שלום עליכם בשנת 1914 יצא ש״ע בפעם האחרונה למסעותיו על פני ערי פולין. הסופר י. ד. ברקוביץ, חתנו, מספר בזכרונותיו: "גשם חם של הערצה ויקרניתך אז על ראש שלום עליכם בערי השדה, שבהן נערכו לו נשפי קריאה וקבלות פנים סוערות. בתחנות מסילות־הברזל יצאו אליו חבורות יהודים להקביל פניו בתרועות שמחה. לאהבה נאמנה כזו לא זכה שום סופר מסופרי ישראל". וכך היתה קבלת הפנים לכבודו בבנדין, בקיץ 1914, חודש ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בתחנת הרכבת חיכתה לאורח ולאשתו משלחת מטעם אגודת "הזמיר", שהזמינתהו להרצאה, תלמידי בית־הספר של ורונצברג (על כך מסר לי שלמה׳לה גרוססן מרמת־גן, מתלמידיו הבודדים של המנהל ורונצברג שנשארו בחיים), משלחת מטעם הציונים, אוהדי הסופר ומוקיריו. אולם התיאטרון "קורסו" היה מלא וגדוש. שלום עליכם קרא באמנות בלתי־מצויה פרקים מיצירותיו, מונולוגים מ״טוביה החולב", קטעים מ״סיפורי מוטל בן פייסי החזן", "סטמפניו", "מנחם מנדל" ועוד. רעמי צחוק ליוו דבריו. הוא סיים את הקראותיו בסיפור "תבערה בכתריאליבקה", על מכבי־אש בעיירה היהודית, שאין בכוחם לכבות שריפה בעטיו של הסוס הצולע והכושל הסוחב לאט־לאט את חבית המים נקובת החורים...
למחרת היום הצטלמו חברי ועד "הזמיר" עם הסופר הדגול. בצלמניה חיכו לאלימלך רוטנר, חבר הועד, שאיחר לבוא, שכן בו ביום חזר מסיורו בארץ ישראל. ש״ע שלא ידע את פשר העיכוב, שאל: ״למי מחכים?״. ענה לו אברהם ליוֹר: "הננו מחכים ליהודי מארץ ישראל״. ״מה? — שאל ש״ע — יהודי מארץ ישראל? היכן הוא?" לשאלתו השיב לו ליוֹר ביידיש בנדינאית טיפוסית: "ער קומט פון ארץ־ישראל, אבער איזן איז ער א בענדינער".. . שלום עליכם, בשמעו "איזן איז ער" אמר: "בחיי, שפת יידיש אפיינית, מיוחדת, וראוי להנציחה", הוציא פנקסו מכיסו ורשם בו את הדברים, שמצאו חן בעיניו. השחקנית אסתר רחל קאמינסקה מי מיוצאי פולין לא שמע את השם המקסים הזה, החרוט בחיבה בלב שוחרי הבמה היהודית? ואף שחלפו עשרות שנים מאז ביקורה של האמנית הדגולה, אם התיאטרון היהודי, בבנדין, לא נשכחו הערבים מלאי השראה של משחקה המרתק באולם התיאטרון. עלם הייתי כשחזיתי ב״מירלה אפרת״, ״כאשר הייתי יתומה״ — ועד כה לא נמחה הרושם, והקהל הנלהב והנרגש הזיל דמעות... . יום הופעתה אצלנו היה למאורע, לחג, והתכונה היתה רבה. אנשי עמל החישו גמר עבודתם, חנוונים נעלו עסקיהם, כדי להקדים להצגה. בשנת 1921 ביקרה בעירנו עם להקתה, שנמנו עמה זיגמונט טורקוב (בישראל) ואידה קאמינסקה (מנהלת התיאטרון היהודי הממלכתי בפולין) שהציגה את "הדבוק". אסתר רחל עיצבה את דמות הסבתא, פריידה, ואידה הופיעה בתפקיד הגבורה הראשית — לאה.
