445 מ. ש. גשורי — הרב יעקב םילמן 446 האדמו״ר מפילוב — החובב־צױן הנודע (שהוציא םפר על ציון), בגו של רבי דוד בנו של רבי מנדלי הצדיק הנודע מקוצק. גם אחרי גשואױ נשאר עוסק בתורה על שולחנו של חותנו, בלי לעםוק בעניני פרנסה. אך הפעולה למען הרעױן הצױני לא נתנה לו מנוח, והוא נכנם בעול תנועת המזרחי בלוקוב ונתקרב לאישיה ולרבניה• אחרי זמן קצר נזדמן לו להשתתף כנציג המזרחי בלוקוב בועידה השניה הארצית של המזרחי בפולין, שהתקײמה בװרשה בימי כ״ח ניםן — א׳ אײר תרע״ט, ובה ישב והקשיב לויכוחים ולהרצאות רבני צױן שהלהיבו את רוחו ונשמתו, ואז כאילו נדר לעזוב את פולין הטמאה ולעלות לארץ־ישראל ולהצטרף לבונית־ בניה. ב. ישיבתו בלוקוב מאז מושבו בלוקוב החלה התקופה של שגשוג המזרחי ופריחתו בפולין. כלי־מבטאו ״המזרחי״ שהתחיל להופיע בראשית תרע״ט בװרשה בעריכת הרב המטיף יצחק ניסנבוים מזכירו של הרב שמואל מוהליבר בביאליםטוק, היה למסע הגצוזון של התנועה.

אז הױ לנו — הקוראים הצעירים — ענין לא רק במאמרים. הקורספונדנצױת שבאו בכל גלױן וגלױן שמשו לכל החברים הצעירים כעין בית־מועד לעסקנים, לועידה תמידית של כל הדזגלים בצל הרעױן, וכולנו הרגשנו את עצמנו בני ״בית אחד ומשפחה אחת״. ולכן לא נעלמה מעינינו אף קורםפונ־ דנציה אחת גם מהעירה הכי נדחת. וכשהיו באים לועידה גלילית איזו שהיא וכל ציר הציג את עצמו לפני חברױ בשמו ובשם משפהחו ,מיד נתקבל כידיד וכמכיר משנים, כי השמות הױ ידועים לכל אחד מן החבריא מתוך ה״קורםפונדנצױת״ שבשבועון ״המזרחי״ ששמשו כעין ״תעודה אישית״ לכל חבר, והן משמשות ותשמשנה גם בעתיד חומר חשוב לחקירה ביוגרפית של העסקנות המזרחית. יעקב סילמן, אחרי שהתישב בלוקוב, היה אחד מבני החב־רה שנתקשרו בתחילה זה עם זה מרחוק בלי ראיה פא״פ על ידי ״קורםפונדנציה״ ב״המזרחי״. הוא הפך לחבר אקטיבי בתנועה והשתתף בפועל בעבודתה במקום ובגליל. והוא רכש לו חבה רבה מצד חברױ במסירותו ובזריזותו בכל עניני התנועה והלאום. בכלל לא השתמט מכל עבודה שהיתה לה איזה שײכות לא״י. הוא ײחס חשיבות לכל דבר, קטן וגדול. בכל מקום הצטין כאחד העובדים הכי מםורים, עבד בלי שום פומבי ובלי לרדוף אחר הבבוד, כי אם לשם העבודה עצמה.

מאז הופעתו בלוקוב החל לפעול למען המזרחי במלוא מרצו. בחדשי הקיץ של תרע״ט נוסדה בהשפעתו בלוקוב חברה להתישבות בא״י ליד המזרחי. בט״ו מגחם־אב חגגו אה חנוכת הבית של המזרחי בעיר במעמד של מאות איש■ בהשתתפות צירים מאגודות המזרחי במזריטש וטשמרניק (שמואל חײם לנדוי). יעקב םילמן שימש ױ״ר הפתיחה, ואחרי שירים בפי המקהלה נשמעו גאומים על השקםת עולמו של המזרחי וחינוכו. ״חדר המזרחי״ שבמקום שיתף את תלמידױ בהשמעת שירים בעברית. וכן נכבש בית המדרש הגדול להרצאות גואמי המזרחי והטפה לצױנות ועליה לצױן. עבודת המזרחי בלוקוב נתקלה אמנם בהפרעות מצד אנשי ״שלומי אמוני ישראל״ שהשתמשו בכל מיני אמצעים םסולים, בבזותם את המזרחי בבזױגות, מלשינות־שוא ורדיפת חברױ בלי לתת להם ללמוד בקלויזים. וכן הפריעו לחברי המזרחי להתפלל בבתי תפילתם, ובכמה מקומות גם הרימו עליהם יד. וביחוד כװנו פעולתם נגד החיגוך המזרחי בעיר, ו״בין הזמגים״ הכריזו ה״שלומײם״ מלחמה על בית־הספר המזרחי והדביקו כרוזים בכל בתי התפילה שאיש ״לא יתן מזרעו למולך״ . . . אולם הבחינות הפומבױת שנערכו בבית־םסר זה בחוהמ״ס לתלמידױ, שמו לאל את כל עמל המתגגדים. הבחינות הוכיחו לעין כל, עד כמה עשו התלמידים חיל בכל למודיהם שהױ עברית בעברית. בכל שנה נתוםפה מחלקה חדשה ומספר התלמידים עלה.

בחורף תרפ״ב התקימה בװרשה הועידה השלישית של המזרחי הארצי בפולין, ובו השחתף יעקב כציר המזרחי בלוקוב. הועידה נתנה דחיפה נמרצה להגברת הפעולה למען התגועה. םילמן נבחר לועד המרכזי החדש, וכה הוטל עלױ לגסוע מפעם לפעם לװרשה ולשתף פעולה גם במרכז התנועה• ואכן גם בלוקוב נגש םילמן יחד עם חברױ הצירים מיד אחרי שובם מהועידה לארגן מחדש אח הפעולה לכל מקצו־ עותיה, שנחלקה לריםורטים וכל חבר היה אחראי לריםורט שלו. סילמן היה הרוח החיה בםניף. הוא היה מנהל אח השעורים לתלמוד שהתקײמו בכל ערב כשעתײם. הוא היה מוסיע מפעם לפעם בנאומים על בנין הארץ ותפקידױ באספות עם, ובכלל לא היתה פעולה בםניף בלי השתתםותו הפעילה. ה״חדר״ שנוםד בעיר ע״י המזרחי משך עיקר תשומת לבו. בינתים חדלה להתקײם אגודת צעירי־צױן בעירו, ואגודה צױנית