בסוף תקי״ץ תרס״א עזב את פולין, לפי דרישת בנו שישב באמריקה, ונסע לניו יורק. אף שם נרתם מיד בעול "המזרחי". עמד בקשרי מכתבים עם עסקני "המזרחי" בבנדין. נתמנה מורה בבית־ספר ללימודי קודש, כינס אספות ברובעים שונים של נידיורק, נבחר ציר לועידה הארצית השנתית (השמינית) של "המזרחי" באמריקה, בנשיאותו של הרב מאיר ברלין. היה פעיל ברובע הארלם, ועזר להרחבת השפעת "המזרחי" ולריבוי מספר חבריו, קיבל פני אורחים מאירופה (ובהם אדמו״ר "המזרחי" רבי מנדיל לנדוי מזאבירצ׳ה), עמד בקשרים עם הרב ברלין ועם מנהיגי "המזרחי" באמריקה, הופיע בנאומים בבתי כנסיות והתפרסם כנואם עממי. בכל מכתביו הדגיש שאיפתו לציון. בפתע חלה ונותח. מת בקיץ תרפ״ב. א. ש. ג. * ר׳ חיים שיין ןייייכרתיו בהיותי ילד, לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר 1 | שרכתי את פעמי אחרי אבי, בלכתו בשבתות ובחגים לבית־הכנסת, ששכן בביתו של ו׳ שלמה שיין, אבי ר' חיים, בשוק הישן, מול הכנסיה, להבדיל. בשנות העשרים הראשונות, כאשר ר׳ חיימל בנה את חוילתו הנאה ברחוב הסואן מאלאכובסקאגו, שכן ה״קלויז״ שלנו בביתו החדש והחזיקו על חשבונו. המתפללים ידעו לכבדו כראוי לו, ולא אשכח עד־היום את המעמד, כאשר הי ה מוב ל ומועל ה בכל חג שמחת תורה בשירה וריקודים על הבמה, ומתכבד ב״אתה הראית" ו״חתן בראשית" וקורא את הפרשה הראשונה בתורה.
עשה רושם על כל הבא בדברים עמו בארשת פניו האציליים ולבושו ההדור. הסיגרה העבה בפיו, שהיתה אז נדירה בפולין והובאה מקטוביץ שבשלזיה העלית, הליכותיו־נועם, יחסיו המתונים עם הבריות, חיבתו לילדים, קסמו לנו תמיד. רק מי שהכירו מקרוב עמד על סגולותיו של איש עניו ואהוב זה. ר' חיימל היה הבכור בשלושת האחים, שמהם שרד בחיים לשנים ארוכות ר׳ מוטלה שיין הנמצא בישראל. ר׳ איטשל הי״ד, האח הצעיר, היד. כלוא יחד עם בנו היחידי בתורת נתיני חוץ־ לארץ (לפי ניירות מזויפים), מועמדים לחילופין, במחנה העצורים בוויטאל יחד עם המשורר יצחק קצנלסון, אולם מכאן נשלחו לאושוויץ וחוסלו. היה מנכבדי העיר ועשיריה, מחרשתניה החשובים של פולין בתעשית חמרי ברזל. אף על טרדותיו הרבות והצלחתו בניהול עסקיו המשגשגים, לא התבודד ולא הסתגיר בד׳ אמות משלו, כעשירים אחרים בעיר, ומצא נתיב וזמן להתמסר לחיי הצבור. ביתו היה פתוח לכל דורש ונתון במצוקה ושימש גם כבית־ועד לשליחים מארץ ישראל. ביאליק, לייב יפה, יצחק גרינבוים ושכמותם התארחו בביתו, בשהותם בבנדין. אהב את ארץ־ישראל ונתן לצרכיה ביד נדיבה. זכורני, פעם, לפני עשרות בשנים, ביקרתיו כדי להתרימו בשביל קפא״י (קרן פועלי ארץ ישראל), ואם כי לא היה מחסידי ארץ ישראל העובדת, הגיש לי המחאה ניכרת. יצאתי מביתו מעודד והמשכתי באיסוף תרומות שעלה על כל המשוער.
