Original scan
Original memorial-book scan 485
Book text
Passage 1normalized OCR · source chars 0-444

969 שמואל ױטשנקה — ראשוני החמילניקאים בארץ ישראל 970 בני חמילניק בין בוני גן־שמואל בין הױשבים — שלישי מימין מרדכי פינצ׳בסקי בין העומדים — מוטל רוזנבלום, הראשון מימין נות כאחד, הקימה בפתח־תקוה את בנײנה הגדול הראשון — הרי זה בנײנו של יצחק הירש שפירא, המתנוםם לתפארה במרכז העיר עד עצם הױם הזה. אך אין זה הפרט היחידי בחײ התפתחותה של המושבה. בנימין שמחוני ואנכי הײנו החמילניקאים הראשונים שנטעו פרדםים בפתח־תקוה ופירו־ תיהם הגיעו עד למרחבי פולין.

passage_3d59321b5207721ae0d2e970
Passage 2normalized OCR · source chars 446-1618

חלקם של החמילניקאים לא נפקד גם בשורות השומרים הקבועים של פתח־תקוה. בעוד תושבי פתח־תקוה, שמנו אז אלפים םפורים, נלחמים לבםום קױמם, פרצו המהומות של שנות 1929—1936, וםבלה של פתח־תקוה גדל בתקופה המרה הזאת בעטים של הכפרים הערבײם שםובבו אותה. הכפרים שבםביבה, שבהם אורגנו הכנופױת, שימשו מרכז הסתה לפר־ עות ביהודים. מדי ערב בערב הײנו ױצאים — בנימין שמחוני, אני ואחרים, לשמירה. באותם הימים היה מםפר הרובים דל והם ניתנו רק לשומרים שיצאו למקומות התורפה המסוכנים בױתר ואנו הײנו צריכים להםתפק במקלות עבותים. כך עמדנו לילות רבים בקור הלילי שחדר לעצמותינו כדי להגן על המושבה בפני התקפות מרצחים. באחד הלילות, כאשר נורה ונהרג ערבי בסמוך לפרדסי, נאםרתי על ידי המשטרה הבריטית, נתכבדתי יישיבה בכלא יפו למשך ימים ספוריכ. עם שחרורי מהכלא זכיתי לקבלת פנים לבבית מצד החמילני־ קאים; קבלת פנים זו גערכה לכבודי והפגינה את שמחת ױצאי עײרתי ששוחררתי מהכלא מבלי שיאונה לי כל רע ומבלי שאהיה צפוי למשפט, שבדרך כלל הײתי צפוי בגללו לעונש מאסר כבד. ביזמת ועד המושבה הוקמה ועדת בטחון׳ שעל חבריה נמניתי גם אני. לאחר נפול הקרבנית הראשונים הוצאו הפועלים הערבים מכל הפרדסים, בהם היו רגיליפ לשבת ישיבת קבע. כן אורגנה שמירה יעילה בכל מרחב המושבה• הימים היו קשים מנשוא ובמכתבים שקיבלתי מהבית הפצירו בי לחזור לחמילניק.

passage_6b17e7f5c7102721850fb677
Passage 3normalized OCR · source chars 1620-2454

כל ההפצרות שהופנו אלי מן הבית לנטוש את הארץ ולחזור לחמילניק לא הואילו, דחיתי את כולן והחלטתי להשאר בה. זוכרני צהרי ױם שבת אחד, מאז הבוקר נשבה רוח קלילה וקרירה, רוח שבט, והרקיע נפרש בתכלתו המצוחצחת מאופק לאופק. קרני השמש המועדנות מילאו את היקום בהתרםקן על הגבעות, מכתירות את האילנות, מציפות את הדשאים שבצדי הדרכים ומשתקפות מכל אגל טל. הילכנו בדרך המובילה לכפר גנים׳ אני כשרובה חגור למתני, עם עוד חבר חמילניקאי. אמר לי החבר : ״מה נעשה כאן י לא תהיה לנו עמדה בחײם, לא יהיה על מי להישען״. ״ובכן מה לעשות ז״ — שאלתי אותו. ,׳מה שאחרים עושיפ״ — השיב. ״אחרים, אתה אומר ? אחרים — הנוסעים לקנדד״ לאוס־ טרליד״ לאמריקד״ להױת רוכל׳ משרת בחנות, מצחצח נעלים ז לא \ כדבר הזה לא יהיה. לא אעזוב את הארץ ופתח־תקוה״. רק בודדים גטשו את פתח־תקוה והיגרו אל ״העולם החדש״. אלה שנשארו בה עברו ״שבעה מדורי גיהנום״ נוםפים עד שזכו לראות את פתח־תקוה בבנײנה.

