137 מ. ש• גשורי — בית צדיקי אוז׳ירוב ורבני חמילניק 138 גלגולים קשים ושונים עברו על בתב־יד הספר, כי בעקב המלחמה האױמה בין הרוסים והגרמנים שממנה סבלו בהרבה יהודי העײרות בפולין פרצו קרבות ממושכות ליד העיר אוזירוב, מולדת המחבר, והיא נמצאה זמן מסוים בחזית הקרבות בין קלגסי שני האויבים. וכתוצאה מזה היתה העיר לבער ולמרמם והפכה לתלי חרבות, ומובן שלא עלה אז על דעת מי שהוא להציל את כתב־היד, בזמן שהיהודים תושבי הסביבה לא הױ בטוחים בחײהם מפאת עברת הקוזקים צמאי דם נקיים. ועם שוך הסערה לדממה לא חשב מי שהוא שעוד ײמצא דף אחד בשלימות מבתב־היד, ובמקרה החיובי לא האמינו שאפשר יהיה לקרוא את כתב־היד אחרי הטלטולים חרבים בחורבות הבתים שנהרםו. ואבן על אף הכל ניצולו הכתבים, או חלק מהם, בדרך מופלאה. נשארו מהמחבר כתבי־ יד רבים בנגלה ובנסתר, ורובם גשרפו והושמדו, ורק מעט מזעיר נשאר מהם, והם חידושי אורײתא שחידש המחבר במםיבות שבת ומועד לפגי חםידיו. רבות עשה וטרח בהכנת הספר לדפום בן המחבר הרב יעקב הלוי, שהעתיק בכתב־ידו את רובו של ספר בראשית. קצת פרטים בױגרפײם של המחבר נמםרו בדברי נבדו (אלחנן יחיאל שלמה הלוי אב״ד טארלה בן הרב מצ׳מילוב בן המחבר), ואף שהפרטים אינם מלאים — אפשר לקבל פחות או ױתר תמונה מחײו. וכן הוא מוסר פרטים על הגלגולים שעברו על כתב־ היד עד שזכה להגיע למכבש הדפוס.
המו״ל העריץ מאד את םבו המחבר, ובדברי השבח על גדולתו בתורה הוא אומר בחרוזים : גור אריה יהודה לתורה ולתעודה, מרא דכולא תלמידיא בהוױת דאבײ רבא ובמעשה מרכבה אביר הרועים מײשר מסלול טועים עה״י בוצינא קדישא ח״פ נ״י נהורא נפישא. והנה הופיע הםפר ״ברכת טוב״ על התורה, חלק ראשוןי םפר בראשית, נדפם בבילגורײ בשנת תרצ״ח, שנה אחת לפני מלחמת השואה האױמה, ומכיל 152 עמודים (שתי עמודות בעמוד בתבנית גדולה). בראש הםפר באה הקדמת הבר המחבר הנושאת את התאריך תרם״ט שנכתבה בחמילניק ובסוף הספר נםפחו ״לקוטי תשובות׳/ ובהם שלשה םימנים. שתי התשובות הראשונות כתב אחרי עזבו את חמילניק ועבר לשבת באוזירוב, והן רשומות בתאריכים * הראשונה — ו׳ טבת תרמ״ו, השגיה — להרב אברהם יהושע השיל אב״ד שיננה — ר״ח שבט תרמ״ו. והשלישית, שהיא תשובה להרב מראקוב מחבר הספר ״אהל משה״ נבתבה בחמילניק בשנת .תרל״ו. היה חובב נגינה גדול, ואף שקולו היה קול צרוד היה עובר לפני התיבה בלי ששומעױ שמו את הדגש על קולו שלא עלה אצלם בחשיבות למעלה מגורמים חשובים אחרים שבחםידות. אחד מחתנױ, הוא רבי יעק׳לה טויב הצדיק מראדום (תרל״ד — תרצ״ד), היה מנגן דגול ומחבר נגונים ותפש מקום חשוב בחײ הנגינה החסידית, הוא היה אחי רבי ישראל מיםד שושלת מודזיץ•
אמרנו לעיל שר׳ ליב היה חובב נגינה נמרץ וידע להעריכה כראוי כגורם כביר בהתפתחות החסידות. בםפרו אנו מוצאים פה ושם גרגרי־תורה המשולבים בערכי המוםיקה. והנה אחדימ מהם־ ידוע דנאמר פעם מזמור לדוד ופעם נאמר לדוד מזמור, ומבואר בזוהר: לפעמיםי שרתה עלױ שכינה מקודם ולכן נאמר מזמור לדוד, ולפעמים ע״י המזמור שרתה עליו השכינה ולכן נאמר לחד מזמור, כלומר : ע״י הכנתו. והעיקר שהדבר בא ע״י אתערותא דלתתא, אז הוא בחזקת קױם, אחרת — לאו בר קױם הוא, כי כאשר הדבר בא ע״י אתערותא דלעילא — ותתעיף עיגיך בו ואיננו. ולכן מבואר בשם הרמב״ן בשיר־ השירים על הפםוק : אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כלומר, כשבאה לאדם התעוררות למעלה צריך לעשות לה כלי ע״י מצוה או תורה בלימוד כדי שיהיה קױם להת־ עוררות10). בתפילת ״ישתבח״ שבשחרית נאמר: הבוחר בשירי זמרה, שהוא כפול, והוא מסביר, שהשי״ת בוחר באם נשאר מהזמרה עד אחר התפילה, שבאם נשאר אדם אחר התפילה על תאותו ותשוקתו לדברי עוה״ז כמקודם — סימן הוא שלא פעלו עלױ דברי התפילד״ ורק אם יראת ה׳ נשארה חופפת עלױ שלא ױכל לילך מחמת זה לעניני עוה״ז — סימן הוא שהתפלל״).
בספרו מזכיר המחבר כמה פעמים את הר״ת של ״כנען״, הוא: כנור !עים $7ם נבל, ובסידור האר״י מבואר, שזה מרמז על שלש מדות : כנור — מדת תפארת, געים — מדת חסד, נבל — מדת גבורה הבא לרמז שיעקב אבינו היה כלול מכל שלש המדות ומכל האבות הקדושים, ומחמת זה לא יכלו לו החיצונים לינוק ממנו ויכול היה לעשות ישייבה בכנען14). במקום אחר מביא את הנוטריקון ההוא, בהערד״ ש״נבל״ הוא נוטריקון: ל״ב נתיבות, לרמז על עם נבל ולא חכם, שנבל מרמז על ל״ב נתיבות החכמה שהוא למעלה מן המדות ולא יכול היה להגיע להתקשרות בעולם התחתון15). הפםוק: ופרעה חלם, שנתגלה בחנוכה אור גדול. חל״ם ר״ת : ^צוה חנוכה להדליק. ״והנה עמד על היאר״, כלומר, שנתגלה ראיה למטה וממילא נכלה הרעה מחמת שגתגלה אור גדול, וכמו שכתוב : ומנותר קנקנים — המרמז על מדת חכמה קנה בינה — מזה נעשה נס לשושנים, כלומר, לבחינת מלכות שנקראת שושנד״ בני בינה — מחמת המשכת אור הבינה נעשה קביעת החי׳ שיר ורננים שהחיצונים לא יוכלו לינוק מאור גדול כזה שמטמא את עיני החיצוגים. וזוהי כװנת המד׳ *