שמואל ייטשנקה / ראשוני החמילניקאים בארץ ישראל (פתח־תקװה) צעיר לימים ושופע מרץ התהלכתי ברחובותיה המעוקלים של חמילניק. בכלױן עינים צפיתי לױם המאושר בו אזכה להספח אל שורת החלוצים הראשונים אשר יעלו ארצה לקומם את הריסותיה בזיעתם ובדמם. והױם המאושר הגיע. בשלהי ינואר 1924 דרכו רגלי לראשונה על חוף יפו. נרגש ונפעם הײתי, פי אמנם הגעתי למחוז חפצי׳ וכאחד הקדמונים נשקתי בהתרגשות את אבני הרציף. מחזיק בצרור חפצי פניתי לשכירת חדר, ואמנם מצאתױ ברחוב שלוש, שגבל עם יפו. הנחתי את חפצי הדלים ולעת ערב יצאתי לרחובותיה הצרים של העיר העברית, שהיתה אז עדײן בחיתוליה. רחובה הראשי והמרכזי של העיר היה רחוב הרצל, אך גם הוא היה עדיץ רחוק מלהװת רחוב מרכזי בעיר. שורה ארוכה של בתי אבן גמוכים ניצבו משני צדדױ ; קבוצות בודדות של פועלים יהודײם הױ משוטטות בו. פה ושם גראתה מכונית בודדת. שקט ושלװה שררו בו. לא רחוק ממנו השתרע רחוב נחלת־בגימין. גם בו ניצבו מספר בתי אבן בודדים, שהגבוה ביניהם היה בן שתי קומות. ומשם והלאה נראו רק גבעות חול חשופות ושוממות, ללא כל פםת דשא וללא כל םימן שהוא לישוב אדם. באותו פרק זמן החלה התרחבותה של העיר וגידול אוכלוסױתה בקצב מהיר. תופעה זו הניעה את ממשלת המנדט להעניק לתל־אביב םטטוס מױחד של עיר.

בזכרוני עולים אותם ימים גדולים, כאשר הוע-ק הםטטום החוקי לעיר. תופעה זו השפיעה בכװן הצטרפותן של השכונות הבודדות ל״מרכז״. אחדות משכונות אלו כדוגמת ״נוה צדק״, ו״נוה שלום״ קײמות הױ עוד מלפי יםודה של תל־אביב והױו חלק מהעיר יפו. ואילו אחרות, כדוגמת ״צ׳לנוב״, ״מרכז מםחרי״, ״מרכז בעלי מלאכה״, ״תל נורדאו״ נבנו בתורת שכונות־בנות של תל־אביב. בקײץ 1924 הםתײם האיחוד הרשמי של השכונות האלו עם מרמ תל־אביב, ובאותה שנה בה עליתי ארצה, זכיתי להשתתף בבחירות הראשונות למועצת העיר הראשונה של העיר תל־אביב המאוחדת• חמילניקאים רבים לא הײנו בארץ, אלא קבוצה בודדת שמנתה כמ.ײן בחורים, ביניהם הױ מרדכי פינצ׳ובסקי, צדוק קנרצוקר, מוטל גולד־ ליםט, ליחער זריצקי׳ ױסף זילברברג, יהושע ניםנגרטן. החמילניקאים, כולם כאחד, הױ בעלי רוח לוהטת וטמפ־ רמנט םוער. אלה היו ימים שהמושג ״צױנות״ עדיץ לא נתרוקן מתכנו והחמילניקאים הטו שכם לכל עבודת יצירה שנעשתה אז בתל־אביב. לחם לאכול ובגד ללבוש — זו היתה הםיםמה, וכל מי שהשיג אותה היה מאושר בחלקו. לא אחד ואף לא שנים הוא מםפר הבנײנים הראשונים של העיר העברית אשר ספגו מזיעתם של החמילגיקאים הראשונים בארץ. כותב השורות הללו היה בין נגריה הראשונים של תל־אביב ועבד במחיצתו

של אברהם קריניצי, ראש עירית רמת־גן דהױם, בנגריה של מר גורלסקי, בדרך יפו —ת״א. אך זהו רק פרט אחד המצביע על התערותם הראשונה של חמילניקאים בארץ. החמילניקאים נמנו בין קבוצת הבחורים הראשונה שהניחה את היםוד לאולם ״בית־העם״ ברחוב בן־יהודה, שהיה אז האולם המפואר ביותר בארץ. הײנו אז בתל־אביב קומץ קטן של בחורים מױצאי חמילניק, אך אין כמעט מפעל צבורי בתל־אביב מאלה אשר גשארו על תלם וגם מאלה אשר שבקו חײם, בו לא השתתפנו בהקמתו. ואתרע מזלי ואני גם הײתי בן חולױ הראשוגים. ועדיץ זוכר אני את הבנײן הראשון של בית החולים ברחי נחלת־בנימין וכאשר מדי ױם בױמו מעבירים בעגלה את החולים, המבוגרים והילדים, למכון רנטגן פרטי בשד׳ רוטשילד, לשם צילום וקביעת דיאגנוזה. שנתײם רצופות עשיתי בתל־אביב הנבגית ; מקום פגישתם הקבוע של החמילניקאים היה בביתם של אברהם וצפורה פינצ׳ובםקי, ברח׳ שלום עליכם, שהיה באותם ימים אדמת טרשים מכוםה שלולױת מים בימי החורף. קבלנו באהבה את כל הבלי ההתנחלות בארץ. גם הקדחת הממארת ומחלות אחדות, שהױ מנת חלקינו, לא החרידונו ולא הרפו מידיגו את מלאכת היצירה.

קומץ הבחורים החמיל״יקאים שעמד ליד ערישתה של העיר תל־אביב ושחלקם מתהלך הױם ברחובותיה המפוארים והסואנים, רשאים בפה מלא לאמור ־ גם לנו חלק נכבד בבגײן העיר העברית הראשונה. לא רק בין מניחי היסוד להתפתחותה של תל־אביב הױ חמילניקאים, הם גם לקחו חלק בלתי מבוטל בהתפתחותה של אם־המושבות — פתח־תקוה. עם בואם של החמלגיקאים הראשונים לפתח־תקוד״ מנתה המושבה מאות םפורות של תושבים. קצרה היריעה מלתאר כיצד נראה המקום אחרי שתי עשרות שניפ לאחר שהתנחלו בה המתײשבים הראשונים. גם כאשר דרכה רגלם של החמילניקאים במושבה זו, היא לא היתה רחוקה מהתאור של מדבר שממה. לא כביש ולא שיח : בקתות חימר בודדות הױו את רחובה הראשי — חובבי צױן ואת הדרך מפתח־תקוה לתל־אביב הױ עושים בדרך כלל ברגל׳ ורק בעלי ה״מאה״ יכלו להרשות לעצמם לעשות את הדרך בעגלה שהתנועעה משך שעות בחול הםמיך שכיםה את המרחב האינםופי בין תל־אביב לפתח־תקוה. קבוצת החמילניקאים שהתײשבה אז בפתח־תקוה מנתה את־ אפרים פופר, בנימין שמחוני ורעיתו דבורד״ מרדכי פוקס ורעיתו חנה, זלמן פוקס, ישדאל פוקס, צדוק קנרצוקער, מוטל גולדליםט ואגכי. מאוחר ױתר באו אף חײם בוגײסקי ואברהם װיגודני• בדברי ימיה של פתח־תקוה יױכר כי קבוצת החמילניקאים שעםקה בעבודות בניץ וגגרות ושהיתה למודת נסױגות וכשלו־