באזוך פון גערעכט רבי׳ן אין בענדין בקור הרב מגור בבנדין יוסף הפטמן עוד לפני ארבעים שנה ומעלה, כאשר עשת את ראשית צעדיו, קסם לנו, הצעירים, והשתוקקנו לקראו ולשמעו. בכליון צפינו להופעת "הצפירה" ו״דאם יידישע פאלק", שמע לדפיהם הוא דיבר אלינו שבוע שבוע על נושאים שונים. גם מאמריו ב״מאמענט" הוארשאי ופיליטוניו בכל גליון ערב שבת הצמידו אליהם קוראים רבים. בשנות העשרים ניסה פעמיים לחדש בוארשה את הופעת העתון העברי בשם "היום" ו״הצפירה", אך נכשל. היתה לי הזכות לשמש ככתב מחוז זגלמביה בעתונים אלה ועמדתי בקשר עמו. ביקר בעירנו ב־1924, בימי זוהרה של התנועה הציונית ובעצם העליה הגדולה של יהודי פולין לארץ. עוד קודם לכן הפצירו בו אגודות שונות בבנדין ("השחר", הקהק״ל, ההסתדרות הציונית) שיואיל לבקרנו, אך תמיד טרוד ומוטרד היה. ואך במלאת 20 שנה למות הרצל, נענה להזמנת ועדוהיובל שלי ד "תרבות", שערכה עצרת אבל לזכר חוזה הציונות. רבה היתה התכונה לאזכרה שנערכה בתיאטרון "נובושצ׳י" וכללה נאומים, דקלומים, נגינה, זמרה ו״תמונות חיות". "מסמר" האקדמיה היה הפטמן, שנאם נאום ציוני מלהיב ושובה־לב. השראת־ חג היתה נסוכה על הקהל העצום שעקב בהתענינות אחר המתרחש על הבמה ועשה אזניו כאפרכסת לדברי המרצה.

בתום העצר ת נתכנסנו כעשרים עסקני "תרבות" לכוס־תה בדירת המנוח בנימין גרויברט, מידידיו של הפטמן. עקרת הבית האצילה, הגברת חיה לאה גרויברט (לבית קובלבסקי, כעת בישראל) כיבדתנו, והאורח הנעים את המסיבה בדברי בדיחה מהפולקלור היהודי. הרגשת בית אפפה את המסובים, והפטמן עממי ולבבי כתמיד. ביום השבעה לפטירתו (ינואר, 1955, פירסמתי ב״הבוקר", שהמנוח היה עורכו, את התצלום מביקורו היחידי בבנדין. הסופר הירש דוד נומברג בבגדין ביקר בשנת 1924 והתארח אצל בנימין גרויברט, מחסידי ה״פאלקספארטיי", שהיה במייסדיה ואביה הרוחני בעירנו. קהל רב מכל שכבות העם בא לשמוע את דבר הסופר, שסיפר על סיורו בארץ־ישראל באוביקטיביות ואף בנימה של חיבה לישוב. אמנם הודה שהעברית היתה לשפה מדוברת, שהישוב יצר ערכים חיוביים, אך מעמדתו השלילית לציונות לא זז עד יום מותו, 1927. ההרצאה, שנשא דוקא מתנגד לתנועה הציונית, סייעה לנו בתעמולתנו בחוגים שונים. ־ 309 ־