, . 194.3 .י 2.<1 *1111 1611 ) ,191>0ז11:>5־*11־מ\0ם 308 810(1167x0110 323־61 1.61111110 : 1טממז0 ? 324־61 1ז90ת1111©1ס1. ^ 61-32$ 110©51ז10110ז70ו38סז3 > 295 011)08110 ? 1עג ז3( 01י31/ע 5 2 16ז8311ג31^ 1 £,1*18א2£ £011081007810 111111801100 161 ) ת6!0168ס8ז06ס־81ס ח 1 #1112ו0א303 א 1 8172 0)11ז£17*13110. 1 סות^ס א 561776187131 .ן<1 ^ . _ . 6817 2/207/43 .3 • .ז א ! 11)37013311* 82 * 11671 •61; ! • £6 6111 ־ 361x61 07768 £ 0711 6112) 1 167 0X1ז \ , 011:1611 . 11 : 11 6§ 6 א 860 116 301 316 0100111:611 17* 1 ,01160* 20 7161101611 081301 4 . 0601616 03867601 338 67800611 ? 71731611< ! 8111 £ 1 11* 01 6101126 .67060 * • 67081100 83011710111 3110676 61116 0718 7011 516 018 ) . 011120161160 8 6 § 01 0 ( 06 31* 3011 ) 760710671 ? 3006761 30011 17 *, 011160 1130671,3161160 £60 ! 60 1־ 61 20 616£60061 1671§ 40 61006*600^ 4,7 316 600*1 , - .£מ ¥87£11£0 207 £6706 17 * 11111 06 8160 0708 3 60 .1*8 ז מכתבו של מרין לאלפרד שורצבאום בשווייץ, בלי בוא בקשר עם אדם זולת עמו מערינס בריווצואל. שווארצבאום אין שווייץ, אין וועלכן עד פאדערט פון אים נישט צו קומען אין שריפטלעכן קאנטאקט מיט קיינעם, אויסער מיט אים של כל המפלגות, אלא כל מפלגה ומפלגה תמליץ על אנשים משלה לפי ראות עיניה. היות וד״ר זילברשטיין לא הכיר את ראשי המפלגות בבנדין, הצגתי אותם במכתבים שלי לפניו, והם המשיכו לבוא עמו בכתובים. כמובן, שעשיתי זאת ברמזים, כגון איש פלוני הוא ממשפחת הקרובים של שרגאי (דהיינו — צעירי מזרחי) או שאלמוני הוא בן דודו של לוקר (היינו פועלי ציון). את זרם המכתבים הפסיק היודנראט שהחרים את רוב המכתבים. נשלחו רק המכתבים של המקורבים ליודנראט, או של אלה שידעו להסתדר מחוץ לדואר של היודנראט.

למרות שה״דרכיה" היתד. בפי כל אחד ואחד, לא ידענו ולא כלום עליה. כשפלשו הגרמנים לפולין הודיעו במודעות, שכל אזרחי חח חייבים להתייצב אצל השלטונות ויישלחו למחנות מיוחדים כשבויי מלחמה. ברוב המקרים לא התחשבה הגסטפו ביהודים אזרחי מדינות זרות, אבל היו והיו מקומות שהגרמנים לא עשו הבדל בין אזרחיחח יהודים ולא־יהודים, התחילו יהודים לבקש אצל קרובים אמריקאים בחח לארץ תעודות, או אישור קונסולרי, המאשר את אזרחותם. קשה לי לקבוע, אם ד״ר זילברשטיין, שעמד בראש ועד ההצלה בשווייץ ושלח מאות דרכונים לארצות הכיבוש הנאצי, הוא הוא שהמציא את רעיון הדרכונים לשם הצלה. ייתכן שהוא יזם את הרעיון והפך אותו לאחר הפרשיות החשובות בפעולת הצלה המסועפת שלו. כאמור, לא היתה, גישה אחידה אצל השלטונות הנאציים לבעלי דרכונים, אבל גם לא כל אלה שהצליחו להגיע למחנה של אזרחי־חח — נשארו בחיים. ידועים המקרים של מחנה ויטל וברגן בלזן. מהמחנה הראשון הוציאו הגרמנים 200, ומהשני קרוב ל־3000 יהודים בעלי דרכונים דרום־אמריקאיים ושלחו אותם לאושוויץ (לסי המחקר של ד״ר עק).

בדרך כך קיבלתי גם אני את דרכוני ועמי עוד אחדים. היה זה בסוף מארס 1943. ב־21 באפריל אותה שנה נעצרתי. מסרתי את דרכוני ליודנראט שהעבירו למשטרה הגרמנית. אחר כך באו אנשי "משטרת־הסדר" היהודית והעבירוני למעצר ארעי בו שהיתי כחודש ימים, ומכאן נשלחתי למחנה טיטמוניק, שם פגשתי בין היתר את נתן ע ק. לטיטמוניק הגעתי ב־14.5 1943. ופה עלי להזכיר שתי פגישות, הזורעות אור על אלה שהעמידו את עצמם בראש הציבוריות היהודית בשעה גורלית. היו בידינו עוד שני דרכונים בשביל חברות שלא יכולנו להגיש אותם לשלטונות יחד עם התעודות שלנו, היו ת ובאותו זמן נמצאו החברות בצ׳נסטוחוב. הצלחנו להבריח אותם דרך הגבול, אבל בינתיים אנחנו כבר היינו במעצר. מצבם קשה היה במיוחד, היו ונוסף לכך שלא היה להן "זונדר" (אישור תעסוקה של המיופה־ כוח המיוחד — הזונדר־בעאופטרגטער), הן היו בלתי ליגליות (לא רשומות ברשימת התושבים). הנהגת גורדוניה החליטה שעלי להשפיע על לוינשטיין (חברי מלפני המלחמה), שיצרפו את הבנות לקבוצה שלנו. הודעתי לסוהר שאינני מרגיש בטוב ומבקש ללכת לרופא. אחזו יום הגיע אלינו הרופא הצעיר זילברשץ. סיפרתי לו שברצוני להגיע למרכז היודנראטים. מטעם זה ביקשתי שישלחוני לרופא. ד״ר זילברשץ הודיע למנהל בית הסוהר על מחלתי המדומה, והציע לשלחני לרופא בסוסנובח. למחרת הביא אותי סוהר ליודנראט ומשם בליווי שוטר יהודי לסוסנובח.

לוינשטיין השתדל לעורר רושם טוב, אבל את צירוף שתי החברות לא היה בידו לסדר. הבטיח שיסעו במשלוח השני. ניצלתי את ההזדמנות והעליתי לפניו עוד עניין. יצחק ברנ- שטיין, חבר פועלי ציון, נסע לפני המלחמה לקולומביה, ומשם שלח בשנת 1940 תעודה לאשתו שנשארה בבנדין, המאשרת שהיא אשת אזרח אמריקאי. בקבלה את האישור פנתה ליודנראט ושם ־ 354 -