949 בני חמילגיק שנפלר 950 הקבוצות בקן, הוא היה האיש שהשכין שלום ביגיהם, כי היה חביב על כולם. לא בכדי אמרו לי אנשים שהוא אדם מעשי מאה הרבה זמן שוחחנו לפגי עזבי את הקבוץ. דברנו על החםרוגות והיתרונות בחײם הקיבױ צײם״ השתדל ׳לא להסתיר ממ:י מאומה וגילה לי את כל הבעױת שע*ד לא הױ לי מובנות אז♦ בשבילו הדרך שבחר בה היתה מובנת למדיי בעת בקורי אצלו מצאתױ תמיד טרוד אפילו אחרי העבידה בכל מיני בעױת של הקן והמשק כולה אף פעם לא הגיעה השיחה שהתחלנר בה על החײם הפרטײם שלנו לידי גמה תמיד חברי המשק הפסיקי־ איתו באמצע השיחה בעגײנים שונים ותמיד ניסה ױסף להצטדק ולבקש סליחה. הבנתי אותו יפה וסלחתי♦ אורחותױ הױ מובנות לי למדי, הדאגה לגורלנו תמיד היתה רבה אצלו, בכל דבר היה מוכן לעמוד לעזרה. בין היתר התענײן תמיד אפ אני פעיל ב״הגנה״. זוכר אני איך ששמח כשספרתי לו שאני כבר חבר פעיל ב״הגנה׳/ ושאלני עם איזה ״כלים״ אני כבר ױדע להשתמש. ״טוב יהיה — הוא אמר — אם גם אתה תוכל להביא תועלת במערכה שלגו...״ הוא ראה את המצב בכל חומרתו — ובלי פחה בבקורו הקצר האחרון אצלי מיהר מאד לחזור לקבוץ, — הרי היה זה לפני ה־15 במאי — והדאגה והאחרױת רובצות עליה מאז ױתר לא ראיתױ... מ:חפ מלי 8,5.1959 מתוף מכתכױ האחרונים ״שלום יקירי י

זה עכשױ שעה 6 לפנות ערב נפסקה ההרעשה שגמשכה 4 שעות וםךהכל הטילו ססב פצצות של 12—10 ק״ג וב׳תוכם פצצות תבערה ומסוגים אחרים ואף אחד לא נפצע פצע קל. קשה להאמין, מה ? אבל ככה זה. התחפרנו וכל החײם בתעלות ובעמדות. קשה להאמין׳ מה ערכם של התעלות והבונקרים. לו היתה אפשרות להכניס את הרכיש לתעלות היה דבר מה אחר. את המשק כמעט הרםו. הרפת, המחסנים הושמדו וגשרפו מפצצות־אויר והרעשת תותחים. אבל את רוחנו לא שברו. הם מכיגים את השטח לחיל רגלי וטנקים. אני מאמין שגעמוד גם גגדם. כנראה שהם קודם כל רוצים לנתק לנו את הדרך. לעת־עתה מגיעות שײרות פעם בלילה ולפעמים כל ױם שגי. את הנשים גם כן הוציאו אבל לרכוש, בעיקר לבעלי חי, לא התמסרו. שישלחו מכונות להוציא עוד מה שנשאר. וכך יש לנו עבודה נוםפת לקבור את הפגרים״ אין בית וכלי משק שלא נפגע, בכל זאת מצב הרוח טוב. לו רק הײנו ױדעים שמכיגים התקפה נגדית. טפשי קצת לשכב בעמדה או בבונקר ושהם ירביצו כאװת גפשם מכל כלי יריד״ לעודעתה אין מספיק כוחות בדרום וצױד מתאים. כל הצרה שלא נכבשה המשטרה ומשמה מכיגים את כל הפעולה. לו היה רק צױד מתאים אםשר היה עם כח לטן באוסן יחסי לאויב להדוף אותם רחוק מאתנו. אחרי הםצצה והרעשה כזאת עדײן לא גיםו לה׳תקרב למשק. עדײן גם לא הצליחו להפסיק לגו את החײם וזה יתרון חשוב בשבילנו. האוכל עוד די בסדי.

אחרי הפצצה מיד חוזרים למטבח וכעבור רבע שעה בורחים לתעלװד החײם הם חײ חזית אש. ההבדל הוא רק בזה שאת האנשים שבאו לזירה מחליפים ואותנו לא. אך לו אפשר היה רק לישון ױמײם היה כבר הכל טוב״. למחרת ױסף ממשיך וכותב : ״אני כמובן ממלא תפקיד בהגנת הנקודה ולא תמיד יש לי זמן לכתוב לכם. בכל ױם איזו צרות חדשות, אנשים חולים, פיצוץ הבריכה, שריפות וכױ. אבל אין דבר — אל תדאגז לי. אני מאמין שנוכל להם.

הױם צריכה להױת הפסקת אש, אבל אם ממשלתנו תתנגד נתמון את ידיה, למרות שאגחנו במצור. בתנאים אלה שמציעים לנו, אפשר להמשיך במלחמה. עמידתנו במשך 3 שבועות נגד םלישה כזאת אומרת הרבה. ערכם של הכח הערבי והליגה ירד פלאים בעולם ואז יבוא מפנה חריף גם לטובתנו. לא רק בתורת יהודים, רק בתור עם שױדע את מלאכתו. העתונות אינה מגיעה באופן סדיר, לכן גם לא יכולתי לענות לך באותה צורר״ את הדאגה שלכם קראתי מהשאלה בעתון לשלומגו. במקרה שיפסק הקשר אתנו אל תדאגו, זה לא ױםיף לכם וגם לי. הלא אנחנו אנשי פלדה במהדורה חדשה וחדישה. את גגבה בלי קרב ובלי קרבנות לא נעזוב. מה שאתם כן יכולים לעשות זה לכתוב מכתב מה שלומכם, האם נחום עוד בבית ואיך רבקד״ מה שלומה ? מה שלום הילדים ועל הכל. מכתב מעודד מאה אם כי לוחם יהודי וחבר משק בעל־הכרה ועמדה אינו זקוק למלת עידוד. ױלה עובדת עם הילדים ואין לה כנראה הרבה זמן לכתוב. מדי פעם אגי מקבל מכתב מאמנון היקר (מבגו בן 9 שנים — המעתיק) מלא חיבה וגעגועים אך גפ גאיה וכותב : ״אני ױדע כמה קשה לכם ועצוב גם לכם לראות איך שהמשק נהרס אבל תלחם כגבור ואת המשק נגבה אנחנו נקים מחדש. שלום אבא יקר״. מלאה׳לה (מהבת הצעירה בת 4 שגים — המעתיק) מוסרים דרישת שלום. גם להם עצוב וקשה מאה הפ כעת בהרצליה וכל דבר צריך לקנות ולשלם במזומנים וגם קשה להשיג. גו, הױ שלום ואל תדאגו. יהיה טוב. שלום רב ! גשיקות. ״התזמורת״ מתחילה... ױםןש

המצבה על קברו בנגבה