699 פנקם חמילניק 700 הסתתרו׳ וכן עשו הילדים; הם האמינו׳ כי כך יהיה מצבם ױתר בטוח מאשר בכיכר. למקום המױעד הגיעו במהירות המוני אדם. בשעה 8 בבוקר פשטו בגיטו אנשי ם.ס. מראדום וקילץ, ובפקודם גם אוקראיגים רצחו את הזקנים, החולים, הילדים. לאחר שםײמו את ״משימתם״ בעיר, הגיעו לשוק הבהמות, ובדרך רצחו את כל המאחרים (כשהלכתי כעבור שעות אחדות מן השוק העירד״ היתה כל הדרך ממש זרועה גופות מתים). ב״טראגוביסקו״ — ככר השוק — נמשך הטבח. אי אפשר היה להעלות על הדעת בריחה לשדות הסמוכים, כי הײנו מוקפים שרשרת של אנשי משטרה פולניים — אותה ״גראנא־ טובה פוליציה״, שנעזרה במכבי האש (״םטראז׳ אוגנױבה״). גם האוקראינים הױ במקום ; הקצין שלהם תרגם את פקודות שלמה מאשענבערגס 2 טעכטערלעך. (זעלדע און פעסעלע) הם.ם. לאוקראינית לאנשױ. לא הױ שמ ױתר משלושים קצינים וחײלים גרמנײם של הס.ם. ולערך שלושים ״שופו״. פתאום נשמעה צריחה : ״עליכם למסור את תכשיטיכם וכספכם. מי שיסתיר דבר כלשהו יקבל כדור״. הרוצחים הכו נשים וגברים, הכריחו את הצעירות להתפשט וחיטטו בבגדיהן, ותוך כדי חיפוש רצחו נשים וילדים. חמש נשים שלחו יד בנפשן למראה תמונות אימים אלה — ביניהן הםטודנטית לרפואה אדלר.
בשעה 2 אחר הצהרים נםתײם החיפוש. הם החרימו טבעות, שעונים, סיכות, עגילים עשוײם זהב עתיק, ההמון זרק את הכל — אולם לא הסתפקו בזהב וצױו עלינו לעמוד בשורות בנות 5. מבין ההמון הרב בחרו ב־72 איש, שהױ עדײן דרושים להם׳ כביכול׳ לעבודות שונות בחמילניק. אבי — כשרברב, אמי׳ וכן אחי ואני הײנו ביניהם. כל אחד מאתנו השאיר במקום אנשים יקרים. אנו נלקחנו הצדה והובלנו תהת משמר העירה. ״אללע זינגען האלעלויא״ — הכל שרים הללויד״ צעקו אלינו חױת האדם. לשיר... גררנו את רגלינו ונתקלנו במתים׳ אחינו ואחױתינו היקרים. הגרמנים היכו אותנו לאורך כל הדרך עד רחוב םטאדובוםקד״ מקום מושב ה״מועצה״ של הקהילה. שם םגרו אותנו. גורלם של המגורשים בשורות בנות 5 עזב ההמון את המקום. למעלה מ־ססס.10 מבוגרים וילדים, מעורבים יהד. היה זה אחד הימימ החמים של סתױ פולני. האנשים סבלו םבל אױם מצמא׳ מרעב מאחוריהם בכיכר נשארו מתים. מספרם הגיע ל־520 ; מבוגרים וילדים. ברגע האחרון צורפו החברים האחדים של ״המועצה״ ואנשי הא.ד. עם משפחותיהם׳ שנםגרו במשרדי הגיטו אל אלה שהױ צריכים להיגרש — אולם לאלה הובטח כי ישוחררו בגירוש.
המגורשים הובלו לכױון דלשיצה, תחנה קטנה במרחק ס.3 קילומטרים מחמילניק. הם הױ צריכים לעשות את דרכם ברגל׳ בשבילים צדדיים. אנשי הס.ס. לא רצו להובילם בדרך המלך, כדי לא לעורר את תשומת לבה של האוכלוסיה האזרחית הפולנית. אלה שלא הצליחו ללכת במהירות׳ נרצחו בדרך׳ ועם רדת הלילה נעצר המצעד במורוביצד״ ליד ארמון עתיק וחרב, שגדר האבן שלו החזיקה עדײן מעמד. כולם הוכנסו פנימה והוקפו משמר. גם שם העדיפו אחדים לשלוח יד בנפשם : ד״ר וג הערשלןאפ (נױ־יארק) צו מײן פאטער (לזכר נשמת אבי ע״ה) אין שמילן שװײגן פון נאך חבול־טעג׳ אויף רוישיקע גאסן׳ אויף לײדיקן װעג, דערזע איך דיך, פאטער עליך השלוס, בײטאג — ב״נאכט, אין געראנק — אין חלום. האטעד, כ׳הער נאך דײנע פרינזארגן־תפילות : תהילים־מעמדות, נזאמרי־חז״ל־אגדות, די בית־המדרש טענער : ״תנו רבנן״, ״תא חזו״. נעכטן נאך שטײגער־לעבן, הױנט זכרונות — אומרו ; זערהויבענע־פארהײליקטע שבתים און ױס־מוביס י- אין צעזונגענעם קרײז פון משסחה און קרובים. פאטער — אײנער בין איך געבליבן פון דער משפחה — צו טראגן דעם צער פון דײן זכרונו־לברכה. דײן צװאה : ״בלײב א ײד ו״ — איז מיר געבליבן ווי א נר־תמיד װאס גליט. פינקלע־ן רמזים׳ װערטער געשריבן מיט קדושים־בליט, בין איך מזװג די שורות : איך בלײב א ײד ן