המזלזלים בפעולותי ולגבי וואנשי ע האל ה אשתמ ש באמצעי ם הקשים ביותר שברשותי 4. . אני עושה עכשיו את הנסיון האחרון . אני מזמין קבוצת אנשים לבוא אצלי בשתים־עשרה בצהרים להתיע ־ צות. אלה אשר לא ייענו להזמנתי, אל ינסו אחר־כך בני משפחותיהם לבוא אלי להשתדל בשבילם". " וכשם שמיהר לדבר, מיהר להסתלק ונעלם מן הגזוזטרה . ב־12 בצהרים כבר ישבו באולם־המועצה של ועד־הקהילה האנשים החשובים והכבודים ביותר של הציבור היהודי במטרופולי . הכל שתקו וחיכו לכניסתו של המנהל, מוגיאק מאטרוז . הדלת נפתחה והוא לאולם נכנס המנהל בלווי ת המזכירה שלו . באולם שלטה דממה ויראודהכבוד . המנהל מדבר : "נצטוויתי להמציא תוך 24 שעות לגאסטאפו חמישה קילו זהב . הסכנה גדולה אתם יודעים ומכירים אותה, כמוני . מטרה קדושה אחת לפנינו : להציל את חיינו מן האש הבוערת סביבינו, אנו נמצאים בסוגר המוות. הבה ננסה לפדות את עצמנו בכספנו . יהי הכסף כפרד, לחיינו . אשרינו, שהיכולת בידנו לפדות את נפשנו בזה . הזמן קצר . כל אחד ואחד מכם יצא מיד אל הרחוב, על־פי תכנית רשומה, ויפתח תיכף באיסוף־הזהב. אל תפסהו על שום בית יהודי . הריני מכריז ומודיע : שאין זו פעולה של איסוף־זהב, אלא "כופר־נפש" . אין אתם רשאים לאכול ולישון, עד שהמתכונת הנדרשת לא תיאסף במלואה . הנני מסיר ראשון את הטבעת מעל אצבעי ונותנה לכם. "

אותו היום הסירו היהודים את טבעות־הקדושים מעל אצבעותיהם; נשים התפרקו את נזמי־האזניים ואת תכשיטי המשפחה והביאו את קרבן המנחה הראשון לעבודה זרה . מנו ושקלו, ועדיין היתה המתכונת חסרה. את החסרון מילאו משפחותיהם של 20 היהודים החבושים בביודהאסורים. מוניאק מאטרוז הבטיח להן, שבשכר זה יזכו לראות אותם שוב חיים וקיימים. (פרק מתוך הספר "סלמנדרה") ע1־ד ד-ייאוב ! יכפסן / האינטליגנציה האקדמאית (רופאים, עורכי־דין, מהנדסים ומורים בבנדין) חרבן העיר אלפי שנים נזכרה ולחרבן האומה נקשי ח לבנו . י. ל. גורדון ^••דינות, ארצות ועמים הוקמו ונבנו במשך דורות, בעמלם של ^1 המוני אנשים מסורים, שהקדישו חייהם להתפתחותם. כל עם וכל ארץ, מדינה ועיר, שומרים ביקר את זכרם של המייסדים והבונים, שתרמו להתקדמותם ופיארו שמם. ספרי תולדות, אנדרטות ומצבות מנציחים את זכרם. והנה באה כחתף על יהדות פולין, אם הגלויות, השואה האיומה, שהכריתה אותה על כל יצירותיה, ערכי החומר והתרבות שלה שנרקמו במשך דורות, הרסה במשך חמש שנים חייהם של מיליונים. נמחקו מעל פני האדמה כל אלה שהקדישו את חייהם ונפשם וכשרונם ליהדות: גאונים, אנשי־מדע, מלומדים וחכמים, שהשתתפו במשך דורות בבניית בית ישראל.

