•ולד בסלומניק־פילין, תרג״ו—1896, נספה בשואה, 1943. 4 בן ר׳ דוד, למשפחת חסידים מכובדת ומקרובי האדמו״ר מפילץ. נכד לר׳ יחיאל וינדמן, עשיר נודע ופרנס הקהילה ב׳זאביארצ׳א. גדל על ברכי התורה והחסידות. מנעוריו נאמן לציונות הדתית, חסיד הרבי מפילץ. מחובשי ביהמדרש בבנדין, בר־אוריין וחדור שאיפה להעשרת ידיעותיו בהשכלה. חובב נגינה ויודע נגן בכלי־ נגינה שונים. ידע מאות ניגונים בעל־פה, והיה לשם־דבר במסיבות החסידים. ממייסדי "המזרחי במחתרת" בבנדין בתקופת הכיבוש הגרמני לפני תום המלחמה הראשונה, יחד עם ישעיה יונה פשאניצה, צבי נתן וילוגה, ישעיה הנדל ארליך, משולם ליוור, שלום קליינר. בריש פרגר, חיים ולנר (תל־אביב), והשתתף באספה החשאית הראשונה בקלויז של חסידי ז׳יריק, שנמצא אז במרתף, בשוק החדש, בשנת תרע״ז. מטובי ונאמני המזרחי וצעירי־המזרחי. בעל בית מסחר סדקית, מורה בבית־הספר "מזרחי", ואף יום לא החסיר לבוא למועדון התנועה. חבר הקורטוריום של ביוד הספר הראשון של המזרחי בפולין בתרס״ט. חבר ועד )המזרחי, מראשי צעירי־המזרחי. מרצה בשעורים על נושאים שונים, מורשה להפצת שקלים, חבר במועצת הקק״ל העירונית, חבר במועצה הגלילית של המזרחי והסביבה. נואם מטעם המזרחי בערים ועיירות ובאספות ציוניות, ציר לועידות, פעיל בהנהלת "גוש העצמאים" בבנדין. חבר המועצה הראשית של צעירי־המזרחי בפולץ.

עיניו חי ונשואות תמיד לציון. דתיותו היתד, ממוזגת מאמונתו בצור ישראל ובביאת המשיח עם פעילות עליה. רעיון מרכזי זה השמיע בכל נאומיו. בספרים שנתן כמזכרת לחברים שעלו לארץ רשם ב״הקדשותיו" בין השאר "זכור שהנני עוד בגולה עד שיתן ה׳ וירחם עלי ואזכה אף אני לעלות לארצנו הנחמדת ולבנותה ברוחנו אנו, ברוח התורה, והמסורה". ניסה כוחו בפובליציסטיקה, השתתף ב״זאגלעמביער צייטונג" הבגדינאי וכפעם בפעם כתב גם בעתונות התנועה. באחד ממאמריו ("יידישע שטימע" רחשון תרצ״י) התריע בכאב על המצב החמור בחינוך הדתי בפולין, ודרש לגייס את כל הכוחות 'לחינוך ילדינו. תקותו לעליה לא פגה גם בגיטו בנדין. ואכן, החזיק מעמד עד למשלוח הגירוש האחרון של יהודי בגדי ן לאושויץ בסוף 1943, ומאז נעלמו עקבותיו. מ. ש. ג. -ו- חיים יוסף זאיונץ • נולד בתרכ״ב, נפטר בבני ברק בתשי״ז. 1^ יליד בנדין למשפחת רבנים וחסידים, מצד אביו נכד הראב״ד באלקוש ומצד אמו — נכד הגביר והנדבן הגדול ר, ליב פוטוק מבנדין. בבית אביו נתמזגו תורה, וגדולה במקום אחד. ובעודו נער כבר נמשך לבו לחלום שיבת ציון. למד אצל האדמו״ר מאוסטרובצה, שעמד על כשרונותיו והתמדתו וקרבהו בשתי ידיו. היה חריף ובקי ושקידתו בתורה הפליאה את כל מכריו, אך לא רצה ללבוש אצטלא של תורה, ובחר במסחר.

אחרי שנשא אשד, התיישב בסוסנוביץ, עסק במסחר הסיטונאי של מזונות, והמזל האיר לו פנים ונתעשר. מסחרו פרץ בעיר ובכל הסביבה. היטיב לכל מי שבא עמו במגע, ותמיד מצא פנאי לגתס בתורה. מראשוני הציונים בעיר אחרי המלחמה הראשונה, חבר הועד הציוני, ועם יסוד המזרחי היה מראשוניו. ראש מפעליו בסוסנוביץ — ד,בנין הגדול והמפוא ר של "מושב זקנים". במלחמת העולם השניה עברו עליו כל תלאותיה, וכל משפחתו הושמדה, ורק הוא עצמו ניצל בדרך נס בידי גויים במחבוא, אחרי שיצא נקי מנכסיו. נסע לפאריס והוכנס למושב־זקנים. בעזרת ידידיו מד,המזרחי הגיע לארץ ונתקבל למושב־זקנים בבני־ברק, ושם מת בשנת תשי״ז כשהוא בן 85, והיו שאמרו שהיה בן מאה במותו. מ. ש, ג. - 335 -