951 פנקם חמילגיק 952 אפרים פוקם עם זכרו שיל פרויקה

בן זלמן ומניה. נולד ב־29.12.1928 בוארשה בירת פולין׳ וב־1934 עלתה המשפחה לארץ. גמר את בית הספר העממי פיק״א בפתח־תקוה, המשיך שנה אחת בגמנסיה ,,אחד־העם״ ואחר כך למד רדױ־טכניקה בבית הספר המקצועי ״מינטיפױרי״ בתל־אביב והשתלם בעבודה מעשית במעבדה בפתח־תקוה. התענײן גם בתעופה וזמן מה ביקר במועדון לתעופה והשתדל לקנות ידיעות רבות ככל האפשה חבר ״הנוער־העובד״ וה״הגנה״. הצטרף עם חברױ לגרעין ״ארז״ ויצא להכשרה למשך שנתײם כדי להכיר את החײם בקבוצה. היה הרוח החיה בגרעין בפעולות תרבות ובבידוח דעת החברים. בתבונת כפױ השביל להתקין לחבורה פטיפון ותמיד הוסיף תיקונים בכלי השימוש הטכנײם והחשמלײם. עם כל געגועיי העזים אל בית הוריה היה קשור, עם כל נימי נפשה גם לחבורה הקבוצתית♦ גויס עם חברי הכשרתו לפלמ״ח ונשלח לקורס מ״כ. השתדל להשתלם ברכישת מכסימום ידיעות, מתוך הרגשת אחרױת לכיתה, משחזר ונשא בעול הדרגה והתפקיד, נמגע מכל השתררות על חברױ פקודיג בחורף תש״ח השתתף בקרבות החטיבה במערכות טבריה, רמת־ױחנן ומשמר־העמק, עין זיתים וצפת ונודע כאמיץ להפליא, בטוח בשיקולױ ושולט על כיתתו הקרבית שליטה מוחלטת. הוחזר לעמק הירדן ולאחרונה נשלח עם יחידתו לעיך גב לשם פשיטה על אדמת האויב הסורי. בשעת הפצצה אוירית סורית אמר לחברױ: ״איני מפחד מפני המות. מפחד אגי רק לחשוב על אבא, אמא ואחותי בהגיע הידיעה שנפלתי״. שעתײם לאחר־כך גפגע בהפגזה ונפל בױם 5.1948*23, הובא למנוחות בצפת.

הכרגו את פרויקה כשהצטרף לקבוצתנו בתנועה, רוח חדשה ההלה לנשב עם הצטרפותו. התקרב ל״נוער העובד״, לאידיאלים חלוצײם והגשמתם. אזכור אותו מעמד בו התיצב ואמר שרוצה לצאת להכשרה אתנו — עם הגרעין שהתארגן בתוך הקבוצה החינוכית, לשנתײם. פרויקה היה כנה ומציאותי והשתוקק להכיר היטב את צורת החײם החדשר״ לקראתה הלכנו. קיבלנוהו אז כ״מפוקפק״, כאדב שיצא למלא רק שנתײם שרות ללאום. אולם פרויקה התאהב ממש בצורת החײם הקבוצתית, התגלה בביטחונו העצמי, בקנאותו לגרעין ולרעױן החײם השיתופײם. עוד לפני צאתו להכשרה עסק בהרמת קרן התרבות בגרעױ והצליח במשימה זו, בתוכנױתױ השונות והמצאותױ העליזות, ביחוד בשטח המוםיקלי, במסיבות שזוכרים אותן עד הױם. הכרנו לדעת את נפשו היקרר״ את לבו הפתוח, דברױ הגלוײם, והיה, אם רצית לפרקים לברוח מן האמת בחײך הפרטײם או בחײ החברר״ היה פרויקה מוכיח אותך על פנין והײת נאלץ לקבל את דברױ בלי תרעומות. בכנרת מצאנו בו את ה״פקק״ בהכשרה״ עבד ועזר בכל מיני מקצועות ועבודות, דרוש היה לכל ענף וענף, והצליח בהם. בחושך היה עובד שעות נוספות בנגריר״ כדי לשפר ולשכלל את משקנו, לפני גסיעתו לגליל התקין לכל אחד ארון פרטי אשר היה לנו לעזר בכל מסעינו. חברי המשק אהבוהו.

בכפר סולד ראיגו את אומץ לבו לבלי חת. — זוכרני את התנהגותו בקרב הראשון שלנו, תוך כדי נםיגד״ התגלגל פרויקה מסלע גבוה, הגיענו הד שריקות קלעים ופגיעותיהם בסלעים, חברױ, בטוחים שנפגע, צעקו אלױ ״פרויקר״ התרומם, הרביץ״ — חײך ואמר : ״נעים מאיד כשחברים חרדים לשלומי״• מכפר סולד נשלח לקורס מכי־׳׳ם, גם שמה התבלט בפשטות הליכות־יו, באומץ החלטותױ ובשיקולױ המהירים והנועזים. התיהס ברצינױת גמורה ללימודי הקורס באמרו : ״מחר אצטרך אני להױת האחראי, על כתפי תרבץ האחרױת לכיתתי, לכן עלי להפיק את מלוא התועלת מלימודים ואימונים״. בגמר הקורס לא התרברב בגלל דרגהו הפיקודית, פעל למען החברד״ כחבר מסור לנױראױ. בקרבות עין־זיתון וצפת נתגלה פרויקה כאמיץ נפלא, שלט על כיתתו הקרבית שליטה מוחלטת. מות שני חברױ הטובים פצע את לבו, כששאלתױ על שום מה לא לױה את חברױ בדרכם האחרוגר״ ענה : ״אינני הולך להלוױת, אך תאמין לי שאני כואב את הכאב ככולמ, אך איני יכול ללכת ל־מקום קבורת חברי״. בעין־גב שוחחתי עם פרויקה בשעת התקפה אוירית על נפילתו של קותי ועל המװת... ולא פיללנו ששעתײם לאחר השיחה יקטול המױת גפ את פרויקה היקר. ״עין־גב — במערכוו״