלים עם סביבתו, עם עולמו, עם עצמו. הוא היה חורש חריש יסודי בשדה נשמתו, ועל ידי כך גם בנפשות אלה שבאו במגע אתו. מכשיריו — קשת וחץ. דבריו — גחלים לוחשות, שאשן לא כבתה ולא דעכה לעולמים. אמרותיו חתכו כאיזמל בבשר החי וחדרו לנבכי הנפש. חופר לעומק היה רבי מנדלי. ושעה שחדרה החסידות לפני זמנו אל הלבבות, הוא קלע דוקא אל המוחות. בעוד שהחסידות היתה במקורה תנועה עממית, שהכניסה בחיי היהודי גוונים רבים והשקפת חיים של שמחה ואופטימיות, ניגונים ורקודים, חתר רבי מנדלי לשכלול חוג קטן של בני עליה ("תנו לי מאתים יהודים שלא כרעו לבעל, שיעלו על הגגות ויקראו: ,ה׳ הוא האלקים״ — אמר רבי מנדלי).
מקום מיוחד תפס רבי מנדלי בחסידות פולין. בעצמו שלל את עניני עולם הזה. לא האמין הרבה בצבור, בכלל, ותמיד חיפש את הפרט, היחיד העליון. אף פעם לא השלים עם עצמו. תמיד חיפש, נאבק, מלא סער וחסר־מנוחה. היה רץ הנה והנה שקוע במחשבות, בהתפשטות הגשמיות, מלא סתירות וספיקות. לא היה רבי להמונים, משום שלא סבל חיים קיבוציים. גירש מעל פניו את כל מחפשי סגולות, קבצנים וכותבי פתקאות, חלם על בחירי סגולה, אמיצים וסבלנים ברוח. חיפש אנשים שסועים המבקשים שלימות. התקומם נגד איש החול, איש הפשרה, החלש, המחכה למופת וחי על חשבון שיריים של אחרים. שנא את הדרך הקלה, הסלולה ואת ההמון הרץ אחריו. חיפש דוקא את הדרך הקשה ■המלאה קוצים. וכדיוגנם בשעתו חיפש את האיש היחיד, הלוחם. לבסוף נשאר כמעט בודד, יחידי, פרש מהעולם והסתגר בחדרו בהתבודדות נצחית. ואז התחילו "ימי הסגירה" של קוצק שנמשכו עד לפטירתו, כ״ב שבט תרי״ט. עד לשואה הנאצית המה הקלויז הקוצקאי בבנדין חסידים לומדים, מעמיקי דעת, שהגו יומם ולילה בש״ם ופוסקים, שהתעמקו במשנתו של רבי מנדלי, באמרותיו ובשיחותיו, וספגו את דבריו. הוא העתיר מזון לאין שיעור — אמרות בודדות, שיחות מקוטעות, פתגמים, מלאי עיון ומוח. גם בבנדין היו חסידים קוצקאיים ששתו בצמא א ח שיחותיהם של ותיקי החסידים והוקסמו מסיפוריהם מלאי פלאי־הפלאים, וספגו בקרבם הד י דבריו של הצדיק רבי מנדלי מקוצק.
