709 ישראל סײגגולו — בשנות השואה 710 חמיועדת לא היתה אלא עלית גג מלאת צחנד., בה מצאנו מקלט במשך 10 ימים. מפעם לפעם מםרו לנו האכרים ידיעות בלתי ברורות על הנעשה בחמילניק הםמוכה, שמהן הוברר לנו כי חמילניק *נוקתה״ מיהודיה ונשארו בה במה עשרות יהודים בלבד. את כל יהודי חמילניק אםפו ב״מריצה״ ומשם הם נשלחו למשרפות טרבלינקה. מםפר יהודים שנאספו ב״מריצה״ שמו קץ לחייהם במקום. לאחר הױתנו בכפר 10 ימים, הופיע לפתע למקום מחבואנו ראש האכרים בכפר והחל מרים קולו בצעקות מלװת קללות : ״אתם יהודים נבזים, נוכחותכם כאן תביא עלינו כליה״. הוא לא הםתפק בצעקות ולאחר ששפך עלינו קיטון דברי שטנה, הרים רגלױ ורץ לעבר כפר םמוך על מנת להודיע לגרמגים טלפונית על הימצאנו בכפר. כדי שלא נימלט, הפקיד במקום משמר מאיכרי המקום שהױ מזוײגים באלות ובגרזנים. בראותנו כי המצב הוא ביש ועלולים אנו לשלם בחײנו, שיחדתי את אחד השומרים ונמלטנו מהכפר. הגענו שוב בדרכגו חזרה ל״שלאטקאװער װאלד״, ומשפחתי גשארה ביער ואני נבנסתי לחמילניק. בהכנסי לעיר פגשתי במקרה שוטר יהודי בשם פרײם (אבױ משמש כױם כרב בטורונטו שבקנדה) ן סיפרתי לו על תלאותינו בימים האחרונים ולאחר שהפצרתי בו שימצא עבורי מקום מקלט׳ הוא העמיד לרשותגו עלית גג של מטװיה ישנה.

העברתי את משפחתי למחבוא החדש ובו נשארנו ימים םפורים. בכל ױם הוגש לגו מזון ע״י בן אחי שמעון, אף הוא היה שוטר במשטרה היהודית. בינתײם חפשתי מחבוא ױתר ״אנושי״. מאחר שהוברר לי כי במקום זה עלולים אנו לגװע בגלל הרטיבות׳ הצחנה והםרחון ששררו במקום. לאחר כמה ימים נוספים נודע כי בחמילניק עומדים להקים גטו חדש עבור יהודים מערים ועײרות שבםביבה. הױ אלה שרידי קהילות יהודױת ששרדו מגל הגירושים הראשון. הגיטו החדש הוקם ברחוב פורמײגםקי. אגי ובני־משפחתי קבלנו חדר קטן ובו התגוררנו. בכל ױם יצאתי עם אחי לעבודות אצל הגרמנים• באחד הימים מםר לי מפקד המשטרה היהודית בחמילניק פסטרנק כי מרבית היהודים שברחו לכפרים נהרגו בירױת ע״י הגרמנים. גװױתיהם גאםפו ורוכזו בבית הקברות היהודי. הוטל עלי ועל עוד מםפר יהודים לקברם בקבר אחים. כאשר באנו לבית הקברות היהודי נתגלה לעיגינו מחזה זװעה מחריד שאין כמעט בכוח א וש לתארו. 300 יהודים הױ מונחים בקבר אחים גדול, ביניהם זקנים, נשים וטף. לבנו שתת דם כאשר ראינו במו עינינו אנשים שהױ יקרים לנו כשהם רםוקי איברים כמעט ללא הכרן לא היה בכוח עצבי לשאת את כל מראה הזװעה הזה. העמקנו חפור א,ת הבור והנחנו את הגװױת זו ליד זו. הדם הרב שקרש בםמוך לקבר כוםה בחולן לאחר סתימת הגולל על קבר האחים מלמלנו קדיש בעמידת דום רגעים מםפר•

בגיא ההריגה הזה בקע לפתע בקול חנוק מפי אחד מאתנו שירת ביאליק ״על השחיטה״ . *שמים, בקשו רחמים עלי ! אם יש לכם אל ולאל בכם נתיב — ואני לא מצאתױ — התפללו אתם עלי! אני — לבי מת ואין עוד תםלה בשפתי, וכבר אזלת יד אף — אין תקוה עוד — עד מתי, —עד אנה, עד מתי ז 1 בפופי-גו וטרוטי־עינים עזבנו את בית הקברות ופנינו איש איש ״לביתו״. לאחר זמן קצר עברתי עם משפחתי לגור בחדר קטן וצר בקרן הרחובות פורמײנסקי ופינצ׳ב, ממול לביתו של משה פםטרנק, בו שכנה המשטרה היהודית. עשרות היהודים שנותרו עדײן בחמילניק לאחר הגיחש הגדול נאלצו לצאת מדי ױם בױמו לעבודה בפקוח הגרמנים. העבודות הױ בריחוק רב מחמילניק. בעיקר עםקנו בעבודות חפירה, םבלות וכױצא באלה. שבורים ורצוצים הײנו חוזרים מדי ערב הביתה ולמחרת התײצבנו שוב ליציאה לעבודה. כך נמשכה העבודה 6 שבועות. תוך פרק זמן זה גדל מספר היהודים בחמילניקו הױ אלה יהודים שהםפיקו בינתײם לברוח מן הערים הגדולות וחיפשו מקלט בערים ובעײרות הקטנות בהן, כאמור, המצב היח באופן יחםי טוב ױתר. כך עלה מםפר היהודים בחמילניק ל־סססה לי ברור היה שהגרמנים לא ישאירו את היהודים בחמילניק במנוחד,: הם חיכו אך לגידול המספר על מנת לתכנן במרוכז גירוש חדש.

ס,חד הימים הקיפו הגרמנים, ברובם אנשי ם.ס. ושוטרים םולנײם, את הרחוב בו גרנו וכן רחובות סמוכים, הוציאו את כל היהודים מבתיהם וריכזום מאחורי רחוב פורמײנםקי׳ בדרך שהוליכה לקולײקה. כדי להחזיקנו בפחד מתמיד וכדי למנוע יאנקל ראזענבלום (גרענאבל) עס קלינגט מיר איו די אויערן דאס געשרײ װי ביזטו הײנט׳ מײן כמיעלניק מיט די הדרותדיקע ײדן ? אויף לאנגע דורות װעלן בלײבן דײנע װונדן אפן — איך זע זײ אין טליתים אויף די מערק און אויף יארידן לויפנדיק אין פלאמעךפײער, װאס האט זײ געטראפן. איך זע זײ צװישן תלינים, דורך מערדער ארומגערינגלט, געהרגעט, געקוילעט און לעבעדיק פארברעוט; איך זע זײ׳ — און אן אפרו מיך פארפאלגט דאס בילד פון קינדערישע קעפ צעשמעטערט פון בארבארן־הענט. און נאך קלינגט מיר אין די אויערן דאס געשרײ װען נדהאט די גאנצע עדה אויםראטן געפירט: קופער איז דאן געזוען דער הימל, שטאל און בלײ — טרערן פון מארטירער־פײן האבן איס נישט גערירט...