החובה הקדושה של הנצחת הערים והעיירות של פולין שנחרבו ואת זכרם של גדולי בוניה ויוצריה של יהדות זו, של כל גילוי וכל חזיץ, מוטלת על אלה שנשארו בחיים והיו עדים לחורבן, ושומרים בזכרונם את גדולתה של יהדות פולין שנהרסה כליל. פנקסי הקהילות יצטרפו, ללא ספק, לספר התולדות של היהדות הפולנית וישמשו מעיין להיסטוריון ולסופר בעתיד, הם יהיו כמצבה ליהדות פולין ורקמת יצירתה וישמשו אזהרה לעולם כולו, לא לשכוח מה עלול לעולל עם אחד בראשותו של מרצח לעמים אחרים, ואזהרה לעם היהודי שלא לשכוח, מה עשה עמלק"; אזהרה ליהדות העולם להתארגן, לבנות את מולדתה ולעשות הכל כדי למנוע הישנותו של רצח המונים, כאשר בוצע בידי הטמאים הנאצים לעיני האנושות במאה העשרים. -ו- תולדותיה של בנדין היהודית רשומים בדפי הספר הזה, וכן שמותיהם של יחידים ומשפחות הקשורים בה, ואעלה בצמצום קוים לדמויות בוניה ואנשי הרוח שלה, וכיצד גרמו לידי כך, שבנדין היתד, — אמנם בקנה־מידה קטן — "עיר ואם בישראל" על אדמת פולין, מרכז פורח של חיים יהודיים בין הגויים.

בבנדין היהודי ת קשור שמו של ד״ר שלמה ויינצ י ה ר, היהודי הראשון שהופיע עוד בזמן השלטון הרוסי־הצארי בפולין בשם היהודים ודרש זכויות בשבילם. כשקמה פולין לתחיה הוא היה נציג יהודי בנדין והסביבה כלפי השלטונות הפולניים. בבחירות הראשונות למועצת העיר עמד בראש הרשימה היהודית, נבחר ותפס עמדה חשובה בעבודתה של עירית בנדין. הוא היה המורה לדור העסקנים הצעירים בעיר, לא נטש אף בימי הנאצים, אם־ כי היתה, לו אפשרות לכך, אך העדיף למות עם בני עמו. ד״ר מכסימיליאן וסרצוויג, רופא ותיק בעיר, שדמותו קשורה היתה, בחיי היהודים בה, מסור למקצועו, נשא עזרה לכל נצרך, בריאות העם היתה, דאגתו יום־יום. נפטר לפני המלחמה, ולאשרו לא חזה באבדן העם. ד״ר פארבאר, מטובי רופאי הנשים בבנדין וסביבתה. ידוע היה כאדם טוב־לב. תרם הרבה לבית היולדות של "לינת החולים", מוסד שאפשר היה להתגאות בו. בתנאים הקשים של זמן המלחמה עזר לחולי עירנו בכל עת, בלא שים לב לסכנות שהיו צפויות לו. עם חיסול העיר גורש לאושוויץ, העלים את מקצועו ועבד כשומר ופועל. בסבל ויסורים הוציא נפשו. ד״ר דונאיבא לבנדין כרופא צבאי. עם גמר שרותו השתקע בה, והקדיש את זמנו ומרצו לעזרה לכל. ידוע היה כרופא מסור ומומחה במקצועו.

ד״ר רכטשפט, רופא ילדים מצויין. גם הוא פעל הרבה למען חיי הציבור היהודי והיה פעיל בכמה מוסדות: אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית, "הכוח", אגוד החיילים היהודיים המשוחררים ועוד. ד״ר חיים פרל, רופא מעולה, איש העם ועסקן "בונד" ומוסדות תרבות שונים. בשנים האחרונות לפני השואה היה חבר במועצת העיר מטעם מפלגתו. בגלל היותו סוציאליסט ויהודי גורש על־ידי הנאצים למחנות הריכוז — ולא חזר עוד . - 369 ־