אברהם פינצ׳בסקי / הציונים החמילניקאים (תל־אביב) ■ ^ כאשר םרש מכם נורדוי׳ המנהיג הצױני הדגול וסגנו של ד״ר בנימין זאב הרצל, את תכניתו המהפכנית להעביר מיד מילױן יהודים לארץ ישראל — התפלגו צױני־פולין למחײבי התכנית ושולליה. צױני חמילניק — מתוך נאמנות ואחרױת לשלמותה של ההסתדדות הצױנית העולמית — התנגדו ברובם לתכנית המוצעת וחרדו שמא היא תביא לידי קרע גלוי בתוכה. בין ראשױ של סניף צױני חמילניק היו אז בנו של ױםף שוחט ז״ל, מלך אדלר ומיכאל זריצקי (נמצא כעת באמריקה והנו מראשי ה״רליף״ בנױ־יורק). הללו התנגדו ליציאה מההסתדרות הצױגית״ הוחלט אז לשגר מכתב לד״ר מכס נורדוי ובו להביע התנגדות נמרצת לתכניתו ולבקשו לחזור בו מתכניתו. האגרת נשלהה בחתימתו של ועד הסגיף החמילניקא־ ותשובתו של המנהיג לא אחרה לבוא. במו ידױ כתב נורדוי את מכתב התשובה, בו הביע דעתו שתכניתו היא הפתרון האחד והיחיד לשאלת היהודים, והוםיף שתוך שנים ספירות ױוכחו לדעת שהצדק אתו•

בתקופה מאוחרת יותר׳ קרוב למלחמת העולם הראשונה, התכונן מלך אדלר לעזוב את פולין בחשאי. הוא התקשר עש מבריח גבולות מקצועי והלה גזל את כספו ומםרו לידי שומרי הגבול, שאסרוהו וכלאוהו בבית הכלא בקטוביץ. בעת שבתו בבית הסוהר הרהר וחפש תחבולות כיצד להמלט מהמקום. הוא נזכר במכתבו של מכס נורדוי. באמצעות זקיף בית הםוהר התקשר עם ױ״ר ההסתדרות הצױנית בקטוביץ והלה בא לבקרו בכלא. כשהראה לו את מכתבו של נורדוי החליט מיד ױ״ר ההסתדרות הצױנית בקטוביץ לעשות את כל המאמצים כדי לשחררו ולאחר מאמצים רבים שוחרר מלך אדלר ויצא לאמריקה• המועצה הצױנית המחוזית בינדז׳ױב בתרע״ז — דז&ו מזשתתפות ציריב מחמילניק. ױשביס שני מימין : אברהם זילברברג, שישי — ישכר קנרצוקר. עומדים שורה שניה .־ אברהם פינצ׳בםקי, פײצ׳ע פינגולד.

הפעילות הצױנית הראשונית בחמילניק התחילה עוד בחיױ של ד״ר הרצל ז״ל, עם התחלת תקופת ה״צױנות המדינית״. בתקופה זו׳ בימי שלטון הצאר בפולין, היתה הצױנות אסורה. הפעילות הצױנית הר״בטאה בפעולות חשאױת מאחורי גבה של המשטרה הרוםית״ בעיקר בבתים פרטײם, תוך הםוװ״ה. לאחד הבתים האלה שימשה דירתו של העםקן משה בורנשטײן (כעת באמריקה). מאחורי חנות המנפקטורה שלו היה חדר צר׳ בלתי נראה לעין׳ ושם הײנו נאםפים לישיבות, הרצאות ולפעו־ לות אחרות, שהתבטאו במכירת שקלים לקונגרסים צױגײם, התרמה ואםוף כספים לקרן הקײמת לישראל׳ הפצת עתונים צױנים ורכישת חברים לרעױן הצױני. בורנשטײן היה איש משכיל׳ בן לאב משכיל׳ ױצא גליציה — שהתכתב עם נחום םוקולוב והשתהף בפועל בעתון ״המליץ״. בתום מלחמת העולם הראשונה, עם תקומת פולין (בשנת 1918), החלטנו לצאת למרחב לרכישת המונים לרעױן הצױני. יחד עם גידול הס.יף המקומי׳ התארגנה אגודת ״בנות ציון״, שגם היא היתה קײמת עוד קודם לכן. לחבורה הראשונה של פעילים השתײכו : קנרצוקר יששכר׳ זילברברג אברהם, ױים־ בורט מוטל, רוזנצוײג מנדל, פינצ׳בסקי אברהם, פײנגולד ישראל׳ גוטמאן אליקים׳ גרנק יצחק, פײנגולד פײציע׳ גוטמו חנה, בנות ר׳ ישראל־איטשע הרופא, ריבצ׳ע ורחלה קלינרט׳ דבורה ומינדז׳ה אברמוביץ.

עם שחרורה של פולין ההלטנו לארגן אזכרה בבית הכנםת לזכר חללי לבוב. זו היתה צריכה להױת הפעולה הראשונה ליציאה למרחב. קבענו מספר נואמ־ם וביניהם חתנו של מנד־ רובםקי, יעקב המפל, שהיה צריך לערוך את האזכרה. בערב האזכרה נודע הדבר ע״י שליחים מױחדים לרב ולראשי הקהילה עהציהים עומדים לערוך אזכרה בבית הכנסת. הרב הופיע עם מםפר חסידים ואורטודוקסים לבית הכנםת והורה לעזוב את בית הכנםת. בגלל כבוד הרב ורצון למנוע ריב פומבי נאלצנו לעװב את בית הכנסת ג>בלי לערוך את האזכרה. אזכרות כ׳ תמוז, ױם הזכרון למותו של הרצל, התקײמו כמעט מדי שנה בשנה, למרות התנגדותו הפעילה של הרב ופמליתו ותוך הפרעות של החםידים ושלומי אמוני ישראל. כאשר הלכה פעילותנו וגברה, קײמנו מספר כנוסים צױנײם ואחד החשובים בהם היה הכנוס המחוזי ביגדז׳יב׳ בהשתתפות כל החברים והחברות מחמילניק. חײם מרדכי פײנגולד שהיה איש פיקח שידע להתבדח ולהתלוצץ׳ אמר אז שבתו פײציע ואברהם כינצ׳בםקי נסעו לנהל מו״מ עם ה״טערק״ בדבר ארץ־ישראל. אגודת ״בנות צױן״ גילתה אף היא פעילות רבה. היא