אגדת קוצק לא הסתיימה בחייו של רבי מנדלי. היא נמשכה בשושלתות שונות, בגור, באלכסנדר ועוד. רבי דוד מורגנשטרן, בנו של רבי מנדלי מקוצק, מילא מקום אביו ואצלו נשארו חסידים רבים שהיו נוטים להחזיק במקום. צאצאיו היו אדמו״רים בקוצק, פולאבי, לוקוב, גראבוב, סוקולוב, לומאז, וארשה. ביניהם הצטיין רבי חיים־ישראל מקוצק ופולאבי (נפטר תרס״ו) בנו של רבי דוד, מחבר הספר "שלום ירושלים", חיבור שיש בו חשיבות לתולדות הרעיון הציוני. בקלויז הקוצקאים בבנדין היה בתחילה מנין מצומצם. הקלויז נמנה עם הראשונים בבנדין שמספרם היה אז מועט. לותיקי החסידים נמנו ר, מאיר בריש ספירשטיין ור׳ בריש אדלרפליגל
שהיו נוסעים עוד לרבי מנדלי מקוצק. עם עסקניו נמנו ר׳ הנדל שפירא ור׳ בנימין יצחק שפירא, ברי־אוריין מופלגים, מהמשכילים והציונים הראשונים בבנדין, והיו נוסעים עוד לרבי דוד׳ל מקוצק. וכן ר׳ איסר הירשזון, ר׳ יעקב זיסמן לונדנר, ר׳ זיסמן זיגרייך, ר׳ נטע רוזנצווייג, ר׳ נתן גולדבוסל, ר׳ יהושע־לייב וויינגארט (פרנס העיר) שנסע עוד לרבי דוד, ובנו ר׳ אלי מאיר וויינגארט, ר׳ פייביש יקניר ור׳ לייביש לבקוביץ. לבעלי־תפילה נמנו לייבל טאומאן, אברהם שניאור, יצחק קליינר, שהיו מנעימים בפשטות את התפילה. ר׳ מגדל מאלעץ היה בעל־מוסף בקלויז, ר׳ מיכאל שפירא — בעל שחרית. התפילה בקלויז נערכה במאוחר, ובעוד שכל יתר החסידים כבר סיימו את סעודתם בשבת, היו אנשי קוצק ממשיכים בתפילה. דור דור וחסידיו בקלויז קוצק. בכל דור של בית קוצק התחלפו גם החסידים. דור הולד ודור בא, ובית קוצק ממשיך להתקיים, בשינוי קצב. אחרי הרעש של רבי מנדלי, באה השלוה של בנו ר׳ דוד, שמילא את מקום אביו — ולא מילאו, ואחריו בא שוב בגו רבי חיים־ישראל מפילוב.
הקלויז הקוצקאי בבנדין נמצא באחרונה ברחוב יאטקה. לא ידוע מה היה מספר חסידיו בדורות הקודמים. באחרונה היו קיימים בו כשלשה מניינים. גם בבנדין היו מוצאים בקלויז אנשי איכות, אנשי תורה ואצילי רוח, שתמיד היו כפופים על ספרי הש״סים והוגים בהם מתוך אהבה וחמימות, וגדול היה כוחם בפולמוס של תורה ויראת ה' ביניהם לבין חסידים־מתנגדיהם. 17) קלויז חסידי קוזמיר העיירה קוזמיר שעל נהר הויסלה, נאוודקיץ ההיסטורית של קזימיר הגדול מלך פולין ואשתו אסתר היהודיה, נודעה בחסידות בראשונה כמושבו של הצדיק רבי יחזקאל טויב (נפטר טבת תרט״ו) בעל הספר "נחמד מזהב", מתלמידי החוזה מלובלין, שכינהו "הפלונסקאי הגבוה", כי גבה־קומה היה משכמו ומעלה מכל העם. וממנו יצאו ענפים שונים בחסידות, כמו: זוולין, יאבלונה, ניישטאט, מודז׳יץ שהצטיינה בניגוניה. לשושלת זו הקדשתי אחד מספרי בשם "נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה״ (ירושלים, תשי״ב, 284 עמודים). והנה, נתיישב שוב בקוזמיר צדיק אחד מבית צ׳רנובל, רבי מרדכי׳לה טברסקי, בעל ספר "מאמר מרדכי", בנו של רבי אברהם המגיד מטריסק (נפטר ב׳ תמוז תרמ״ט) בעל "מגן אברהם", ואף שמו נקרא על העיירה ההיא. היה פופולרי ביותר בדורו, הצליח לרכוש לו ציבור חסידים גדול והיה פעיל בביקוריו בכל מגורי חסידיו. נודע בחיבתו לנסיעות.
הוא חונן בכשרון הנגינה. בעצמו היה בעל קול נעים ויודע נגן. תפילתו, גם ביחידות, היתד. נאמרת בקול רם ובצליל. רבי מרדכי מקוזמיר ואביו המגיד מטריסק היו מפורסמים בעולם כבעלי גימטריאות ונוטריקון, שהיו אחד מל״ב מידות שהתורה נדרשת בהן. כל חידושיהם ומאמריהם בספריהם בנויים על שתי המידות הללו. רבים מחסידי המגיד מטריסק עברו אחרי פטירתו לבנו הרב מקוזמיר, ורבים למדו ממנו את דרכו בחסידות וסדר לימודו. קוזמיר היתה תחנת חייו הקבועה אחרי שנות נדודיו וחיפושיו הרבים. רבי מרדכי׳ל הלא מצא לו אחיזה בתחילת פעולתו האדמו״רית, - 248 -