537 מ. ש. גשורי — בתי החפילה 538 ביניהם לבין חםידים־מתנגדיהם. השם קחנק לא נשכח בחמילניק, גם לאחר שםגה הודה וםר זױד״ קלויז חסידי אוזירוב. קלויז אוזירוב מצא את שיכונו ברחוב בית־המדרש בבית דוד גליקםמן (קראדניק) והיה קײם בעיר במשך כמה דורות. שושלת אוזירוב היתה משולבה ברבנות העיר חמילניק, וצדיקיה התיחםו אליה בחיבה מױחדת הראויה לתהלה. במקום אחר באותו םפר הארכתי את הדבור על בית צדיקים זד״ שהוציא מוניטין לחמילניק בםפרױ שנכתבו בידי רבנױ שישבו בעיר. כחמישים חםידים מנה הקלויז, ושימש כח משיכה להתלהבות, לאהבת הזולת ולכל המדות שמגו באהבת ישראל. יםודות החםידות של שושלת זו לא הױ מױחדים במינם, אך הכילו ױפי וחן רב. גבאי הקלויז הױ : ברוך גולדליםט, הירשלה יעגער והניך פרײדמן. בעלי־תפילות: נטע זילברשטײן, יעקב טורק, זליג רוזנבלום (לימים הנוראים), מאיר לאקם — מורה בבית־ספר העממי וחסיד גלהב. שני רבנים מבית אוזירוב כהנו בחמילניק, ובהם הרב האחרון רבי אליעזר יהושע אפשטין, שכהן בחמילניק כרב עד פרוץ מלחמת השמד האחרונד״ ועם כיבוש העיר בידי הנאצים הגרמנים הםתתר בסביבד״ ובשנת תש״ב צעד בראש יהודי העיר המגורשים לכבשן. קלויז חסידי חנצ׳ין.

קרוב לעיר המחוז קילץ שכנה העײרה העתיקה חנצ׳ין, שפרםומה היהודי החל מאז נוםדה בה צדיקות בידי רבי היים־שמואל הלוי הורביץ, בן ר׳ אליעזר, בן רבי צבי׳ בן רבי יעקב יצחק ה״חחה״ מלובלין, שהיה כידוע הדמות האדירה והמקודשת בױתר בחםידות פולין, וממנו ירש הניז החנציני את המעוף ואת החיבה לנגון ולארץ־ישראל. חםידױ היו אומרים, שרבם ירש מסבו ה״חוזה״ את םגולת הראיה׳ ראית הנולד, ואת האופי והמעוף של מגהיג הדור. אמו היתה בת הצדיק רבי ױסף־ברוך אפשטין מנײשטאט שכונה בפי החםידים בשם הסמלי ״היהודי הטוב״, בנו של רבי קלונימוש מקראקא בעל ״מאור ושמש״. קלויזים רבים הױ לרבי מחגצין ברחבי פולין׳ והשמחה גדלה במעונותיהם, שהױ חובבי נגיגה, ותמיד נמצאו לי׳ם נגונים חדשים׳ וביחוד גגוני רקוד, שהרקידו את רגלי החסידים בכל הזדמנות, אף בחמילניק היה קיים קלויז של חםידי חגצין, ובגלל קרבת המקום הױ נוםעים בכל הזדמנות מחםידי המקום לחנצין שהביאו אתם נגוגים חדשים. כמעט כל חסיד חנציגי היה ױדע־נגן וידע לעבור לפני התיבה ולהשמיע נגוני־לכת ורקוד מלאי קצב וגועם. העיר חמילניק שמשה בכללה עיר־מעבר לצדיקי חנצין ואבותיהם לניישטט ומקומית אחרים, וכן הױ מבקרימ בחמילניק אצל חסידיהם והבקורים עוררו תמיד תםיםה בעיר. שזנחז : בחמילניק היו מבקרים מםעם לםעם צדיקים שונים. וכשבא רבי לשבת, מלאה העײרה תנועה רבה. הרבי משטוטשין

