בבית חגמינח חתעסקועכשיואלה, שחיולפניהמלחמהוובריושלמוניאקבמשחק־הקלפים. לימאנובסקי, זה שחיחאמנםלפנים"עסקן צבור," במקצת, נתגל העת ה כברייה שפל ה ומגוונת. סובבוכאןגם שמשי־מפלגות, שכ ל כוונת ם לאהיתד. אלאלהשיגלעצמםמנת־לחםכפולה. אולםמהשלאעלהבידימוניאקמאטרוזהצליחהלעשותלאחרחדשיםאחדים—הגאסטפו. זו, הגאסטאפו, שמהכפיהעלועד־הקהילהונתנהלו את החשיבותהנכונה, חשיבו ת"מלכותית" מכריעהכל־כך, שמוניאק עצמולא ראהכזאתאפילו בחלומו. וכך היה מעשה: מקץחדשיםאחדים, לאחרשהמגפההגרמניתפרצהויצאהמגבולותיה, באהלמטרופולהגאסטאפווהמיידהוציאהאתהשלטוןמידיהרשותהאזרחית. עיקרפעולתההתרכז, כפישנתברר אחר־כךב״מחלקהיוט"*) , כלומר—זוהמטפלתבעניניהיהודים, ושמושלהפקידהממונהעלמחלקהזוהיה: אלפרדדרייאר. המגמההראשיתהשלהגאסטאפוהיתה. ליצור"כנסת"יהודית, שעל־ידיה, בסיועשלמוחותיהודיםוידייםיהודיות, סופ התגיעלמטרההאחרונה—למטרההגרמניתהאחרונהביחסליהודים, מוניאקמאטרוזהוזמןלבואאלבית־פקידותהגאסטאפו, אלה״מחלקהיוט". מכיוון שהלשוןהגרמניתלאהיתד. שגורהבפיו, לקחעמואתפליציהשוואר ץ (והיאפניהצ׳ארנא—המלבה״ד) בתורמזכירהפרטיתשלו.
פליציה זולאדי שש ם המשפחה של ה היה "שווארץ", כלומר שחור, אלא היא עצמה היתד. שחרחורת גמורה: שער־ראשה שחור, עיניה שחורות, ואף נשמתה שחורה משחור. אשה זו היתד. בסך הכל בת עשרים וחמש, אבל שום סוד מסודות החיים לא היה נעלם ממנה. ובכן, התיישבו דברי הציבור היהודי הגדול שבמטרופול — מוניאק מאטרוז ופליציה שווארץ, בלשכת־הסופרים של הגאסטאפו, מחלקה יוט, לפני ראשה ומנהיגה אלפרד דרייאר. על הקיר עמד אדולף היטלר במלוא קומתו הטבעית, ולרגליו ישב דרייאר, לבוש חולצה חומה. עיניו אפורות, פניו מאורכים, ודבורו אטי, גמיש, מנומס, כראוי לבנה הנאמן של האומה הגרמנית הגדולה. — הזמנתי אתכם אלי — בבקשה... שבו־נא... להודיעכם: הואיל ולפי החוק של גרמניה הגדולה נקבעו הגבלות מסוימות לגבי בני־ עמכם, היושבים במדינת גרמניה הגדולה ובארצות הכבושות על־ ידיה, והואיל ואנו מוכרחים להוציא מיד את החוק הזה אל הפועל— לפיכך החלטתי, שכדי למנוע מכם כל אי־נעימות שהיא, מן הרצוי הוא, שהוצאת ההגבלות אל הפועל תימסר לידכם, כלומר: לידי זקני המועצה של ועד־הקהילה היהודי. ואולם אתם ערבים לי, הייתי אומר בראשכם, אף הייתי מוסיף ואומר: בראשי בני משפח־ תכם, שהחוק יוצא אל הפועל באמת ובתמים. איני רוצה להטיל עליכם אימה, אלא שחובתי היא להפנות את תשומת־לבכם לסדר הגרמני... למשמעת... לדייקנות... ולשמירת סוד...
