והלהיבו. הרושם הטוב של הרצאותיו היה ניכר בכל. בראש המגבית של הקה״ק התיצב הנדבן הנודע שמעון פירסטנברג, שכל כך הרבה עמל למען עירנו ולמען ארץ־ישראל. בגימנסיה נערכו מסיבות ו״בנקטים" בהשתתפות עשירי העיר, והאורח נאם לפניהם והתרימם בסכומים ניכרים. כל המפלגות הציוניות, ארגוני הנוער וביחוד נשי "וויצו" היטו שכם למפעל. הוא ביקר בקני הסתדרויות הנוער: גורדוניה, השומר־הצעיר, הנוער־הציוני, השומר הדתי וב״וויצו הצעירה" וחיזקם באמונתם הציונית. אחרי השיחות היה מלמד משירי הארץ ולבסוף — "הורה" נלבבת ומתלכדים מעגלות ריקוד חלוצי — "לעבן זאל ביסטריצקי מיט זיין הורה".. . בני־עירנו נושאים עד היום בלבם רשמים וחוויות נעימים מהביקור הזה. הרב מאיר בר־אילן (ברלין) ז״ל חניך וולוז׳ין הידועה בישיבה המפורסמת, שהכשירה אלפי גדולי תורה. לרגל מסע תעמולה להסתדרות המזרחי ולמגבית הגיע הרב הדגול גם לבנדין בשנת 1935. נתקבל בחמימות על־ידי כל ציוני העיר, ונערכה לכבודו קבלת פנים נהדרת. הסתדרות המזרחי בבנדין היתה. חזקה ובעלת מסורת וייצוג בעירייה ובקהילות, ולה מוסדות ונוער מאורגן, חלוצים מגשימים, ביודספר עברי שאלפי תלמידים נתחנכו בו.
מיד עם בואו לבנדין נתקיימו ישיבות ומועצות עם השליח הנכבד, בהן נידונה דרך פעולתו בזמן שהותו אצלנו. הוא התארח אצל ר׳ דוד ארליך ז״ל, מטובי המזרחי, ששלח את בנו היחיד לטכניון בחיפה. הרב בר־אילן לא נלאה להופיע במשך שמונת ימי היותו בבנדין באסיפות ובמסיבות, בבתי־כנסיות ובבתי־מדרש, באולמי התיאטרון ובמועדוני מוסדות. היתד. התעוררות רבה וכל חבריו עמדו מוכנים לקיים מצוות פיו. מאות ואלפים הקשיבו לדבריו. הוא דיבר, בין היתר, על הצורך להקים ישיבה מרכזית גדולה בארץ־ישראל, כדי להרבות תורה וקרא לאזור עוז ולעזור למפעל הגאולה ולבצר את הישוב ולהמשיך בבנין ביתר שאת. הוא היה רגיל לומר: "קשה להגשים דברים פשוטים, אבל נקל הרבה יותר להשיג אמצעים דרושים ליצירת דברים גדולים". אמנם, הוא ידע את סוד הדבר, איך להשיג אמצעים לדברים גדולים, ידע את הגישה אל התורם, וכל המפעלים רבי־המנוף שיזם ואת הכלים שיצר — עלו בידיו בהצלחה מלאה. ביקר בבתי ישראל ונענה בנפש חפצה בכל אשר פנה. המגבית שניהל ל״קרן התורה בארץ ישראל", הצליחה ותוצאותיה היו מעודדות. זאב ז׳בוטינסקי ביקר בבנדין בשנת 1938, והיה זה ביקורו היחידי בעירנו מחמת העדר אולם גדול המכיל המונים, אם כי לסוסנוביץ הסמוכה בא פעמים אחדות. הרצאתו נתקיימה בתיאטרון הגדול "קאפיטול", שהיה תפוס מפה לפה. לא רק חסידיו באו לשמעו, אלא גם מתנגדיו.
על הבמה המקושטת ישבו העסקנים הרביזיוניסטיים מבנז״ן ומהערים הקרובות, שבאו להקביל את פני האורח הנכבד. לא היה קץ להתלהבותם ולרצונם להתחמם באורו. משני צדי הבמה ניצבו שעות אחדות משמרות כבוד, דגלים בידיהם. קידם את פני האורח יושב ראש ההסתדרות הרביזיוניסטית המקומית, ציוני ותיק, אברהם דיאמאנט (ניספה), שהרים על נס את פעלו של ז׳בוטינסקי. נושא ההרצאה היה: "ארץ ישראל כעבור עשרים שנה". העלילה היתד. מושכת ומלאה מתח, ורצופה בביקורת חריפה על המשטר הבריטי בארץ, קריאה לעזיבת הגולה ולכוננות צבאית בארץ ואמונה בתקומת המדינה היהודית. עם תום ההרצאה, שנשמעה מתוך דריכות רבה וללא הפרעות (בהרצאתו בסוסנוביץ, זמן מועט לפני כן, שוסע הנואם בצעקות, קריאות־ביניים ובהפרחת יונים, ואף פרצה קטטה שגררה אחריה התערבות המשטרה) — בקעו בשירה אדירה "התקוה" והימנון בית״ר. אחר ההרצאה נתכנסו החברים הפעילים למסיבה אינטימית עם מנהיגם הדגול ובילו עמו שעות מספר. ההיסטוריון פרוס׳ ד״ר מאיר בלבן ב־1928 ביקר בעירנו החוקר, ההיסטוריון, הסופר והמרצה באוניברסיטת וארשה, . ד״ר מאיר בלבן.
הוא החמ ן על־ידי אגודת חיילים יהודים ותיקים, שנלחמו בחזיתות למען שחרור פולין. רוב חברי האגודה היו מתבוללים ומיעוטם לאומיים. נושא ההרצאה שנתקיימה בגימנסיה "יבנה" ע״ש פירסטנברג בשפה הפולנית, היה — השתתפותם של חיילים יהודים מתנדבים במרידות פולין והמצביא בערעק יוסלביץ, בשנת 1831. בדירתו של עסק ן הצבור ד״ר רכטשאפט (ניספה) נערכה מסיבה לכבוד האורח בה השתתפו. טובי האינטליגנציה שלנו. למחרת היום הרצ ה בלב ן בקטובי ץ על דון יצחק אברבנאל, ורבים מבנדין ומזגלמבי ה נסעו במיוחד לשמעה. אהרן הרצפלד ביקר בבנדין ב־1938, כחבר הדירקטוריון העולמי של הקרן הקיימת לישראל ושליחו למגבית "יער החמישה", שהוכרזה להנצחת חמשת חברי גורדוניה שנרצחו בהרי ירושלים במאורעות. עליה בידי הרצפלד, ששמו הלך לפניו, לעורר סביב המפעל התרוממות רוח יוצאת מן הכלל והפך את רעיון גאולת־הקרקע לשירת האדמה. למעלה משבוע ימים ישב אתנו ושיקע עמל שקדני בקידום המגבית. כפעם בפעם נועדו אספות־עם, הרצאות, מסיבות, קבלות־ פנים גדושות רשמים וחוויות מרנינות, שתמיד נסתיימו בריקודים נלהבים, בשירים ארצישראליים ובזמירות עממיות מיוחדות שחיברם וניצח עליהם. בנאומיו הרבים נתן ביטוי הולם לגעגועי העם למולדתו, לטבע, לעבודת האדמה ולחיי הכפר. כבש גם לבותיהם - 319 ־