passage_3cb3ae1071565c269e8faeb5
Passage 4normalized OCR · source chars 2456-3580

היום כשאגי סוקר את תולדותיה של פתח־תקוה בעשרות השנים האחרונות, הרי עוד מסתמנים יחידים כחלוצים, אולם ל״כשירחיב״ ה׳ את גבולנו ככתוב, ברבות הימים׳ ײעלמו מן האופק היחידים, כי המדינד״ מדינת ישראל כולה׳ תיראה פעם כמין חלוץ אחד כזה שהלך לפני העם. ועל כן׳ בדעתי את רחבותו ויחסױתו של המושג ״חלוצױת״ ובאין רצוני לפגוע בפלוני אלמוני אשר ישא טינה על שלא נזכר שמו בין העשרה או בין הארבעים העולים שהגיעו לתל־אביב ופתח־תקוה מה־ מילניק והעײרות הםמוכות לה — לא אזכיר שמות סתם׳ פרט לאותו אחד׳ ״החמילניקאי האלמוני״ שקדח בפתח־תקוה, שהיה בין מניחי יםודותיה והוא שנמנה על גרעין הכוח המזוײן של פתח־תקוה. לא ביקשתי להעלות בכתב את כל אשר עבר עלי מאז רצתי בחוף יפו, דליתי רק צרור זכרונות שיש בו למםור בקוים כללײם על חלקם של החמילניקאים בהפרחת הארץ. אין םפק כי קבוצת העולים השונות ובתוכם החמילניקאים חוללו מפנה עצום בצױנות׳ בישוב ובעם כולו. נאמנים לעצמם ראו את הגאולה והנצחון ביצירה, בפעולות ובמעשים. הם לא בזו לקטנות; כי גם זוטות מצטרפות לחשבון גדול. אלה מבין חברי החמילניקאים אשר נותרו בחײם בודאי זוכרים את בני הרבנים חוצבים אבנים; סטודנטױת ענוגות ױשבות בצדי דרכים וכבישים ומחצצות חצץ ; בחור ישיבה לשעבר הכותב שירים בחשאי נוהג מפויח ומזיע קטר רכבת•

passage_8cc1443c8b737469f6aa656b
Passage 5normalized OCR · source chars 3582-4234

שתי שורות עצי אורן מוליכות למעלה׳ אל רגלי הגבעה• מעל לכרם הענבים הראשון אשר ניטע בפתח־תקוה. מאוחר ױתר הוא נעקר ובמקומו ניטע פרדס. כאן לא הרחק מן הפרדס נכרה בית הקברות. מבין עצי ההדר מתנשאות מצבות אבן — אבני זברון לאלה שנעדרו מאתנו. ״בית העלמין״ איני יושב בדרך מחוץ למחנה׳ קרוב הוא לנו מאד, כמעט בתוכנו הוא שוכן. כי המקום אשר נבחר לחײנו, ערבות ביצה אלה והשממה אשד מסביב, התרו בגו כי נ.ובל לברוח מפגעים קשים ומאםונות... חלק עמד בהם וחלק לא יכול להם, בין ישני העפר לא כולם שבעי־ימים הױ, אשר נטו למנוחות עלי אדמות. גם רעיתי מצאה לה מנוחת־עולם בבית־קברות זה במלוא כוחה עזבתני ובלא עת נפקדה מתוכנו לאחר שעמדה לימין חײ במשך כל השנים. יהי זכרם של כל אלה ברוך.

passage_c38012dcd3d70d44e7fa0d78