ומלא חטטים, עיני ת אבודו ת וקטנות, א ף בשרנ י שתמי ד מי ה בתנועה... "הקצב" (כ ך כינוה ו הסוהרי ם והאסירי ם כאחד) רגי ל הי ה להלך ע ם מק ל שבקצה ו גול ת מתכ ת מכוס ה עור. במק ל הי ה מכ ה בלי רחמי ם א ת האסירי ם שעבד ו בג ן בי ת הסוהר. לקבוצה שלנ ו ל א נתקר ב כמעט. כשהיינ ו רואי ם אות ו מרחו ק היינו נכנסי ם לבי ת בקצ ה הג ן — מקו ם המעצ ר שלנו. "הקצב" מצד ו לא יכו ל הי ה לעכ ל א ת הבריו ת המשונו ת שיהודי ם ה ם ובכ ל זא ת אסור לפגו ע בהם... והנה, עת ה אנ י עצמ י נתת י ל ו א ת האפשרו ת לפרוע א ת חובו. לאחר שסג ר א ת השע ר אחר י השוט ר היהודי, פנ ה אלי. ליק ק שפתיו כאחר י סעוד ה טעימה, אב ל פני ו נשאר ו לל א כ ל הבעה, רק הא ף נ ע לכ ל הכיוונים... בפתע ניתכ ו על י סטירות.. בזריזו ת של ף א ת המק ל מתח ת להג ר רתו, אב ל תח ת להמשי ך ולהכו ת ב י התחי ל מגד ף ומקל ל בקול י קולות אותי, א ת הור י ע ד יהוד ה אי ש הקריות, כול ל "מושכ י החוטים" בוולסטריט... נצי ג ה״הער ן פאלק" פח ד לפגו ע בי, "בע ל הפספור ט האמריקאי", לכ ן שפ ך תחיל ה א ת כ ל חמת ו ע ל השוט ר היהודי, ומבל י להפסיק א ת הגידופי ם פק ד לערו ך חיפו ש אצל י ו״לזרוק" אות י למקום כלשהו...

אחרי הבדיקה הוליך אותי הסוהר למקום שהוא ספק לא ספק צינוק, בלי חלון ורצפה. האור והאוויר חדרו דרך הסדקים שבדלת. אחרי שעתיים־שלוש הביאו לי אוכל. סירבתי לקבלו. את הלילה ביליתי בישיבה, לעמוד או להלך אי אפשר היה. בבוקר שוב הביאו לי אוכל, ושוב סירבתי. הסוהר לחש לי: אל תדאג, עוד מעט יוציאוך מכאן ובקרוב תסעו לאמריקה. בצוללת, הוסיף, אין אפשרות אחרת.. . בשעה תשע, בערך, העבירו אותי למקום המעצר של הקבוצה שלנו. את "הקצב" ראיתי רק למחרת היום בעת כניסתו לאוטו שהוביל אותנו לתחנת הרכבת, בדרך למחנה טיטמוניק, ניגש אלי ואמר ספק בצחוק וספק בצריחה — "אל תשכח לשלוח לי קפה".. . מעטים מבני המשפחה והחברים באו להפרד מאתנו. י״־לני / המחתרת בבנדין! הסביבה 41 םכל הגזירות והיסורים שפקדו את יהודי בנדין, לא פסקה !*פעולתם הציונית הנוער בעירנו לזרמיו וגווניו: גורדוניה, השומר־הצעיר, הנוער־הציוני, השומר־הדתי וקיבוץ "דרור" המשיכו פעילותם, ערכו אסיפות, עסקו בהסברה וחינוך. כל הפעולה המסועפת הזאת התנהלה, כמובן, בתנאי מחתרת, ומבלי ידיעתם של האדונים מהיודךראט, אולם בתחומי שליטתם דוקא. חוות הנוער — מרכז הפעילות

