ב~1930, לאחר שנסת ם מקור פרנסתו, החלי ט אח ר התלבטויו ת נפשיות לצא ת א ת בנדי ן שכ ה קשו ר הי ה ב ה ולנסו ע א ל בני ו לארצות הברית. ג ם ש ם גיל ה עניי ו בגור ל ארצנ ו והי ה עוס ק בלימו ד התורה בתקוו ה שיזכ ה לחיו ת שנותי ו האחרונו ת בארצנו, א ד בשנו ת מלחמת העול ם השני ה נפט ר בנכר. זכר ו ל א ימו ש מקר ב חברי ו בתנועה ותלמידי ו הרבי ם באש ר הם. זאב לנדו י * נכה רוטנ ר ן■■ כרת י א ת האש ה היקר ה מא ז השתקע ה במדי ו בתחיל ת 1 1שנו ת העשרים, ונישא ה לאלימל ך רוטנ ר מ ן הציוני ם הותיקים והעסקני ם העבריי ם המסורי ם בעיר, שלבית ו מזדמ ן היית י לעתים קרובו ת והתבשמת י תמי ד מרו ח הידידו ת החופפ ת עליו. הספריה העשיר ה שמנת ה מאו ת כרכים, מה ם יקרי־ערך, אנציקלופדיו ת ולכסיקונים, בעברי ת וביידיש, רוסי ת ופולנית, תמונו ת מקוריו ת ש ל נכה רוטנ ר ציירים יהודי ם וחפצ י אמנו ת שונים, השר ו והאציל ו אויר ה רוחני ת ותרבותית. ל א לשו א מתכנסי ם הי ו בבי ת הז ה אנש י ע ט וסופרים, שליחים מאר ץ ישרא ל ועסקני ם בעל־ש ם שבא ו לבגדי ו לרג ל תפקידיהם. המנוחה, נכ ה רו ט נ ר, יליד ת וארש ה מצאצא י משפח ה מיוחסת, בה קיבל ה א ת חינוכ ה הציונ י העבר י מנעוריה, גילת ה ע ם הגיע ה לבנדץ א ת כוח ה המחונ ן ב ו הצטיינ ה ונרתמ ה מי ד בעו ל פעול ת הציבור.
אמנם, מאז ומתמיד נתברכה עירנו בנשים צדקניות ועסקניות נאמנות, שעמלו הרבה בחברות צדקה לנצרכים, לקשיי־יום ולמרי־ נפש, במוסדות עזרה לילדים עזובים, ליתומים ולחולים ועשו גדולות למענם, אך המנוחה רוטנר, עלתה, ללא ספק, על כולן במרצה התוסס, במעופה המרקיע ובאופיה לבלי־חת. אשודחיל בעלודחו מופלא, ששמה הלך לפניה ובזכות מעשיה הרבים יצאו לה מוניטין אף מחוץ לתחומי עירנו, ולעתים קרובות נתבקשה להופיע ברבים בקהילות הסמוכות אלינו, כאחת מראשי התנועה הציונית בפולין ברמתה, ברחבות אפקיד, ובידיעותיה בשפה העברית ובתנ״ך. ולא בכדי הצטערו נשי הסתדרות "ויצו" במרכזן בוארשה, שחברתן נכה רוטנר, מהמעולות שבעסקניותיהן בערי־השדה, רחוקה מהן ולא אחת "שאלוה" לתפקידים חשובים שונים.
