רחל מאלי / על מושבת קיץ אחת (בית־אלפא) עײרתנו לא שקטה על שמריה מעולם. אך הפיליג המפלגתי התסים אותה עוד ױתר, והנוער׳ כמובן, היה הפעיל שבה. המרדני בױתר באותם הימים היה נוער ״השומר הצעיר״ שלא השלים עם אורח־החײם הישן של האבות. לפיכך הכשיר את עצמו לחײם אחרים, שעתידים להתגשם בארץ־ישראל, מתוך התגברות על מכשולים רבים שנערמו על דרכנו. אחת מצורות ההכשרה בתנועת ״השומר הצעיר״ היתה מושבת קיץ. קבוצתנו, שהיתה המבוגרת בקן׳ החליטה אף היא לצאת לשבועות אחדים למושבת־קיץ. והנה כשהגיע מועד צאתנו, נעשתה העײרה כמרקחד״ אף־על־פי שהכשרנו לפני כן את לבבות הורינו, לא הועילי דברימ הרבד״ ולא היה לנו אלא לעזוב את הבית׳ מי בחשאי ומי מתוך שערוריה גדולה. אך הענין לא נםתײם בכך. כשכבר התרחקנו קילומטרים אחדים מן העײרד״ נדהמנו פתאים לראות כי רודפים אחרינו. קרב ממש התחולל. מכות אגרופים וסטירות לחי הױ מנת חלקם של שני הצדדים. וידם של ההורים היתד״ כמובן׳ על התחתונה. אנו המשכנו בדרבנו כמנצחים׳ אבל הײנו מדוכאים מאד.

בזאת לא נסתײמה המערכה. בױם השלישי בהױתנו במושבה — בױם הששי בצהרים — הופיעה אמה של אחת החברות והודיעה שלא תזוז מן המקום עד שבתה תחזור אתה הביתה. כל שידולינו לא הועילו. בכתה והשיחה את לבה שמױם צאת הבת למושבה לא בא אוכל אל פיה. לבסוף הצלחנו להשפיע עליה בהבטחה כי בתה תשוב בױם הראשון, אבל בלעדיה. שכרנו עגלה (למרות אמצעינו הדלים) ושלחגיה הביתה. אך העײרה הוסיפה לגעוש. ההורים התבײשו להראות את פניהם . כי כל מיני דיבות רעות הפיצו עלינו. סיפורי־ בדים, מהולים בדברי שיקוצים, עברו מפה לפד״ ובזױן ודראון ירדו על כל מי שבנו או בתו שרוײם הױ באותה מושבה. שום הפרעד״ שום מכשול, ושום קושי לא הרתיעו אוהיו מדרכנו שבחרנו בד״ בשנת 1930 החלטנו לצ*ת להכשרה — היא התחנה האחרונה לפגי העליה ארצה. הםעם עשינו את ההכנות במחתרת. רבים הױ הדברים הגחוצים להכשרה — שלא לשבוע אחד עליגו להױת בה — והן כל אלה יש להוציא מן הבית... כל אותס הימים שלפגי צאתנו להכשרה חײנו במתיחױן רבד״ לעצם היציאה מן הבית יעדנו את ױם השבת, כדי שההורים לא ױכלו לרדוף אחרינו. הסתײענו בבחור אהד, שידע פרק בהלכות הברחה. (הדבר עלה, כמובן, בכסף רב). בשבת אחר ה״טשולנט״ לבשנו את כל הבגדים הנחוצים. בגד על גבי בגד, עד שכל אחד דמה לחבית. גם מעט כלים, כגון כלי אוכל, הסתרנו בתוך ה״חבילות״ שהתעטפנו בהן.

בדרך לסטשוב עברנו את שידלוב, והײנו בטוחים שאיש לא הרגיש בנו. אך ״עינײם לרחוב ואזנײם לכותל״. נתברר כי ״הרבי הגדול״, שמושבו היה באותה עײרונת, וחסידים ונאמנים רבים — ביניהם גם אמי ז״ל — הױ לו גם בעײרותנו, הודיע לאמי למחרת : ״שמענו כי בתך היתה בין העברײנים״. ״השומר־הצעיר״ — 1937 קבוצת חבריס עם המנהלים : מנחם מאלי, משה קװאשניעװםקי, לײבל מעלמאן, פײגל נירנברג. עשרה שבועות הײנו בהכשרד״ כשאנו מרוחקים ומבודדים מן ההורים. את קשרינו עם החברים קײמנו בדרכי סתר, ואפילו ב״כתב םתר״ של סיסמות ודברי־רמז. כאשר חזרנו הביתה שינו הכל את יחסם אלינו• האנשים ראו שלא קלקלנו את דרכינו ולא יצאנו לתרבות רעה. ײתבן שאחד הגורמים לשכנוע ולהרגעת הורינו ושאר בני העײרה, שהדבר נגע אל לבם, הוא קבוצת חלוצים שעשתה אח הכשרתה בעײרתנו ואולי ױתר מזה שיכנעו אותם שליטי פולין האנטי־ שמײם של הימים ההם, שלא ברמזים בלבד העירו את תשומת לבם של היהודים׳ כי רוצים להפטר מהם, אלא גם במעשים...