החזן ליכטנשטיין הוא מילא את מקומו של שירמן בחזנות. בא מאוזורקוב, פולין, יחד עם מנצחו קלמוס, בעל טנור חזק, והפליא לשיר בלווי המקהל ה ש,נתה כ־־15—20 משוררים מאומנים בטוב טעם. ליכטנשטיין היה חזן־זמר מצויין, בעל־תפילה לבבי, אימפרוביזטור ערב, ובכוחו היה לעורר בתפילתו ובזמרתו עד כדי דמעות מרוב שמחה ועונג. אף הוא לא נשאר בבנדין זמן רב, למרות שאנשי העיר הפיקו רצון מתפקידו, ואחרי שכיהן בה בחזנות כ־3 שנים עבר לצ׳אנסטחוב וכיהן שם זמן קצר, עזב את פולין ונתקבל לחזן בבית־כנסת ביוהנסבורג, באפריקה הדרומית. אחרי שעזב את בנדין, נשאר בית־הכנסת הגדול בלי חזן במשך שנים אחדות. מפעם לפעם היו באים חזנים מועמדים ועברו לפני התיבה לנסיון, בלי שהגיעו הגבאים להחלטה כלשהי. יעקל זיסקינד יליד בנדין, ממשפחה חשובה ומיוחסת, מנכדי ר׳ הלל פחטר, ושימש בבית־הכנסת כחזן בינים בתקופה שבין עזיבת ליכטנשטיין לביאת זופוביץ. לא היה בעל השכלה חזנית, וחובבי־נגינה היו מוצאים בזמרתו שגיאות מרובות בטונים. הנגינה ...והפוליטיקה הלכו כאן יד ביד, באשמת הגבאים. נראה, שבגלל אי־שביעת רצונם של רבים מהמתפללים, שהתגעגעו לחזן מאומן ובעל טעם, באה הזמנת החזן זופוביץ, לאחר שזיסקינד שימש בחזנות כשנתים־שלש. מנחם זופוביץ יליד גרודנה, בנו של ראש הישיבה רבי חיים־לייב זופוביץ,
למדתורהבישיבות, וגם חזנות, בעל טנור צלילי מעודן. בשנת 1915 בא לאודיסה, כיהן בחזנות בבית־הכנסת הגדול בוילנה, היה בביאליסטוק, ואחריכן נתקבל בשנת 1925 בבריסק כחזן לבית־הכנסת הגדול והופיע בלווית מקהלה. בית־הכנסת היה מלא מתפללים שעה שעבר לפני התיבה. באחד החגים ניסה זופוביץ לחבוש לראשו לכבוד החג כיפה חזנית לבנה וגדולה, כמנהג החזנים החדישים מבית מדרשו של זולצר הוינאי. אך הרב זאב סולוביצ׳יק ציווה עליו להסיר את הכיפה מראשו, משום שראה בה "הליכה בחוקות הגויים", ורק אחר שציית לדרישת הרב הותר לו להתחיל בתפילה. מאז היתה עמידתו בבריסק כעל גחלים לוחשות, והוא השתדל להחליף את מקומו באחר. בשנת 1928 נתקבל לחזן בבנדין, אחרי שמשרתו לא היתה תפוסה מאז עזיבתו של ליכטנשטין. זופוביץ היה חזן טוב, יפה ומאובן, ויכול היה להישאר בבנדין שנים רבות, כי בתפילתו הערבה עורר את מאזיניו לתפילה ולכוונה, וביחוד הפליא לעשות בלווית מקהלתו שהוסיפה יופי ונועם לזמרתו. אך זופוביץ היה מטבעו חסיד מאנשי "ויסעו ויחנו". קשה היה לו להישאר זמן רב במקום אחד. מלבד זה, על אף ידיעתו את תורת ההרמוניה בצלילים, לא ידע את יחסי ההרמוניה עם הגבאים, ושני הצדדים היו בני "עם קשה עורף״, וכתוצאה מכך עזב זופוביץ את בגדים אחרי 2—3 שנים.
