שליחותם של גלר ואנילביץ תחילת 1941 הצליח אליעזר גלר, חבר ההנהגה הראשית של גורדוניה, להגיע מוארשה לבנדין. באסיפה של הנוער מסר דין וחשבון על .המתרחש בבירה ועל החלטת החברים במרכז לארגון הגנה עצמית, על אף הקשיים המרובים ברכישת נשק — המחתרת הפולנית על שתי אגפיה עומדת מן הצד, ואינה מושיטה עזרה. גם בביאליסטוק ובוילנה עסוקים החברים בהכנות לארגון ההתגו- ננות היהודית, ומחכים לעזרה בנשק ולהוראות מוארשה. במצב הדכאון ששרר בקרב הנוער נוכח הגירושים למחנות עבודה, הכנים ביקורו של גלר עידוד והלהיב את הרוחות. לאחר ששה חדשים אחדים בבנדין ובסביבה חזר גלר לוארשה, בהבטיחו לבקר בקרוב שנית. ביוני 1942 בא מרדכי אנילביץ לבנדין. ההתיעצות נתקיימה בחווה, בלילה, בהשתתפות 25 חברים מתנועות הנוער: השומר ־ הצעיר, גורדוניה, קיבוץ דרור, ומהמפלגות התאחדות ופועלי ציץ. באסיפה שהתנהלה בעברית, פרש מרדכי אנילביץ בדין וחשבון של שעתים את פרשת ההכנות להתגוננות של הנוער העברי בוארשה, ביאליסטוק ווילנה. החברים בוילנה החליטו להתקומם הראשונים נגד הגרמנים ונשקם בידם. אולם ההחלטה היתה, מסר אנילביץ, שהמרד יפרוץ בעת ובעונה אחת בכל המקומות. גם הנוער היהודי בבנדין, שנציגיו מכונסים כאן, חובה עליו לקבל החלטה בענין ההגנה. הקשיים ברכישת נשק בוארשה חמורים מאד. המחתרת
הפולנית עומדת מן הצד ועד היום לא הושיטה לנו כל עזרה, אנו בודדים ומבודדים במלחמתנו הנואשת. המחתרת הפולנית מופלגת בנשק, אולם גם בכסף רב אין לקבלו ממנה. אנו מחכים עתה לתשובה בעניין זה מקבוצה קומוניסטית, שבאנו עמה בדברים בזמן האחרון. אחת ברור לנו — אנו נגן במלא־כוחנו על כבוד ישראל. גם אם ניאלץ להלחם בסכינים ובאבנים באויב המצויד בנשק חדיש. זאת היתה תמצית דבריו של אנילביץ. הדיון נמשך כל הלילה והשתתפו בו: חנקה בורנשטיין, שתי האחיות פסחזון, חיקה קלינגר, ברוך גמ טק ואחרים. עם אור הבוקר הודיעו לנו חברים, שעמדו על המשמר, כי הגיעה השעה להתפזר. 25 חברים שהשתתפו באסיפה זו התפזרו וחזרו לעיר אחד־אחד. קבוצת המגן הראשונה שבועיים נשאר אנילביץ באזור זגלמביה, ובהשפעתו נוסדה קבוצת המגן הראשונה, ששמה היה ״לקרב״. מפקדה — אריה ל י ו ר מגורדוניה, סגנו — פסחזון יאדז׳יה מהשומר־הצעיר, ברוך גמ טק מקיבוץ "דרור" וישראל דיאמנט מהנוער־הציוני. הרכב זה נשתנה אחר כך. כן נעשו מאמצים לצרף לפעולת ההגנה את פועלי־ציון־שמאל. קבוצת "לקרב" פירסמה אז כרוז לנוער להצטרף לשורות ההגנה.
בסוף ספטמבר 1942 חזר אלינו בפעם השניה אליעזר גלר והביא עמו 10 צעירים וצעירות, חברי גורדוניה מוארשה והסביבה. אליעזר התייצב לפני מרין, שהתייחס אליו ברוב הערכה, והיה מקבלו תמיד בסבר פנים יפות, ובפיו הצעה להצלת חלק מהנוער. ואלה פרטיה: יש לו לגלר מכיר נוצרי מנהל משרד העבודה בקאלץ. נוצרי זה מוכן תמורת כסף לצייד יהודים בתעודות־ עבודה מזויפות, ולשלחם על ממד דרכונים אריים לעבודה לגרמניה ולאיטליה. תחילה הסכים מרין להצעה ואף הבטיח לסייע בכסף, אולם לאחר שנועץ בעוזריו הקרובים הסתייג מנכונותו, ואסר על גלר לפעול בכיוון זה במחנהו. גלר החליט לחזור לוארשה, אולם ביקשנוהו שישאר בבנדין ואנו נשתדל לאשר את ישיבתו כחוק. גלר לא נעתר לבקשתנו, באמרו, שוארשה עושה הכנות, וכחבר ההנהגה הראשית של גורדוניה בפולין שומה עליו להיות שם בשעה זו. חברים שהיו קשורים בו בלב ובנפש רצו לנסוע עמו, אולם הוא התנגד לכך, בטענו, שעליהם להשאר ולעשות את ההכנות להתגוננות במקום. אלה היו דברי־הפרידה שלו. כרוז לגרמנים — במגפיים...
