ויקטור אלטער ממנהיגי "בונד" וראשי הוגיו ולוחמיו. בעירנו הרצאה ב־1925, באולם התיאטרון "קורסו". התקיף קשה את הממשלה הסולנית עקב האנטישמיות, נישול היהודים בחיי הכלכלה ואסלייתם. הבלשים שנכחו בהרצאה הפסיקו דבריו, אך הוא לא שם לב אליהם והמשיך נאומו. אז גבר כעסו של אחד מקציני השוטרים, שעלה על הבמה והביאו בכוח אל מושל המחוז. כעבור שעה שוחרר אלטער, אולם לאולם ההרצאה לא חזר, כי הקהל פוזר על־ידי המשטרה. בערב נפגש עם חברי מפלגתו במסיבה במועדונם "מראסער קלוב". הבמאי דוד חרמו אחד הבמאים היהודיים המעולים בפולין. כגדולי הבמאים הידועים בימים ההם — אברהם מורבסקי ומיכאל וייכרט, שעמלו כל חייהם למען הבמה היהודית, ביקר אף הוא בבנדין, אולם לא באורח ארעי כמותם. הוא היה שוהה בעירנו חדשים רצופים לפי הזמנות האגודה הדרמטית "מוזע", שאותה הכין לקראת הצגות בבימויו. "מוזע" שאפה להיות תיאטרון טוב ולא חסכה מאמץ להשגת שאיפותיה. הרמן העלה בה את המחזה "המשפחה" של נומברג, שמתוארת בו המבוכה וההתפוררות בחיי המעמד הבינוני לאחר המהפכה הרוסית ב־1905. ההצגה שעלתה יפה, הוצגה גם בערים השכנות, והיא שיא הישגיו של התיאטרון הבנדינאי. שחקני ה״מוזע" ששרדו בחיים מספרים בשבחו של הבמאי הרמן, שיחסו היה חברי, אם כי קפדן היה ודרש מהשחקן אימוץ ומיצוי כשרונו.
זוכר אני אותו בעירנו, ב־1925, בנשף הקראות שלו. התיאטרון "קורסו" היה תפוס על־ידי קהל רב, שידע להעריך אמנים ולהוקירם. על הבמה השרויה באפלה ישב האורח ליד שולחן קטן, אור קלוש זרוע עליו וקרא מיצירותיהם של פרץ, פרישמן ואש. הוא קצר תשואות רמות. לא יצא זמן רב ושוב ביקר הרמן בבנדין, הפעם עם להקתו, והציג את המחזה "בלילה בשוק הישן" לפרץ. בהצגה השתתפו גם שני שחקני ״מוזע״ לשעבר — נחום מלניק ומשה סוטשיגקי (כעת פעילים בשדה התיאטרון באמריקה ובאוסטרליה! הופיעו בהצגות וב״קול ישראל" בעברית וביידיש בבקוריהם בישראל בשנות החמישים), שהשתלמו בתורת הבמה באולפנו של הרמן בוארשה ואחר־כך נספחו ללהקתו. יצחק גרינבוים י. גרינבוים, פאר יהדות פולין וציוגותה. בגדין הציונית הזדהתה עם דרכו ומנהיגיה — יצחק ויגודזקי, נטע לודגר, זכרונם לברכה, ואברהם ליור, היו מתומכיו ויצקו מים על ידיו. היה בא לבנדין לעתים קרובות, נאומיו הצטיינו בעוז הביטוי, ברחבות אופק, בהעמקה ובכושר שיכנוע. המצב בציונות ומעמדנו הפוליטי בפולין — אלה היו הנושאים, שהיה רגיל להרצות בהם אצלנו. יהודי בג דן שמרו לו אמונים והצביעו תמיד בעד רשימתו, י. גרינבוים בבנדין בפתיחת מגרש "הכח" יצחק גרינבוים אין בענדי ן ביים עפענונג פוגם ספארט פלאץ "הפח"
יושבים מימין לשמאל; פטשניק, ד״ר רכטשפט, לייב ל גולדשטין, אברהם ליור, ד״ר וויינציהר, יצחק גרינבוים, מרת פירסטנברג, שמעון פירסטנברג, שלמה פרנקל. שבה הופיע גם ציר הסיים ד״ר שלמה וויינציהר, תושב בנדין, שהיה מאד אהוב ואהוד על בני־המקום. אולם מאז פיצלו אנשי "אגודת ישראל" את אחדות ישראל ואת החזית הלאומית, בהופיעם ברשימה מיוחדת בבחירות לסיים — נכשל ד״ר וויינציהר בבחירות וזגלמביה היהודית, שמנתה אז למעלה מ־70 אלף איש, נשארה ללא נציגות בפרלמנט הפולני. גרינבוים קשור בבנדין עד היום ובהפגשו עם ידידיו המעטים מעירנו, הוא נזכר גם בעברו המפואר. ד״ר יהושע טהון מאישיה המבוחרים ומעסקניה הנאמנים של התנועה הציונית בפולין במשך עשרות שנים. סופר והוגה דעות עברי מובהק. ציר בסיים הפולני עד לפטירתו ב־1937. נואם מחונן ולוחם קנאי לתרבות העברית ולתחייתה. להזמנת "תרבות" ביקר בבנדין ב־1925. את הרצאתו על בעיות מדיניות באו לשמוע המונים, שהיה ידוע להם ממאמריו שובי הלב ב״היינט" הוארשאי וב״נובי דזענניק" הפולני בגליציה. הרצאתו היה תענוג רוחני לשומעיה. אותו הערב נערכה אסיפה כללית של אגודת "תרבות", שאליה גייסו כל המפלגות את חבריהן לשם כיבוש הנהלתה. באסיפה הרחיב האורח את דבורו על ערך השפה העברית, קרא למסירות לה, והביע את משאלתו שהעברית תהי לא לשון קודש בלבד, אלא גם שפת העם, שפת הרחוב והשוק. פרץ מרקיש
בשנת 1926 ביקר בבנדי ן לפי הזמנת פועלי־ציון שמאל. בהרצאתו בתיאטרון "קורסו" עמד על הצורך בשנוי ערכין בספרותנו. ואף שההרצאה היתד. בולה בנושא ספרותי לא פסח המרצה על שאלות מדיניות, ביקר בחריפות את המשטר הרודני שהתחיל מכה שרשים באירופה. הוא עומד לעיני, רחב־הכתפים, יפה־החואר, שער ראשו מקורזל 311 -