(גליציה) כשהיה כא לעיר היה מתאכםן אצל ר׳ חײם ױסף אםלבוים ואצלו גערכו מסיבות לכבודו. בםוצאי־שבת האירו לו הנשים במגורות בדרכו. שני בתי מדרשים הױ בחמילניק. העירוני, במרחק ארבעים מטר מבית־הכנםת, הוקם לפני כמאה שנה בידי ראש הקהל דאז ר׳ ישראל גוטמן, ונקרא בשם ״בית המדרש הפשוט״, כי מיםדױ ומתפללױ לא הױ חםידים, ומה שלא היה חםידי ניקרא בשם ״פשוט״. היה זה בנין גדול ױפה שבו היו משתמשים לעגיני קדושה שוגים, החל בתפילד״ לימוד, אמירת תהלים בצבור, עריכת שולחנות לצדיקי החסידים, דרשות של מגידים והרצאות נואמים של מפלגות הציונים• והױ בו אגפים אחדים, בנין הקהלד״ ישיבד״ עזרת נשים, שתי דירות לשני שמשים. גבאױ הױ : מנדיל גורליצקי, יעקב שלום איטשעם, משה גלײט ואנשיל ארליך (זײגערמאכער). בעלי־תפילה : משה זמידק (יקירם) — חזן ומלמד, שמואל מאפו, אנשיל ארליך ומשה גלײט.

בית המדרש השני, של החסידים, הוקם זמן קצר אחרי הראשון בידי גביר ות״ח גודע רבי שמחד״ חתנו של ר׳ זלמן וינברג. הוא נמצא ברחוב בדנרםקה. היםוד שבו היה : למוד תורה. בשעתו היו לומדים בו כמאתים בחורים ממעמדות שוגים. בלילות חורף הרבו לשבת שם על התורה בנגון הגמרא ורבים אהבו להכנס ולחמם את לבם לקול הנגון. ועדה מױחדת היתה שוקדת על תקון כריכות הםפרים ובכל ױם ששי הױ כמה מבחורי העיר אוםפים כםף בבתים לקנית םפרים חדשים ותקון הכריכות. המתפללים בביהמ״ד החסידי הױ חםידים שונים, משכילים וסתם־יהודים. המתפללים הױ מכםים את ההוצאות להחזקתו. בבימ״ד זה הױ משתמשים לעניגי דת שוגים. פעם בשנה היה נהוג כעין מסורת להזמין לקריאת תהלים לפני ױם הגױם לצבא עוד מתקופת שלטון הרוסים, כי אף יהודי לא חפץ להתגײם לצבא הרוםי, ותמיד לפני ױם הגױם, שחל אחרי ימי חג הסוכות, היו מתאספים בבית המדרש החםידי ואומרים תהלים בצבור. גבאיו היו: יחיאל לװנשטײן, שלמה קלרמן וישראל קנר. לפני התיבה הױ עוברים: ישראל קנר, עזרא השוחט ונטע זילברשטײן. בין המתפללים הױ : דודל אהרנרײך (פינצ׳ובר), יעקל וינברג, בריל גראנק.

נוםף לבך נמצא בעײרה בית־המדרש של המגיד, מאחורי בית־הכנסת, שבו היה המגיד מטיף בכל שבת אחרי הצהרים לפני בעלי־מלאכה ומדריכם באמרי נועם. מתפללױ היו אומנים פשוטים שהיו רחוקים מתורה מחמת דחקות. כאן הױ לא רק מתפללים, אלא גם לומדים בעזרת המגיד שנעשה לרבם. המגיד היה למדן, איש תורה ותרבות, וגם דורש טוב לעמו, לא היה מתערב בעניני חוץ וחי נשלום עם כל אחד. יסוד למודו היה דרך־ארץ׳ כי בעצמו היה בעל דרך־ארץ גדול וגדול היה חפצו לנטוע דבר זה גם בלב תלמידױ. השפעתו על האומנים היתה גדולה כהשפעת כל מנהיג רוחני המקובל על שומעױ.