הרצאתו! מסקנותיו * נתקבלו על־ידי מקד?י הרב כתשואות ?אוו ן הזדהות עם דבריו". "בונד" שהיה גורם חשוב בטיפוח שפת יידיש, ניסה להקים בעירנו — בשיתוף עם מפלגות ומוסדות אחרים, ביודספ ר בשפת־ ההוראה יידיש דוגמת בתי־ספר של ציש״א (צענטראלע יידישע שול־ארגאניזאציע / אולם נתקל בקשיים מרובים — ובנדי ן היהודית נשארה כל השנים ללא בית־ספר בלשון יידיש. ליד המפלגה פעלה הסתדרות הנוער "יוגנט־בונד צוקונפט" וכן "סקיף" ("סאציאליסטישער קינדער פארבאנד"), שכלל ילדים מגיל שתים־עשרה. "סקיף" (נוסד ב־1936), שמנה כמה עשרות חניכים, ילדיהם של חברי ״בונד״ הקשישים והאוהדים, — היה בעל אופי צופי. החברים הצעירים משתתפים ברוב מפעלי המפלגה ואף משתתפים בחגיגות ה־1 במאי. מפעלם האחרון היה מחנה קיץ בזאקופנה (הרי הטטרים) בשנת 1939. בהשתדלות המפלגה נוסדה אגודת־הספורט "מארגענשטערן", שטיפחה במיוחד את משחק הכדורגל ושחקניה התמודדו בתחרויות עם להקות כדורגל אחרות, שהיו קיימות כמעט ליד כל מפלגות הפועלים היהודיות.
"בונד" בעירנ ונהל פעולתו גם בימי הכיבוש ד,נאצי, במחתרת . על־פי עדות הספר ״דורות בונדיסטך (ניו יורק, 1956) הגיעו לכאן שליחים מיוחדים מהמרכז בוארשה, הביאו עמם כסף לניהול פעולה והפיצו חומר־הסברה חשאי נגד "היודן־ראט" וקראו לא לשתף פעולה אתו ואף להתקומם נגדו בשל היותו מכשיר בידי הנאצים משמידי עמנו. אולם התנגדות פעילה עם נשק ביד, אם־כי תוכננה, לא בוצעה מחמת סיבות רבות. גורל כל יהודי בנדין היה גם גורלם של מאות חברי "בונד" והנוטים אליהם, שהלכו יד ביד עם כל קדושי קהילתנו בדרכם האחרונה לגיא־ההריגה — ורק בודדים בלבד נותרו בחיים . מעסקני "בונד" בבנדין אציין מעטים: יצחק מרדכי פסחזון, ישראל פריילין * (מזכיר הקהילה), ד״ר חיים פערל, לייבל קארנפלד, משה וואלף קאמינסקי, נטע ברודקע־ וויטש, מאטל זאיאנץ, קלמן מיעכאווער (כולם ניספו), פלוז׳ניק ויחיאל קמינסקי (שניהם בצרפת), דוד ויינ- שטוק, הנריק פייערמאן (שניהם באמריקה). אחרים הראויים אף הם לציון, לא אזכור. ס. ה. / "פאלקס פארט•" ("המפלגה העממית")
פלגה זו, שחרתה על דגלה מסיסמאות ההיסטוריון דובנוב ^9 על אוטונומיה לאומית־תרבותית, קמה בימי מלחמת העולם הראשונה, 1916, והצליחה להקיף בתקופת פריחתה המונים במרכזים הגדולים המאוכלסים יהודים (וארשה, לודז׳) ואף היתה מיוצגת בסיים הפולני, בעיריות ובקהילות, אולם הסניף שלה בבנדים היה חלש, ולא הלך בגדולות. השפעתה היתה אפסית ולא השתתפה אף פעם בבחירות לעיריה ולקהילה אצלנו. אמנם, מרכז המפלגה בוארשה היה שולח כפעם בפעם לבנדים את אנשיו, ביחוד את חיים ראסנער, עסקן האומנים, כי היוו בעירנו כוח מאורגן, לשם יסוד סניף למפלגה בבגדים וכיבוש המקום, אך הנטע הרך לא נקלט. מבין הנוטים ל״פאלקיסטים" בבנדים יש להזכיר את בנימין ג ר ויב א ר ט, אדם משכיל ואהוד על הבריות בשל עסקנותו הנאמנה וסגולותיו הנאצלות, מורשת אביו הרב. פרק זמן שימש בעת המלחמה יושב־ראש קהילת בנדים ובאמונה ביקש לעזור להמוני היהודים במצוקתם, לעקוף פקודות הגסטאפו, לשנותן או להמתיקן, אולם נאלץ להתפטר, מכיוון שלא יכול היד, ללכת בתלם של ראשי ד,"יודנראט", ששימשו מכשיר בידי השליטים הנאצים. כן נמנה עם ה״פאלקיסטים" משה ד,אמפ,ול, מהעסקנים המוכשרים והמסורים של בעלי־ ד,מלאכה בעירנו. משה בנימי! קלינמן / פועל ■ אגודת ישראל (פאג״י)
•יי■ שנות העשרים הונחה היסוד להסתדרות פועלים דתית זו 1■■ בעירנו. כיום קיום תנועה זו — היא דבר מובן מעצמו, אולם אז, בשנים ההן בפולין, היה ביסודה משום צעד נועז. פועלי אגודת ישראל בבנדין היו מבין יוצרי רעיון העבודה הדתי ויוזמיו בקרב המוני עמלים חרדים. תנועה זו היתד, סמוכה תחילה לארגון העולמי "אגודת ישראל", כהסתדרות נוער מורכבת פועלים דתיים, שתנאיהם הסוציאליים דחפום מהחדר ומהישיבה לעבודה בבתי־מלאכה או בחנויות. השאיפה לשמור אמונים לדת ישראל והחשש מהשפעת הסביבה המתנכרת לערכיה, — ליכדו את הנוער הזה תחת דגל אחד, בארגון אחד. הסתדרות פאג״י בבנדין שכנה בשנים הראשונות לקיומה במעונה ב״חדר" יסודי־התורח, שבו נתרכזו מוסדות אגודודישראל בעיר. פעולתה הראשונה התבטאה בארגון שוחרי־תורה, בייסוד קופת גמילת־חסדים, אולם־קריאה, בית־תפילה וכדומה. עם הועד הראשון נמנו: יעקב וינטר (חייט), אברהם יעדוואבני (שען), שלמה יצחק שניצר (זבן), נפתלי בורשטיין (תפר), האחים אברהם, יהודה ואהרן אברמוביץ (תפרים), הי״ד. במרוצת הזמן, כאשר נתגבשה ההכרה בצדק סוציאלי על־פי התורה והנביאים, הורחבה מסגרת הפעילות של פאג״י בכל השטחים - 276 -