פניה לא היו לפילנטרופיה, זאת הניחה לאחרות, שהפליאו לעשות בה ממנה, והתפנתה אך ורק לפעולות הסברה ציונית־ פוליטית תרבותית־ארצישראלית. בראשונה שמעתי הרצאה בצורה מושכת־לב ומעניינת על נושאים ציוניים מאלפים, בהיותי תלמיד וחבר באגודת הנוער "השחר", וכולנו התענגנו מהסברתה וניתוח רעיונותיה. כן הרצתה לפני הנוער האקדמאי "הרצליה", "הנוער הציוני" ובכל מקום אליו הוזמנה. נואמת עממית מוכשרת וידעה כל סממני תורת הנאום, ולכן קסמה לבני־עירנו בנאומיה ובהליכותיה. סגנונה קל, עממי ומתובל בדברי אגדה ותלמוד, שידעה על בוריים. לא שכחתי הופעתה רבודהרושם בחגיגה לרגל פתיחת האוניברסיטה בירושלים, שבה נאמה בשלש שפות — בפולנית קיבלה את פני האורחים הפולנים ונציגי הממשל העירוני, בעברית רהוטה וספרותית וביידיש ליטאית. היתה הרוח החיה בהסתדרות "וויצר׳ ומראשי דבריה ועושיה, ואף שסבלה לא מעט צער גידול בנים (בנה יחידה היה חולה כרוני ומחלתו פגמה חדוות חייה) — התעלתה היא על יסודי אם והקדישה מיטב זמנה ואונה לאגודתה שפרחה ושגשגה בימי כהונתה כיושבת־ ראש. הציונים הכלליים שהכירו בלמדנותה ובכשרונותיה העמידוה בבחירות לעירית בנדין בראש מועמדיהם, ושנים הרבה היתה, בה נציגה והגנה בתבונה ובכבוד על האינטרסים של יהודי בנדין*).
רצונה העז היה להשתקע בארץ־ישראל, הביעה זאת לפני בכל הזדמנות וביחוד בהפרדי ממנה בעלותי לארץ, אולם נבצר ממנה מלהגשים משאלתה הנכספת בגלל ילדה מוכה־הגורל, והיא, יפת הנפש, בעלת האציל ובנה עלו בלהבות אש על מוקדי טרבלינקה. שלום לזכרה ! מרדכי המפל * נטע לונדנר ■■יוני מנעוריו. הציונות קסמה לו מראשיתה ודבק בה בכל )*להט נפשו. נמנה עם ראשוני חובבי־ציון והמשכילים בעירנו. מחסידי אחד־חעם, ולא משך ידו גם מן הציונות המדינית. עסקן נאמן ומסור. פעיל בכל תחום ציוני, ולא היתה מגבית שלא נתן לה ממיטב אונו למן הפצת מניות ה״קאלאניאל באנק" ועד לשקל. הוא נתן לציונות אשר יש לתת בידי איש המאמין ברעיון נשגב בתום לבו, — את כל עצמותו נתן לה. נודד מעיר לעיירה, מאסיפה אחת לשניה, מרצה ומטיף, פעיל ועושה נפשות לרעיון התחיה. לא מאס בשום תפקיד, שהוטל עליו וקיימו תמיד במיטב יכלתו. מראשי המדברים הציוניים בעיר. שלושה הם היו: זקן הציונים יצחק ויגודזקי, נטע לונדנר, נשמתם עדן, והצעיר בחבורה, אברחם ליור, יבדל לחיים. שני הראשונים היו מ ד,אידיאולוגים,
*) ראוילציון פרט מעניין מעמידתה הגאה בעירייה: פעם, .בויכוח על התקציב העירוני, הציעה הענקת סכום כסף לאגודת "תרבות". אנטישמי אחד מסיעת ה״אנדקים" התנגד לכך, באמרו, שאין היהודים בפולין משתמשים בשפה העברית המשמשת לפולחן דתי בלבד. בו ברגע קמה המנוחה רוטנר והתחילה מדקלמת משירי ביאליק. מעמד מזהיר זה, שלא יישכח, עשה רושם כביר על כל חברי העירייה והאורחים הנוכחים. התקציב ל״תרבות" בסך אלף זהוב — אושר. הופעה אמיצה זו זכתה להוקרה בכל חוגי העיר ובעיתונים, שדיברו בשבחה. - 332 -