עוד ב־1940 הקצה השלטון הגרמני ליודנראט 300 דונם לעיבוד חקלאי. את השטח הזה הוא חילק למגרשים, מהם העמיד לרשות יהודים למטרת גידול ירקות, מהם הניח ברשותו. ברם, היהודים, שבנפשם הביאו לחמם לאחר יום עמל בשוט הגרמני, לא הפיקו תועלת ממגרשים אלה שהיו, אגב, במרחק ניכר מהעיר, דבר שהצריך גם רישיון מיוחד כדי להגיע אליהם. אפם, ליקויים אלה דווקא היו בחזקת יתרונות לנוער שהתחיל בעיבוד השדות. וכך קמה החווה, שהיתה מקום הכשרה חקלאית של הנוער הציוני. הישג נכבד זה נתאפשר תודות לעובדה, שמנהל החווה שימש אז אריה ליאור, חבר ה״התאחדות" וחניך "גורדוניה", שקיים קשרים מהודקים עם הנוער והוא עצמו סייע בארגון אסיפותיהם וניהל עמם שיחות על נושאים ציוניים. החווה שימשה, איפוא, מקום מיפגש לנוער •העירני והפעיל, הנוער משלוש הערים — בנדין, סוסנוביץ ודומברובה, על כל חוגיו. מה״פרייהייט״ — ועד "הפועל־המזרחי", שהיו מקיימים כאן אסיפותיהם. אדם, כי נזדמן לחווה בשבת נעקר מאווירת המלחמה ושב הע ל מצוקותיו. רחש־חיים של אלפי בני נוער, שירי ארץ־ישראל, סערת ריקודי הורה, פילחו את האוויר. מה קשה היתה, הפרידה מחברי החווה והשיבה העירה, למציאות הטראגית. אולם לא יצאו חדשים מרובים והיודנראט אסר על היהודים לצאת אל שדות החווה, פרט לאלה, שעיבדו אותם. שוטרים אחדים מאנשי שרוודהסדר היהודי הופקדו להשגיח על כך.

א. ליור, מנהל החווה, נקרא למשרד היודנראט, ושם נאמר לו, שעליו האחריות לכך, לבל תתקיימנה עוד אסיפות בלתי־חוקיות בחווה. ברם, הנוער לא נתן דעתו לגזירה זו והמשיך פעולותיו כמקודם. תביעותיו של מרין

יתר על כן: בסוף 1942 נתקיים בחווה ביקור, שהוסיף עידוד וחיזוק לפעולת הנוער. מוינה הגיע לזגלמביה בדרכון מזויף אהרן מנשל, חבר המכבי־הצעיר, וקיים עם כל חוגי הנוער אסיפות ודיונים על הנושא "דרכו של הנוער היהודי בשעה זו". צעיר זה שימש זמר רב מקשר בינינו לבין לשכת הקשר של ההסתדרות בשווייץ, והיה מעביר אלינו ביולטינים וחומר על הנעשה בארץ־ ישראל ודינים־וחשבונות מפורטים כתובים במכונת־כתיבה (המכת- בים מוינה לבנדין לא עברו דרך צנזורה), ובהשפעתו הוקמה לשכת־ התיעצות לנוער מורכבת מנציגי תנועות־הנוער החלוציות, שהחליטו על עמדתם השלילית נגד היודנראט. החלטה זו העלתה את חרונם של אנשי היודנראט: מרין, מולצ׳דזקי ואחרים. מרין הזמין את נציגי הנוער מתוך הנחה, שאיש לא יעיז להתנגד לו, ודרש להעמידו בקשר עמו ותבע את הפיקוח על לשכת הנוער. אולם נציגי תנועות הנוער, הודיעו קצרות, שלא יסכימו לפעול תחת השגחתו של היודן־ראט. נוכח עמדתו האמיצה והאיתנה של הנוער מתחיל מרין )לאיים בדיכוי על כל נסיון לנהל פעילות בלי רשות היודנראט. הוא ממנה את מולצ׳דזקי בתור "קומיסר פוליטי" של הנוער. ברם, הנוער עומד על החלטתו, שלא לקיים מגע עמם, ואכן קיים מרין את איומיו. עם הגיוס הבא של הנוער לעבודת כפייה נצטוו חברים רבים להתייצב ל״ארבייטס־איינזאץ", ורבים מחברי תנועות הנוער גורשו למחנות עבודה בשלזיה העילית, ביניהם ברוך גסטק, שהצליח לברוח ולחזור לבנדין (הוא שפקד אחר־כך על ההגנה בעיר). אף-על-פי־כן לא ויתר הנוער על עמדתו ועל התנגדותו החריפה ליודנראט עד הסוף,

- 356 ־