מאגודת "מוזע" הוזמנו לתפקידים אפיזודיים כמה שחקנים צעירים, שגילו לא מעט חרדה, ואסתר רחל הרגישה במבוכתם ועודדה את רוחם. ואכן, הם עמדו בנסיון. היתד, להצגה הצלחה קופתית וניתנו באותו ערב שתי הצגות, שהיו מלאות קהל צופים, שנהנה הנאה רבה. בתום ההצגות נערכה מסיבה לכבוד האורחת. למזכרת כיבדה היא את חברי ה״מוזע" באוטוגרף שלה, ובאלבום הזכרונות של חנה ש נ ט ל ־ ר ב י ב, רשמה את ההקדשה: "תזכי לקיים את משאלותיך ולהיות שחקנית מצליחה על הבמה היהודית". זלמן רובשוב (שז״ס ביקר בבנדין ב־1922 בקשר עם הבחירות לסיים הפולני הראשון. כזכור הופיעו אז המיעוטים הלאומיים בפולין ברשימה מאוחדת, והיהודים זכו בכמה עשרות צירים לשני המוסדות המחוקקים — הסיים והסינט. השתתף בהצלחה במסע התעמולה בעירנו וקרא בהופעותיו את האוכלוסיה היהודית על כל שכבותיה ומעמדותיה להצביע בעד רשימת "גוש המיעוטים הלאומיים". נאומיו המלאים רגש והשראה זכורים לנו עד־כה. המונים שתו דבריו בצמא, ובנדין היהודית נתנה את קולותיה לרשימת הגוש, ותודות לכך נבחר ציר לסיים, המועמד ממחוז־זגלמביה, בן־עירנו, ד״ר שלמה ויינציהר. האדמו״ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור זצ״ל
ביקר בעירנו פעמים אחדות. כל פעם נתקבל בהתלהבות ע״י המוני היהודים, מהם שהיו מתירים את סוסי מרכבתו, נרתמים בה ומובילים אותו — עד כדי כך הוקירוהו. רבבות חסידים בפולין הסתופפו בצלו קדשו. ממנהיגי "אגודת ישראל", מראשי מועצת גדולי התורה, ביקר פעמים רבות בארץ ישראל. זכור ביחוד ביקורו בבנדין, אלול תרפ״ג, 1923. כל העיר יצאה לקראתו לקבלו בכבוד מלכים. בימים ההם השיא הרב הבנדינאי ר׳ צבי חנוך לווין ז״ל, גיסו של הרב מגור, את בתו היחידה, יוכבד, לנכדו, ר׳ נפתלי. החתונה נועדה ליום ששי והחופה נערכה בחדר "יסודי תורה". לשם עריכת התפילות בא במיוחד לחתונה ר׳ יוסעלע חנצ׳ינר (יענדזשעווער), בעל התפילה הנודע, שעבר לפני התיבה בבית־ מדרשו של הרבי מגור. לחתונה הגיעו אדמו״רים ורבנים רבים מכל רחבי פולין ואלפי חסידים. הרחובות שקקו המוני חסידים צוהלים. החתן התארח אצל בנו של הרב מבנדין, ר׳ אלי לווין בבית סלומון גוטמן. לחופה הובילוהו בתהלוכת משוש לקול צלילי התזמורת. הרבי מגור התאכסן הפעם אצל ר׳ ליפא קמינר ז״ל (אביה של מרים ליור־קמינר). מאות אנשים צבאו על הבית, נעקרו ונהרסו דלתות וחלונות, כדי לזכות ולראות את הרבי, ולתקוע לו יד לברכת "שלום עליכם". ובעל הבית, יחזקאל וינר, לא כעס על הנזקים, ואדרבא, קיווה שבזכות ישיבתו של האדמו״ר בביתו תהא ההשראה שורה עליו תמיד. 308 -