Tuvia

המחלוקת על הרבנות בחמילניק החלה עוד טרם נםתם הגולל על רבה של העיר שנפטר. עם הכרזת הידיעה על פטירת הרב נשלחו מברקים לגדולי הרבנים בערים ובעיירות, ורבים באו לחלק כבוד אחרון לנפטר וללוותו לבית מועד לכל חי. הרב היה חבר ב״מועצת גדולי התורה״ כי יצא טיבו בפולין כלמדן גדול ויהודי טוב ומטיב. אוכלוםית העירה טרחה הרבה כדי להביא לקבורה את הנפטר לפני ״כל נדרי״. ברם כשהחברה־קדישא באה למלא את חובתה לנפטר ולערוך את ההלויה, קם טוביה׳ בן הרב הנפטר, שהיה מו״ץ בעיר עוד בחיי אביו ודרש מאת פרנסי הקהלה לחתום בחתימת ידם שהוא ימלא את מקום אבױ כרב׳ אחרת — לא יתן לקבור את אבױ. בעקב הלחץ הזה שנוצר לפתע התקימה מועצת הרבנים שבאו ללויה׳ ובאין ברירה פנו בהצעה לפרנסי הקהלה להםכים שטוביה יהיה רב בחמילניק, והכל יבוא על מקומו בשלום, ױ״ר הקהלה ר׳ דוד ױסף זילברברג׳ שהתנגד למו״ץ בתור רב, כינם את הועד לישיבה, ואחרי ויכוחים ממושכים החליטו לפנות לאחױ היותר גדול של המו״ץ, ר׳ לײזרל שכהן כרב בדאלאשיץ — לבוא ולמלא מקום אבױ ברבנות בחמילניק׳ וטוביה ימשיך לכהן במו״צ. אך הצעה זו נדחתה בידי המו״צ, ובינתים קרבה שעת שקיעת השמש ונשקפה םכנה של בזױן כבוד המת, שלא ישאר מונח בױם־כפור וגורם בזױן לעיר. בעקב לחץ זה נאלצה הקהלה להבטיח למו״צ, שבאורח זמני הוא ױרש את כסא הרבנות. ורק אז החלו בהכנות ללויה.