השפיעה עלינו השפעה עמוקה. בעבב המקור לא*>1כז בשל חדלת* חיים, שהלהיבה את כולנו למעשים, שלעולם לא היינו מסוגלים לבצעו בלעדיה. חנה בורנשטיין נולדה בבנדין, ב־1922, בת יחידה לאמה (לבית ר׳ ברישם רגר הנודע) המשכילה ועדינת הנפש, ולאביה אלכסנדר זיסקינד בורשטיין, מורה לעברית ידוע בעירנו. גדלה מקטנותה באוירה של תרבות ישראל וציון, וספגה את ערכיה שהיו נר לרגליה. עברית היתד, שפת־אם שלה, שפת ביודהוריה, ולא ייפלא, איפוא, שידיעותיה בלשוננו ובספרותנו היו מושלמות. כאחת התלמידות המוכשרות ביותר הפליאה את מוריה ומחנכיה. קולה הצלול והערב בפרקי* קריאה־ודקלום נעם למאזיניה. מנעוריה נצטרפה לתנועת "גורדוגיה", והיתד, בקן אחת הדמויות המרכזיות, ניחנה בכושר מנהיגות אצילה המטילה מרותה הכובשת לב על חבריה שכּה אהבוה. תורת א. ד. גורדון היתד, אמונת חייה. בשנות המלחמה היתד, לנו למקור השראה ומרכז חיי התנועה. כבר בשלבים המוקדמים של ההשמדה הנאצית הבינה למצבנו המתערער, אך לא הניחה לנו להתמוטט ולהתייאש, ובהתעוררות עצמית התחילה מטיפה למעשים, לעורר את הנוער השקוע בחוסר־מעש. פעילותה נגעה בכל שטחי חיינו, למן חינוך הנוער, עזרה לנצרכים, קשר עם הפארטיזאנים, ארגון ההתנגדות ועד להשגת ניירות מזוייפים ותעודות הצלה (דרכונים של פאראגואי).
״רק בשם חיים הולכים בני־אדם למוות״ — היתד, אומרת, ובשמרה אמוניה לאמירה זו השמידה את תעודותיה, שהושגו בשבילה בעמל רב כדי להצילה. אמרה: "עלינו, על צעירי העם, להישאר עם המוני העם, בצר לו, לארגנו, להדריכו, לקוממו למרי, ואם עלינו למות, כי אז למען כבוד העם". מבוקשה לא ניתן לה, כי הגרמנים הערימו עלינו והחישו את הקץ. חנה הובלה לאושוויץ, וגם שם, בגיא ההשמדה, הצטיינה בכשרונותיה של אנתרופפוה ובכוחות רוחה הנועזים. באמצעים בלתי־ רגילים ריכזה סביבה חבורת נערות, שאירגנה אותן ב״קבוצה". על סף האבדון "נתגשם" חלום חייה לחיות בקבוצה בארץ ישראל. אט־אט קצר המוות את הנערות והגיע תורה של חנה. היא חלתה, נלקחה לבית־החולים וממנו לא חזרה עוד. נדליק נר לזכרה בלבותינו! צבי צור (צוכטלזון) * 11*1 שפיי א (יהו1ו ! יפת) ■ ולד בתרס״ה (1905) לאביו הרב יחיאל מאיר שפירא, 41 שהיה צדיק מכובד ונערץ על הבריות, וניהל "שולחנות" כדרך הרביים. דוד קיבל חינוך תורני, למד בחדר. בן י״ב עבר לישיבה שם למד בין מאות בחורים ועלה מעלה מעלה, נתבלט בכשרונותיו העצומים ובזכרונו הנפלא, והכל ראו בו כלי מחזיק ברכה. לפי המנהג אצל רבנים נשא אשה, בעודו צעיר. עבר לגור לוארשה בתחילת שנות השלושים, מיד נעשה בן בית בחוגי הסופרים היהודיים, והגיע לעמדת כבוד בספרות האידית והעברית, ובזמן קצר רכש לעצמו שם ותהילה בשמו הספרותי יהודה יפת.
בעקבות פעילותו הספרותית נתבע פרץ בקן משפחתו, אביו הרב י ראה בזד, כעין סטיד, מהדרך הישרה כמנהג אבותיו מדור לדור. והרבה שנים עברו כמעט עד פרח המלחמה שהרב יחיאל מאיר לא רצה לראות ולדבר עם בנו. וכשהקהל היהודי עמד במהרה על כשרונותיו וידיעותיו המרובות בכל מכמני ההיסטוריה והמחשבה היהודית, הוא התחיל לפרסם הרבה מאמרים ורשימות בעתונות היהודית היומית. לפרסום רב הגיע על ידי הרומנים והסיפורים ההיסטוריים. הללו נתפרסמו בהמשכים מדי יום ביומו וריתקו קהל רב של קוראים. הוא היה משתתף קבוע בעתון "מאמענט" ובעתון הערב היומי "ראדיא נייעס". כן פירסם הרבה ליקוטים על פרשת השבוע שכללו ניצוצות מספרות החסידות ופולקלור, ביתו של יהודה יפת היה. בית ועד לחכמים. הרבה סופרים ותיקים וצעירים היו נזקקים לעזרתו ולהדרכתו בכל הנוגע לחכמת ישראל, חסידות ופולקלור יהודי. מתחילת ישיבתו בוארשה התקרב י. יפת לתנועת "תורה ועבודה" והמזרחי. כאן מצא כר נרחב לעבודת תרבות וחינוך ברוח הציונות, העבודה שאליה היה קשור. במשך כל שנות ישיבתו בוארשה היה יהודה חבר פעיל במוסדותיה העליונים של תנועת תורה ועבודה ואף היה ציר לקונגרס הציוני בג׳ניבה לפני פרח המלחמה העולמית (תרצ״ט) ולועידותיה העולמיות של הסתדרות המזרחי.
כן היה יהודה יפת עורכו הראשי של השבועון "די אידישע שטימע" וה״מוסף־העברי" שהיה כלול בתוכו. הוא העלה את רמתו של השבועון ועשהו לבטאון פובליציסטי וספרותי מכובד ביותר. בשבועון זה פירסם יפת מאות מאמרים, תגובות לעניני השעה, פולמוס עם החוגים החרדים שהתנגדו לתנועה הציונית בבעיות תרבות וחינוך, סיפורים. יהודה יפת הצטיין הן בעברית והן באידיש בכתיבה פופולארית ברורה ומובנה ובסגנון נאד" הוא היה מוציא מתחת ידו יבול ספרותי רב. היה משתתף קבוע בעתונים העבריים "היום" ו״ד,צפירה" ובמאספים שונים. היה סופרו של "הצופה" בארץ־ישראל וערך את הבטאון "גוילין" למחשבת תורה ועבודה שהופיע בוארשה בשנת תרצ״ז מטעם "השומר הדתי". השתתף בעתון "דגלנו" ופירסם שורה שלימה של חוברות ומאמרים רבים. היה חותם אף בכינויים שונים: ד. שפיר, אחישם, ד. י. חיאן, ידידיה, ועוד. יהודה יפת חלם כל ימיו להתיישב בארץ ובהיותו בג׳ניבה בקונגרס הציוני האחרון, בירר עם חבריו תכניות מעשיות לעבודתו בארץ. הוא חזר לוארשה בהחלטה גמורה לעלות בקרוב ארצה. אולם פרצה המלחמה הנוראה והתוכניות לא נתממשו. יהודה יפת עלה יחד עם כל אחיו במעלות הקדושים וסד,זדים. דוד •ד * . 338 -