של יהודים וורדים וקשישים, בדבריו הלוהטים והמתובלים במשלים ובדיחות, בפסוקים מהמקר א ובמימרות חז״ל. אוירת ארץ־ישראל שררה בעשרת ימי שהותו, והנוער על כל זרמיו הצטער מאד עם בוא יום הפרידה ממנו. בנסעו, אמר לידידיו הרבים (את אשר אמרו כל שליחי ארץ־ישראל שביקרו בעירנו): "הרגשה נפלאה הרגשתי בהיותי ביניכם. יהודים נהדרים כאן והנוער — מקסים!" פרום׳ מרטין בובר ביקר בבנדין ב־1939 לפי הזמנת "אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים". הרצ ה על הנושא: "החינוך והעם" באולם הגדול של ביה״ס ע״ש פירסטנברג. נתקבל בכבוד כיאות למעמדו הרם. התחיל הרצאתו בעברית ועבר לפולנית השגורה היטב בפיו. דבריו נשמעו בענין רב. הוא קרא לקרב לב האדם ליעודי הנביאים ורעיונותיהם. "הציונות היא שאיפה לתחיית עם ישראל ברוח המוסרית האלהית, ואין לסלפה ברעיונות שאינם לפי רוח זו". ד״ר מליוהיסטא, יו״ר האגודה הנ״ל בזגלמביה, הודה לאורח וקרא לנאספים לתמוך באוניברסיטה ולהצטרף לאגודה. אחר ההרצאה נערכה מסיבת־תה, שבה דובר על הענינים העומדים ברום עולמה של היהדות — והיה זה חדשים ספורים לפני פרוץ המלחמה. כן ביקר האורח בגימנסיה היהודית והרצה בעברית לפני התלמידים, שקיבלוהו בתשואות־חן. י. מ. ניי&ן לקוראי העתונות היהודית בפולין לפנים היה ידוע בכינויו ״א פויגל״ ולקוראי ״דבר״ בישראל — בשם "סגול". מבקר תיאטרלי ופילטוניסט.

בעירנו ביקר בקיץ שנת 1939, והרצה על הנושא: "הספרות והחיים", באולם "בית־היתומים". הקבילו בדברי ברכה אברהם ל-יור. המרצה התריע על השקיעה הרוחנית של הדור וקרא לשאוב מהתנ״ך וממקורות הנצח של ישראל. אחר ההרצאה נערכה מסיבה במועדון ההסתדרות הציונית. בשיחה השתתפו: י. ויגודזקי, נ. לונדנר, עורך "זאגלעמביער אלמאגאך", ש. רוטנברג ואחרים, זכרונם לברכה. האורח לא הרגיש בטוב, והבטיח לשוב לשאלות שנתעוררו מעל עמודי "היינט", אך לא הספיק לעשות זאת עקב המלחמה שפרצה. למחרת היום ביקר בכמה מוסדות ציבור והתרשם במיוחד מיצירות האמנות בבית־הכנסת הגדול. את התפעלותורושמי ביקורו ביטא במאמר בעתונו (שלא הצלחנו למצאו). בקשר עם הרצאה זו והרצאתו הסמוכה והקודמת של פרום׳ בובר, שמסקנותיהן היו לא לזנוח את אוצרות־רוח הישנים, שליוו את עמנו בדרכו הארוכה זה אלפי שנים ולא להגרר אחרי הקלוקל שבספרות החדשה — פירסם עורך ה״זאגלעמביער לעבך בן־אמוץ (לבקוביץ) פיליטון, בו הוא כותב: "עלינו להיות ילדים טובים ולחזור שוב ל״חדר" ולהתחיל לשנן מחדש כאותו דרדק הלומד אצל "הרבי" את האלף־בית וחמישה חומשי תורה".. תמה ונשלמה סדרת רשימותי על ביקורי אישים בבנדין עד למלחמה. השתדלתי להעלות נשכחות, כי היה העבר ההוא — לאגדה. מרדכי המפל / הדי פתיחת האתיברסיטה העברית יום ז׳ בניסן תרפ״ה, נחנכה האוניברסיטה העברית בירושלים,

1■■ במעמד רב־רושם, שהדים רבים נענו לו בעולם התרבות הלא־יהודי ובין יהודי תפוצות הגולה, שראו במאור עז זה ראשית הגשמה לחזון הנביאים "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו פרק ב׳), ו״לא בחיל, לא בחרב, כי אם ברוחי" (זכריה ד׳). ותצהל ותג ל גם עירנו ותהי מלאה שמחה וששון. הגזוזטראות של בתי־המגורים היהודיים קושטו בתמונות של מנהיגים ציוניים, מרבדים, דגלים ותאורה. השלטונות הפולניים נתנו לכך הסכמתם ושיגרו לירושלים, לפתיחת המכללה, את בא־כוחם, שכן רבות היו המדינות שהשתתפו במעמד זה. בעירנו זעפי ע עתון מיוחד, שעמד על ערך היום הגדול המבשר לצעירי ישראל, שיוכלו לרכוש השכלה גבוהה בהיכל המדע הלאומי שלהם. הלא סטודנטים יהודים הופלו לרעה באוניבר - סיטאות פולין ונרדפו במעשי־אלימות על־ידי חבריהם הנוצרים. קבלת יהודים לאוניברסיטאות הוגבלה עד למינימום ("נומרוס קלאוזוס"), ורבים נאלצו לעקור לארצות נאורות יותר, ששערי בתי־האולפנא שבהן פתוחים היו לפניהם. בערב אותו היום החגיגי נערכה בעירנו, באולם "נובושצי", אסיפת־עם מפוארת, בהשתתפות קהל עצום, ומרבים נבצרה האפשר -

רות להיות נוכחים בה מחוסר מקום באולם הגדול, שהיה תפוס על כל יציעיו ופרוזדוריו. בנשיאות ישבו זקני העדה, נשואי־פנים, עסקנים, אנשי־עט ואמנות. נאמו עברית ויידיש: מהנדס דמודצקי (נפטר בישראל), יצחק ויגודזקי, מרת נכה רוטנר (נרצחו שניהם) והמורה להיסטוריה העברית בגימנסיה "יבנה", גרוברט, שגורלו לא ידוע. לאחר ההרצאות נערכה תכנית אמנותית: שירה, נגינה ודיקלום. בין ההפסקות ובסיום החגיגה הנעימה התזמורת מנגינות לאומיות והנוער יצא בריקודי "הורה", שהשתלבו בהם גם מבוגרים. גם בבתים רבים נערכו מסיבות וסעודות־חג. עצרת־חגיגית נתקיימה בגימנסיה היהודית, שכמה מתלמידיה השתלמו אחר־כך באוניברסיטה העברית, ומהם אציין במיוחד את בן־עירנו, המלומד ד״ר יהושע פראוור המשמש פרופסור ומרצה בה. כתבה מפורטת על החגיגות האלה פירסמתי בשעתו בעיתון העברי "היום", שהופיע בעת ההיא בפולין בעריכתו של יוסף הפטמן ז״ל, אך הגליון הזה לא נשתמר אצלי ולא מצאתיו בספריות בתל־אביב. רשומים בו, בלי ספק, פרטים רבי־עניין שנעלמו מן הזכרון, שהרי המדובר במאורע מלפני 35 שנה, בקירוב. 320 -