הגדולים בעירנו, למד בהתמדה גדולה והיה לאחד מהלומדים הבקיאים והחריפים בעיר. כיץ שראשו לא היה נתץ לעסקים, נטשם והניחם לאשתו ולילדיו, והוא נתפנה כולו לתורה, שהגה בה יומם ולילה. אברכי העיר נצטרפו אליו בלימוד. כאשר הכירה קהילת בנדין בלמדנותו המופלגת ובחכמתו הרבה, נתמנה כדיין ומו״ץ (מורה צדק) בעיר, בשנת תרס״ד, ובתפקיד זה שימש כל ימי חייו. נאמן לאימרת אנשי הכנסת הגדולה: "הוו מתונים בדין", עיין בכל שאלה חמורה שבאה לפניו, במתינות ובהמתקת הדין. בגיל מופלג, בן 90 שנה, בשנת 1943, הוצא להורג בידי הנאצים הארורים, שגילוהו ב״בונקר" בו הסתתר עם בני־משפחתו. נורה והומת במקום מות; קדושים, עטוף בטלית ותפילין. תנצב״ה. ד. ל. * ר׳ יהושע טלנר ז״ל ןך■ מו״ץ ר׳ יהושע טלנר ז״ל (יהושילע דיין) מזקני הדיינים בעיר, 11 ישב יומם ולילה על התורה והעבודה, ומפסיק רק כשבאו לשאול "שאלות". לאחר פטירתו של הרב איטשלה קימלמן ב־1893 נבחר ממלא מקומו הזמני עד לבחירתו של הרב גרויבארט. היה ראש בית דין מספטמבר 1898 ועד לפטירתו דצמבר 1936. * המו״צ ר׳ חנוך־דוד ■ ולד באולקוש בשנת 1873. עוד בצעירותו נתפרסם כעלוי, *בגיל 4 שנים ידע חומש ורש״י ובגיל 7 למד דף גמרא, בגיל 11 לימד לאחרים גמרא ותוספות. כל למדני העיירה באו להאזין לשעוריו הקבועים בתלמוד ופוסקים, ונהנו מהסבריו המקיפים של העלוי הצעיר. המו״צ ר׳ המד דוד פרידברג
לפי המנהג בשנים ההן בחוגים החרדיים נשא אשה בעודו צעיר לימים. טרם מלאו לו 17 שנה גילה אותו אחד מחסידי גור מעיר בנדין, אשר לטש עינו עליו ולקח אותו לחתן. מיד עם בואו לבנדין שלח את ידיו במסחר אולם לא הצליח בזאת ואחרי גלגולים שונים נתמנה ע״י הרב גרויברד, שהעריך את כשרונותיו, כדיין בבית דינו. התפרסם בבקיאותו בים התלמוד ומפרשיו, ורבים מהלמדנים בקלויז ומחוצה לו באו לשמעו ולהתפלפל עמו. בשנת 1909 הוכתר כדיין והצטרף לרבנות המקומית שמנתה רב ראשי וארבעה דיינים, והיתה מהמפורסמות בפולין. כחבר הרבנות התפרסם מיד בשטח ההתדיינות, ונעשה ראש המדברים בה, חדר לכל עומק בעיותיה אשר פתרן בדרך ההגיון ובתבונה רבה. כח השכנוע שלו — גם במקרים מסובכים — היה גדול, והמתדיינים בכרוהו על אחרים למינוי בורר זבל״א וכד׳ שמו הלך לפניו והגיע עד לערים הסמוכות וכן התפרסם בין הגויים, וידוע המקרה כאשר שני יהודים הביאו משפטם לבי״ד ממשלתי, שאלום השופט: "מדוע אינכם מתדיינים אצל ה״ראביף חנוך דוד?". ר׳ חנוך דוד התפרסם גם בין פשוטי העם בשעוריו הקבועים בבית המדרש העירוני, כגון פרשת השבוע, פרקי אבות, עין־יעקב, והסבריו המתובלים בספורי אגדה היו מושכים לב העם.
ר׳ חנוך דוד, למרות היותו חסיד גדול, לא התייחס בקנאות מופרזת לחוגים הלאומיים, בניגוד למקובל בחוגים החרדיים בימי קום התנועה הציונית. בן אחד היה ממייסדי "צעירי המזרחי" בעיר ובת אחת פעילה בתנועת "צעירי ציון". הוא היה גם מקדיש מזמנו למוסדות צדקה ותורה בעיר כמו קופת גמילת חסד, תלמוד תורה ועוד. למרות עבודתו המרובה לא זנח את תלמידו וקבע עתים לתורה. כתב גם חידושי תורה, אך כתביו לא ראו אור והחיפושים אחרי כתבי היד העלו חרס ולא נשאר זכר מהם. עם פלישת הנאצים לבנדין ברח ר׳ חנוך־דוד — שהיה אז חולה ורצוץ מצרות הכלל והפרט — עד הגיעו לעיירה סקאלה שם נפל למשכב ונפטר כעבור יומיים. ד. ל. - 328 -