התעודה הראשונה המצײנת את חמילניק כעיר בעלת חוקים מוניציפלײם, היא משנת 1551. בשנה זו הוענק בהשתדלות בעלי העיר והאחוזות בסביבת אולשניצקי —דמבנו (סמנ1?ס), כתב־קױם (פרױױלגיה) מלכותי, לפױ הוכרזה חמילניק כעיר פרטית. בעלי העיר, סאמואל ומיקולאי אולשניצקי, דאגו הרבה לפיתוח העיר. הם עצמם, בהתפשט במאה ה־16 בםביבות אלו הקתוליציזם, הצטרפו אלױ, הקימו כאן עדה ובית םפר קתולי. אחריהם עברה העיר לבעלות משפחת גלוחובסקי, שהױ קאלבינײם וקײמו פה עד 1689 את העדה עם כנסיה משלה. חמילניק גהפכה למעשה למרכז התנועה האנטי־כנםײתית והאקאתולית בפולין׳ והאריאנים, שהחזיקו בידיהם את כל עמדות המפתח. פה התכנםו הסינודים הפרובינציאלײם שלהם. הידוע בױתר הוא הםינוד בשנת 1644 בו נבחר לםניור המחוז (•01(611?־ אנדזײ ונגירםקי (!אמ^זמי). הסינוד בחמילניק בשנת 165.0 השפיע לא מעט על התפשטות האריאנים בפולין. עם גירוש האריאגים מפולין נמלט גם חלק העירוגײם מחמילניק. בסוף המאה ה־17 עברה חמילניק לבעלות משפחת טאנםקי סאפמ*,!׳). הם היו קתולים נאמנים, השתדלו להחזיר בחמילניק את הקתולױת. הם הם מיםדי הכנסיה הקתולית בעיר. האצילים אוז׳רובסקי ( 141צי\\ס' 0x3. 1 > ואלז׳ביאטה 11ס81£1?\ס1>611נ261־1?נ 2 תרמו תרומות ניכרות לבנײתה שנמשכה בשנים 1732—1787.

פבחינה כלכלית היתה חמילניק חשובה כבעלת מכרות נחושת ופלדה. עוד במאה ה־17 ניתן זכיון לקבוצת מתישבים גרמנים להתחיל בחפירה. אין ידיעות עד כמה הצליחו בחפושיהם. עובדה, שבתעודות ומסמכים הדנים על תחפורת (בערגבוי) בפולין במאה ה־18, לא נזכרת חמילניק. במאה ה־18 מילאה חמילניק תפקיד חשוב בתחבורה וםחר פולין עם פרוסיה ושלזיה, ביחוד בסחר תבואה, עצים, בקר בכױון לשם ; טקםטילים, גלנטריה משם לפולין. במחצית השניה של המאה ה־18 כשנעשו בפולין, ובמיוחד בשנות השבעים והשמונים, מאמצים להקמת מפעלים תעשיתײם, השתדלו בעלי העיר חמילניק להקים בתי חרושת לפי דוגמת הצ׳ארטוריםקים בסטאשוב װאנגרוב. בחלוקה השלישית של פולין — 1795 — עברה חמילניק לידי אוםטריה ונשארה תחת שלטונה עד 1809, ובאותה שנה סופחה לגסיכות ורשה. בשנים 1815 עד 1837 גכללה חמילניק ב״װיאבודזטבו״ סנדרומיז׳ של ממלכת פולין, ובשנים 1837— 1914 בגוברניה קילצה. נעשו נםױנות להפוך את חמילניק לעיר תעשיה, אולם לא הצליחו. גם במחצית הראשונה של המאה ה־19 — דװקא בתקופה שתיעוש פולין הלך וגדל, בניגוד ליתר הערים בפולין שהרחיבו את שטחן וםיתחו בגיה מורחבת, התעכבה ״הװיאבודזטבו״ םאנדומיז׳ ובכללה חמילניק, בפיתוחה החיצוגי.

כך למשל נבנו משנת 1826 בערי פולין 204 בתי אבן, מהם בכל װיאבודזטבו םנדומיז׳ רק בית־אבן אחד. בשנת 1827 שופר המצב ומ־266 בניני אבן בכל פולין הוקמו ב״װיאבודזטבו״ סנדומיז׳ 11 בתי אבן (זגבתס!) 116^\ס:ט1מנ) ובשנת 1828 מ־181 בניני אבן בכל פולין נבנו בװיאבודזטבו סנדומיז׳ 14י. התפתחות של ערי הגליל סאנדומיז׳ חלה עם פיתוח התעשױת. אך במחצית השניה של המאה ה־19 הױ קײמים בחמילניק מפעלים תעשיתײם שהעםיקו מםפר ניכר של פועלים: בתי־בורסקי עם תוצרת שנתית גדולה, בית חרושת לסבון, בית חרושת לנרות ובתי חרושת לאריגים כפרײם, סודניה (בראוערײ), בית חרושת למכונות עם כור בשביל חמרים גלמײם, בית חריטה וםדנא ת לײצור מכשירים חקלאײם.

המצב הפוליטי בשנות 1855 — 1865 הפריע לא מעט להתפתחות חמילניק, שםבלה גם ממאורעות הקשורים עם המרד הפולני בשנת 1863. בימי המרד הפולני בשנת 1863 התפרצו בםביבות חמילניק קרבות בין המורדים בפיקודם של בוםאק וחמילינסקי ופלוגות הצבא הרוסי. כך, ב־4 בנובמבר 1863 ע״י םטרוינוב (7 קילומטר דרומית מזרחית מחמילניק), ב־20 לנובמבר ע״י טארגוסקאלא (8 קילומטר דרומית מערבית מחמילגיק). ב־9 בדצמבר 1863 התחולל קרב בין פלוגות המורדים בראשותו של קאליטא וגדוד רוסי בהוטא שצ׳צינםקא בו השתתפו ױתר מי 250 איש. ב־20 בינואר 1863 הצליחו המורדים לכבוש את חמילניק. וב־18 בינואר 1863 חדרו העירה 110 םרשים פולנײם, ברובם המכריע עריקים פולנים מהצבא האוסטרי. לאחר יומײם הצטרפה אליהם קבוצתו של המאױר רומובםקי. לאחר שדחפו את הקוזאקים, יצאו בכױץ לקאליש. בםוף המאה ה־19 ובראשית המאה העשרים התרחבה התעשיה והוקמו מפעלי טקסטיל, עצים, חמרי בנין, מתכת״ חימיקלים, גרפיקה, שרובם הױ בידי יהודים. לפי המפקד בשנת 1897, היו בתעשיה עסוקים כעצמאיים 560 יהודים.