רעיון ההגנה בקרב הנוער בבנדין ובסוסנוביץ התחיל לובש צורה מוחשית אחרי האסון של ה־12 באוגוסט (800 יהודים נשלחו אז לאושויץ). הוצאנו לאור עלון בלתי־ליגאלי בהקטוגרף, שהעלה לפני האוכלוסיה את מגמותיו של היודנראט, בו נתפרסמו מאמרים, שמתחו ביקורת על מרין "מלד" מאת אלף יהודי מחוז זגלמביה. על אף מאמציו המרובים לא עלה בידי היודנראט לגלות את מקום הופעתו של העלון ואת העוסקים בו. יושב־ראש היודנראט, מולצ׳ד־ זקי, נוהג היה אף לחטט במגרות של עובדיו, אפשר יגלה בהן ספרות בלתי־ליגלית, אולם חברי מפלגת פועלי ציון והתאחדות, שעסקו בהוצאתו של העלון לאור נהגו זהירות מעולה, ואף חבריהם הקרובים ביותר לא ידעו מי הם העוסקים בכך. גם בסוסנופיץ הוציאה קבוצת דונם ק י מהשומר־הצעיר כרוזים אל הציבור היהודי בקריאה לא להענות לגיוס העבודה, ולא לקיים את פקודת היודנראט. ב״שופ" של גורצקי נתגלו כרוזים בתוך מגפיים שנועדו לצבא הגרמני. יד נעלמה הכניסה לכל מגף מוגמר כרוז בשפה הגרמנית, בו נקראו החיילים בחזית המזרח לשבות ממלחמתם, ללכת בהמוניהם לשבי, שהרי חבל על חייהם ועל חיי החיילים הסוביטיים. היה זה מעשה ידיה של החבורה "מהנוער הציוני". תוך כדי מאבק נגד היודנראט הוחלט לערוך התנקשוּת בחיי מרין. דונסקי ועוד שני חברים קיבלו על עצמם להוציא החלטה זו לפועל. הם ארבו לו, אולם מרין הופיע מוקף שומרים מכל עבריו.
מרין מסגיר 4 צעירים למוות בינתיים — לאחר מאמצים מרובים — עלה בידי מרין לגלות את מקום ההקטוגרף בסוסנוביץ בעלית־גג, מקום שם גר דונסקי. מרין ציווה לאסרו, אך הבחור הצליח להימלט ולהסתתר. אז פקד מרין לאסור מספר גדול של חבריו ודרש מהם להסגירו. לאחר שגם לחץ זה עלה בתוהו, ציווה לאסור את אמו ואחותו ולכלאן בבנין בית־היתומים בבנדין. מרין לא טמן ידו בצלחת וציווה על השוטרים היהודים לגלות בכל מחיר את מקום מחבואו. בתחילת פברואר 1943, הוקף ביתו של הלש אנצר, בו הסתתר צבי דונסקי, על־ידי אנשי המשטרה היהודית ותפסוהו ביחד עם ליפא ק מינץ. זמן מה לפני כן נאסרו על־ידי היודנראט בבנדין שני בחורים צעירים: בובק גרוברד (נכדו של הרב גרוברד) וזכ - רי ש, שנחשדו בפעולה מהפכנית. כולם הוסגרו לידי הגסטאפו, עונו והוכו עד זוב דם. ביחוד עינו את דונסקי, תלוהו ברגליו והיכוהו באכזריות טרופה. תבעו ממנו שיסגיר את עוזריו להוצאת העלון. אך הוא לא נכנע. אחר כך גורשו ׳ארבעתם למיסלוביץ, לבית־הסוהר הפוליטי. צבי הצליח להבריח מכתב מבית הסוהר, בו הודיע, שמרין חתם על פרוטוכול לגסטפו, לפיו הם נאשמים בפעולה קומוניסטית, ודרש מהחברים להמשיך במאבק נגד הגרמנים, - 357 -