היטלר הביט למטה מעל הקיר מצדו האחד, כשהוא מביט במקצת את שפתו התחתונה, כאילו מדבר אל שפמו: "אין דבר, יכול אני לסמוך על אנשי".. . דרייאר התיישב על הכסא בהרווחה, כפף אותו על שתי כרעיו האחוריות, באופן שכזה ששתי כרעיו הקדמיות היו תלויות באויר, פשט את ידו ותמך אגרוף מעוקם על שפת השולחן־הכתיבה . *) המחלקה היהודית 6^ 11 ן — ובכן, בלשון מעשית פירושו של דבר הוא, שאני, זיורש מאת האוכלוסיה היהודית להמציא לי תוך שלושה ימים חמישה קילו זהב, תשלומי מם. סבור אני, שאין זה הרבה.. . כן, — הוסיף דרייאר ואמר, — וכל אחד יקבל מאת המשטרה המדינית החשאית תעודה ערוכה לכל בתי־הפקודות הגרמניים, שאין לנגוע בהם לרעה. אתם משמשים "מועצת היהודים" של ועד־הקהילה היהודי, ובהוייתכם זו אתם נתונים, כמובן, מאליו, לשירותי בלבד. הבינותם ז — יאווה ל!.. . פליציה שווארץ הביעה זאת במבטה הגרמני האמתי, ומוניאק חזר אחריה בקולו העצבני הדקיק, קול־אשה. בחוץ מיהר הפעם מוניאק מאטרוז לרוץ יותר מכפי שרגיל היה תמיד. אך עתה הרגיש את עצם חשיבותו. וכי קטנה היא ז הלא הוא ערב בראשו ובראשי בני־משפחתו! הכרזה זו הגבירה בקרבו את רגש האחריות לכל קהל ישראל. אל בית־הקהילה פרץ כרוח*סערד " ומיד נכנס אל משרדו וציווה להבהיל את מקורביו, ובראשם את לימנובסקי. לא זזו משם עד שהוחלט• לקרוא תיכף ומיד את נכבדי העיר ואת עשיריה.
המוזמנים צריכים היו לבוא בשתים עשרה בצהרים, אך איש מהם לא בא. מוניאק התרוצץ, כמי שבלע סכדמות. — לא אחייב את ראשי, לא, לא אחייב את ראשי ג. קרא את האנשים פעם אחת ופעם שניה ופעם שלישית, ואיש לא אבה להביא על־פי הזמנתו של מוניאק מאטרוז. המועד הלך והתקרב, ומוניאק היה מתרוצץ כמשוגע. הוא הרגיש באמת בכל חומ ר השעה ובאחריות המוטלת עליו עכשיו. הוא הרגיש בסכנה, שהוא נתון בה בגלל הציבור, באש הבוערת מסביבו. ובתוך להבות האש הזאת התחיל עולה ומתרומם על שלבים, שכמוהם לא ידע עד עכשיו. לא כן פליציה שווארץ. היא לא התעצבה אל לבה ביותר. נראה, שהיה לה מוצא כמוס שלה מן המצב הזה, ולפיכך היתה, שקטה. ביום השלישי בבוקר צלצלה פליציה בטלפון אל המשטרה המדינית החשאית: — מותר לי לדבר עם ראש המחלקה יוט? — הריהו כאן, ליד הטלפון, מי המדבר ז — כאן מדברים מועד־הקהילה היהודית, המזכירה שווארץ. יכולה אני להתקבל על־ידיו להתיעצות י — בבקשה, אני מחכה לך. לאחר חצי שעה ישבה הפרנסת של היהודים, פליציה שווארץ, בחדרו של ראש הגאסטאפו, מחלקת יוט, והרצתה לפניו במנוחה את מצב־הדברים כהווייתו. — כך, יפה עשית שבאת אצלי... דרייאר עמד ממקומו, לבש את מעילו והתקין עצמו ללכת. — בבקשה, — חילק לפליציה כבוד־נשים, קד לפניה כג׳נטלמן ליד הדלת הפתוחה ונתן לה לצאת ראשונה.
למטה כבר המתינה המכונית, ובשעת הכניסה אל תוכה שוב חילק הג׳נטלמן ליהודי האת הכבוד הראוי לגברת. האוטומוביל עמד אצל בית־הקהילה, ומתוכו יצאו ראש הגאסטא- פו ופליציה שווארץ. מיד נודע הדבר לכל אנשי הבית, לפקידים ואף לדרי הרחוב, איזה אורח חשוב נמצא עכשיו בגמינה. דרייאר נכנס אל משרדו של המנהל וישב אל השולחן. בחדר לא הורשה שום אדם להישאר, חח ממוניאק מאטרוז והמזכירה שלו, פליציה שווארץ. דרייאר ציווה להגיש לו את הכרטיסיה של האוכלוסיה היהודית ־ 367