707 פנקס חמילגיק 708 שבםביבת חמילניק. עד צאת נשמתי אזכור את אווזו לילה של ראשון ימי ראש־השנה בחמילניק. היה זה לילה אפל. עננים כבדים כיםו את פני השמים. בדרבי הביתה הבחנתי באור קלוש שבקע מחלון דירת שכני• ילד בכה בתוגה וקולו הבודד השתפך בשקט הלילה. והנה רעש ומהומה׳ הגרמנים החלו מחפשים אחר גברים יהודײם. הסתתרתי בפינת רחוב, שמעתי נקישות על דלתות הבתים ; באפלולית הלילה הוציאו הגרמנים מאות גברים יהודײם וגם אותי תפםו לבםוף וצירפוני למשלוח זה. כולם רוכזנו בדרך בוסק. כשהגיע מםפר הגברים לאלף, העמידום בשורה ארוכה והכום מכות נמרצות; לאחר שקיבלנו ״מנה״ הגונה של מלקות׳ הועלגו על מכונות ונשלחנו לעבודה בביצורים. לאחר בדיקה לפני התחלת העבודד״ מוינו הזקנים והחולים לחוד והבריאים הועמדו בשורה• כאשר הוכחתי לרופא שהגגי חולה, שוחררתי עם קבוצה של יהודים זקנים וחולים שהױ בלתי כשרים לעבודות ביצורים.

הגרמנים העלו אותנו על מספר קרונות רכבת ושלחו אותנו לרױביאץ שליד לובלין. תוך כדי נסיעה ברכבת מינו אותי הגרמנים לאחראי על המשלוח. במהלך הנסיעה ״התידדתי״ עם שומרי הגםטאםו שהױ ממונים על העברתנו. בהגיענו לטרנוב, קיבלתי רשות לרדת ולקנות צרכי אוכל עבור המשלוח: בהזדמנות זו קניתי גם חדקר״ שהיה האמצעי הטוב בױתר לשבות את לב שומרינו. בבואנו לחלם, נתקבלנו ע״י הקהילה היהודית במקום, שטרם היתה גתונה באווירת הפוגרום ששרר בחמילניק. אגשי הקהילה הםבירו לנו כי הגיעו לאזניהם ידיעות כי לא יאונה לנו כל רע ואל לנו לפחד ; ואמנם, בבואנו לרױביאץ נתקבלנו שוב על ידי קבוצת יהודים.

ברױביאץ שוחררנו ללא כל הםבר והחילונו להתפזר. אני שכרתי עגלה ויחד עם קבוצת יהודים נםענו במשך כל הלילה עד הגיענו ללובלין. בלובלין הורגשה אוירה עכורד,: העיד היתה במצור, אין ױצא ואין בא. לשוא חיפשתי אפשרות לקבל רשױן יציאה מן העיר. אולם לאחר מאמץ רב, שהיה מלװה בשוחד הגון, קבלתי את הרשױן המבוקש• עליתי על רכבת שלאנשי צבא, ונםעתי לקרקוב. בקרקוב הזהירוני היהודים, כי כל יהודי שײתפם שאינו מן המקום, ױמת. אחרי שעה קלה הפגיתי את פני לחמילניק. בשובי לשמה נוכחתי לדעת כי לעײרה נתװספו שוב יהודים שברחו מערים אחרות בםביבה. לפרקים נראה היה כי כל ההמון הזה נוהר לחמלניק בגייל המצב, שאחר ככלות הבל היה בה טוב ױתר מאשר בערים הגדולות. בחמילגיק פתחתי, בשותפות עם אחי, חנות לצרכי ברזל בדומה לחגות שהיתה לאבי. גם בחמילניק הױ הגבלות מםוײמות אשר כללו צוים שונים, לםיהם השוק הגדול היה אזור סגור בפני היהודים. צו אחר קבע כי כל היהודים חײבים להכנם לבתיהם דרך הדלת האחורית, כלומר דרך החצרות. וכאשר החריף המצב החלו גם להחרים חנוױת יהודױת. עיקר קױמם של יהודי חמילניק היה מבוםם על המםחר עם כפרי הםביבה. משמה הױ חוזרים עם מצרבי מזון שונים שנמכרו במהרה ובמחירים מופרזים. מצב היהודים בחמילניק הלך ורע וגעשה קשה ױתר וױתר מױם בו הוברר כי ארצות

מםע גירוש היהודים תוכנן בקפדנות רבה ע״י הגרמנים. לאחר גירוש יהודי קילץ, הגיע תורה של חמילניק. כאשר נשלחה קבוצת היהודים הראשונה מחמילניק, השתלטה על העײרה פניקה אױמה. עטופי יגון שכבו היהודים בבתיהם, בתוך פחד־מװת. על פי השמועד״ שאומתה לאחר מכן, םופר כי קרונות המװת הױ זרועי כלורופורם. דחוםים עד אפם מקום הױ הקרונות ותוך כדי נסיעה רטטו וגםםו בעװױת וגניחות. היה זה מאמץ נואש של נשים וטף להחזיק בחײם ולא לגװע, אך רבים מהם גװעו עוד בטרם הגיעו למשרפות. לראשונה גורשו היהודים החמילניקאים בקבוצות של עשרות. מאוחר ױתר גורשו בקבוצות של מאות. לכולם היה ברור לקראת מה הם הולכים ועל כן ביקש כל אחד להמלט בכל צורה שהיא. אני שכרתי דירה קטנה בבפר מלינוב הםמוך לחמילניק. לגוי שהיה בעל הדירה שילמתי ביד רחבה. לדירד, זו חשבתי להעביר את משפחתי וכן ישכר קנרצוקר ומשםחתו, אולם ישכר בתמימותו הרבה האמין שהגרמנים לא יחםלו את היהודים ועל כן העדיף להשאר בחמילניק. בגי משפחתי ואני יצאנו לאותה דירה בכפר מלינוב.

בדי שלא יבחינו בגו עזבנו את חמילניק בלילה. בשעות המאוחרות של הליל הגענו לשלאטקאװער װאלה זה היה בחודש אוקטובר. לפתע שמענו כי ריכזו את כל יהודי בוסק, העלו אותם על עשרות עגלות־איכרים בדרך לפינצ׳ב ומשם הועברו לטרבלינקד״ שני ימים ולילות שהינו ביער. שערות ראשינו נםתמרו, אם כי הײנו רגילים לימי חרדה ופחה לאחר שהוחנו הקצרה ביער, נכנםנו לכפר מלינוב. דידתנו