947 פנקם חמילניק 948 ױסף מאלי - גברר נגבה בן מאיר וצפורה, נולד ב־18 בױני 1910 בחמילניק שבפולין♦ בהױתו כבן 16 כבר גשא בעול פרנסת הבית. באותו זמן פעל גם כראש הקן של ״השומר הצעיר׳/ ב־1 בױגי 1936 עלה לארץ והצטרף לקיבוצו אשר ישב תחילה בנחלת יהודה ומשס עבר לנגבה. היה איש משק מובהק, אוזד ממעצבי דמות הקיבוץ. התמסר ביחוד לעבודה בגן הירק. בימי ההפגזות על ״נגבה״ כשהגן הלך וכלה לנגד עיגױ, דיכא הדבר את רוהו. היה אחד מפעילי הבטחון במשק ובבוא הױם נקרא למלא את מקומו של יצחק דובנו, מפקד המקום, שנפל בשעת ההפגזד׳♦ ױסף התיצב מיד בראש המגיגים. שקט וצנוע היה מהלך בין העמדות, מעודד, מרגיע ונוסך אומץ בלב חברױ. כשדובר במשק על הוצאת חלק מן הבחורות — האמהות, התגגד לכך ותבע שגם ההורים יישארו כולם במקום. היה אומר, כי יש להפרד מן הילדים ולהכין אותם לכל אשר עלול לקרות♦ ובן גהג גם הוא כאב : ״אני מאמין שנעמוד נגדם. הרי אנו אנשי פלדה מן הדור החדש. את נגבה לא נעזוב ללא קרב יקרבנות״ —־ כך כתב לאחותיו, חברה בקיבוץ בית אלפא, בעצם הימים הקשים של המצור ששם האויב על המשק. ױסף תבע בעקשנות להשתמש בעמדות כבמקום תצפית פיקוד, למרות הסכנה שבדבר♦ וכך נפל בעמדה, שספגה את האש הקשה בױתר׳ כשהוא נותן פקודות בקטע שלו♦ בױם 26.5.1948 הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגגבה. הניח אשה וילד. ¥ ¥ ¥ הנאמן וחנועז

...כשאגי מעלה זכרוגות מימי־הקרבות, כנקודת־אחיזה משמשים מקרים ואגשיבג אין לתאר את ימי־הקרבות הראשונים והקשים בלי דמותו הרצינית, המרוכזת של ױםף, כשכולו גתון במחשבה ובמעשה לאירגון המקום, לעידוד החברים, לשיפור הביצורים וההתגונגות. הכרתױ שנים, עבדנו במחיצה אחת והכרתי את כושר ארגונו ואת יכולתו והתמסרותו. אם תבע דבר־מה מאחה הרי מעצמו תבע פי כמה ; ללא גבול ושיעור. במבחן האש, בהתפורר חײ חברה ומשק, נתרקמי יחסים חדשים בין האגשים, וכל אחד עמר בפני בחינה מחודשת של יכולתו וכוח־עמידתו. דמותו של ױסף עלתה בעינינו באותם הימים המרים, עת איצק גפל, והוא קיבל על עצמו את הפיקוד בתנאים הקשים בױתר. טרם גכנסנו למסגרת של אירגון חײ־חזית. מסגרות ישנות התפוררו והחדשות טרם הוקמו. אז כשנשקפה סכנה של רפױן־ידים ודכאון לאחר מותו של איצק, הוא היה האיש, שעמד בפרץ והשתלט על המצב. הודות למסירותו וכושר אירגונו, חלקו רב בהצלת גגבה.

עד כמה שזה היה לו קשה, עמדתי על כך מתיך שיחות פרטױת אתו, כשהײגו נפגשים בין הפגזה להפגזה. ערב ההתקפה הראשונה, בה נפל, כשנמסרו הוראות למפקדים, עמד בעקשנות על דעתו, כי יש להשתמש בעמדות כמקום־תצפית ופיקוה כולנו היכחנו לו, כי אין להסתכן בעמדה, המושכת אש תותחים ומכונות. הוא לא ענר״אןהרגשתי לפי שתיקתו, כי הוא החליט לנהוג כך למרות הסכנה הברורה שבדבר. זה הלם את אפױ. מכױן שחשב שזה מקום מתאים בױתר, הסכנה לא היתה חשובה לו. וכך נפל, בעמדר״ כיאה למפקה כשהוא נותן פקודות בקטע שלו, שספג את האש הקשה בױתר. בדמעת־עין נפרדתי ממנו כששכב שקט ורציני על אלונקת־השדה. וכך ײשאר תמיד בזכרוני החבר המסור והרציגי, שנתן את היקר לו בױתר על הגנח ביתנו, על הגנת המולדת. (״בטרוף הסער״) יעקב צ אחי ױסף

קשה להשלים עם זה שלא אראהו ױתר. הוא לא רק היה אח בשבילי אלא גם מדריך ומורה דרך נאמן שלי. זוכר אני את הזמן ההוא איך שױסף יחד עם האחות שלנו רחל הױ הױזמים להקמת קן ״השומי־ הצעיר״ בעירתנו. כל הנוער התלכד בהתלהבות והשתדל שיקבלו אותם לקן. ױסף היה לראש הקבוצה שלי. עוד לא שכחתי באיזו גאוה דברו בקבוצה על ױםף. ױסף ורחל גסו תנייד להשפיע על האם שתרשה לי לנסוע למושבות קיץ, כינוםים יפגישות. היה גם נאמן לכית. למרות שהאם היתה מתאוגנת שהוא עוזב ױתר מדי את הבית ומתמסר לקן. ױםף היה מורי גם מחוץ לקן. היה נותן לי ספרים לקרוא. התמסרותו לקן ״השומר־הצעיר״ היתה בכל התקופות גדולד״ ולא רק התענין עם הבוגרים אלא גם עם צעירים בױתר. זוכר אגי עת חזרתי מההכשרה הביתה ולא מצאתױ בחדר. מיד רצתי לקן ולרוב השתוממותי, ראיתױ ױשב וכעשרים ילדים סובבים אותו ברוב שמחה. החלפתי אתו כמה מלים. לא הבנתי איך הוא בגיל עשרים וחמש, יכול לסבול סביבו כל כך הרבה ילדים, והוא עגה לי שהילדים האלה מעגײגים אותו לא פחות מהבוגרים. אם קרה איזה סכסוך בין