לא היה מוסד פילנטרופי בעיר שלא צורף אליו כחבר פעיל או כחבר כבוד. וכאשר פקד משבר חמרי את הקהילה בבנדין, פנו אליו הפרנסים הציוניים, שיקבל על עצמו את הבראת המשק בקהילה היהודית. נטו לכך גם אנשי "אגודת ישראל", שרחשו לו אימון כאדם המתאים העשוי לחלץ את הקהילה מהמשבר הקשה. הוא נאות להטיל על עצמו את המשימה והצליח בתפקידו. היה חשוך ילדים, שהוא ואשתו חנה׳לה כה אהבום. אימצו בת יתומה, שרה׳לה, גידלוה, חינכוה והשיאוה (כעת בארצות הברית). את הקומה התחתית בביתם מסרו חינם להסתדרות "השומר הלאומי", שהצליחה לאסוף תחת דגלה בני נוער רבים ועסקו בהווי צופי ובפעילות ציונית. בפרוץ מלחמת העולם השניה עלה בידי ר׳ חיימל שיין לברוח מפולין יחד עם רעיתו, בהשאירם כל הונם ורכושם הרב לביזת השודדים הגרמנים. הגיעו לארץ־ישראל כמעט ללא אמצעים כספיים. מעטים מידידיו זכרו את מעשיו לשעבר, בהיותו בעל בעמיו, ולא פעם השיח לפני את מר־נפשו על כפיות הטובה. נפטר בתל־אביב (1948) ומקץ כמה שנים הלכה לעולמה בשיבה מופלגת גם רעיתו, ונטמנו בבית־הקברות הישן בנחלת * יצחק, בחלקת אנשי זגלמביה, ליד קברם של הישיש מסוסנוביץ זאיונץ ז״ל, המנוחה זינגר והורי אברהם וגיטל המפל, נוחם עדן. בעלותי לקבר אבות הנני פוקד גם את קבר משפחת שיין ומתייחד עם זכרם היקר. מ. המפל * ר׳ שלום קליינר
**יפום מיוחד במינוי היה. מראשוני תנועת "המזרחי" בבנדץ, 1■■ לה הקדיש חלק גדול מחייו. חיבתו לציון היתה. ללא גבול. כל מאורע של שמחה בארץ ישראל היה מרומם רוחו וכל בשורה רעה היתה מדכאה אותו. בר* אורין שהיה קובע עתים לתורה ומגיד שעור בתלמוד בבית "המזרחי". פרנסתו מיגיע כפיו במקצועו, שכן עוסק במלאכתו ובא במגע תמידי עם "עמד", וניצל קשר זה לעשות נפשות למען התנועה הציונית ובעיקר להסתדרות "מזרחי". ידוע המקרה שעורר בזמנו תשומת לב מרובה ברחוב היהודי בבנדין ובסביבתה, ומעשה שהיה כך היה: פעם שבת בבנדין האדמו״ר מסוקולוב הי״ד, שהיה מעמודי התווך של "אגודת ישראל". בא אצלו לבקר גם ר׳ שלום ותוך כדי שיחה על הציונות שאל את האדמו״ר: רבי, כיצד רואה כבודו את הגאולה אם לא בדרך הציונות? ענה לו האדמו״ר: "אינני ייודע". בשמעו זאת קם ר׳ שלום ואמר בעוז: "אדמו״ר שאינו יודע כיצד תבוא הגאולה לעם ישראל אסור לו להיות רועה רוחני לעדתו". דברי ההעזה האלה גרמו, כמובן, סערה ועוררו את חמת חסידיו של הרבי והוא היה נאלץ לעזוב מיד את המקום. ר׳ שלום הצטיין בקול ערב ובעברו לפני התיבה בשבתות ובחגים היו המתפללים נהנים הנאה רוחנית רבה, ובעיקר הגדיל לעשות בימים הנוראים. בשנים האחרונות לישיבתו בבנדין, לעת זקנה, הקדיש את כל ימיו לתורה ולגמילות חסדים וכן לציונות.
ב־1924 קנו חברי "המזרחי" שטח קרקע גדול בארץ ישראל מחברת "מנוחה ונחלה", ור׳ שלום נכנס ראשו ורובו ברכישת חברים ובתכנון תכניות ההתיישבות ן חלומו היה ייסוד מעין משק שתופי, בלשונו "גרינדען א שטעטעל", אך חלומו לא נתגשם׳ כי משום־מה לא בוצעה העברת הקרקע על שם חברי האגודה. תכנית ה״שטעטעל״ של ר׳ שלום — כפי שקראו לה החברים במשך שנים רבות — ירדה מן הפרק, דבר שגרם לו מפח נפש ואכזבה מרה , - 331 -