משם עבר לשדלאץ, ובתחילת מלחמת העולם השניה חזר לבריסק. בתקופת שלטון הבולשביקים נאסר והוגלה לסיביר. בשנת 1946 חזר מגלותו והגיע לשטטין ולודז׳ בפולין, וב־1947 עלה לארץ ומשמש כיום חזן בביודיהכנסת של הפועל״המזרחי "נחלת יצחק" בתל־אביב. משה קלאגסוואלד הי״ד יליד צאנז החדשה, ממשפחה, עשירה, נולד בשנת 1905. בא לבנדין מעיר קאשו (אז סלובאקיה) שש ם כיהן בחזנות, אך כיליד פולין גורש מטעם השלטונות הסלובאקיים. בבנדין התחיל בכהונתו כחזן בשנת 1936. בעל השכלה מוסיקלית, טנור נאה בעל צליל נעים. אנשי בנדין יודעים להבחין בינו לבין זופוביץ בכך, שהאחרון היה אמן יותר מחזן, ואילו קלאגסוואלד היה ההיפוך ממנו, והדגש היה בחזנותו הרגשית והלבבית, וא^שי העיר כיבדוהו מאד. היו לו עוד תכונות נוספות, טובות ויפות, שהעלוהו כאישיות מכובדת בעיני הבריות: תלמיד־חכם, יפה־תואר ואציל הרוח. היה שר עם מקהלה. כיהן בחזנות בבנדין עד לשואה, וגורלו היה כגורל כל בני העיר. הי״ד. המנצח הראשון על המקהלה אצלו היה דוידזון מקראקא. אחריו בא מנצח בשם פרנקל, ואחריו הוזמן רובין מלודז׳ שהיה מלחין ומנצח, ונשאר בכהונתו בבנדין עד להשמדת הקהלה. רובין היה יוצר מוכשר, וחיבר יצירות הרבה שהיו שרים במקהלה. בגיטו היהודי בבנדין סבל מרעב, והוא כבר בגיל שבעים, וקלאגסוואלד קנה ממנו את כל יצירותיו בשביל לאפשר לו לקנות לחם להשקיט רעבונו. הי״ד.
החזן וולף־הירש בוים בביהכנ״ס האשכנזי בבית־הכנסת האשכנזי (דייטשע) אשר בבית דוד זמיגרוד, כיהן כחזן ר׳ וולף־הירש בוים, יליד בגדין, ממשפחת חסידים ותיקה. החזן וו. ה. בוים ובניו. לא היה זה בית־כנסת מסוג הרפורמים בערים הגדולות האחרות. דמה יותר לקלויז חסידי גדול יותר, והתפללו בו חסידים ש״נחמצו" קצת בלבושם הקצר והנאה יותר, ולכן קראו להם "דייטשען". תחילת כהונתו בחזנות בנדין משנת 1912, והיה שר עם מקהלה מורכבת של בניו עם עוד 3—4 משוררים. שכרו לא היה גדול כמו של חזן אמיתי, כי לא היה ביכולת הפרנסים לפרנס חזן ממש. הוא היה חצי חזן וחצי בעל־תפילה. יודעי נגינה לא התקשו למצוא אצלו טונים פגומים. היה איש ישר ונוח לבריות, שומר אמונה, והמשיך תפקידו עד לשואה. בניו הצליחו להמלט מהשמדת הנאצים ולעלות לארץ, והם יושבים ישיבת־קבע בנתניה. משה יענקל פיטקובסקי בביודהמדרש העירוני כיהן שנים רבות כחזן דמשה יענקל פיטקובסקי, ממשפחת חסידים מושרשת. יליד וודיסלב, בעל־תפילה רגיל ומנוסה, וארבעת בניו עזרו על ידו כמשוררים, בהם הצטיין בנו ליפא בהופעותיו בקול־יחיד (סולו). במות האב מילא הבן ליפא את מקומו בחזנות. - 251 ־