141 מ. ש• גשורי — בית *דיקי אח׳ירוב ורבני חמילניק 142 מסבו (מחבר ״ברכת טוב״) הצדיק מאחירוב ומחותנו הצדיק, והוא מצא לנכון להםתופף בצל צדיקים רבים נודעים בני דורו״ כמו הצדיק מצ׳ורטקוב, הוםיאטין, בויאן׳ הצדיק האמצעי מבלז והצדיק משינובה. פעמים רבות היה מבקר אצל המגיד מטריםק. ובאחד מבקורױ בטריםק בלוית אבױ הרב התנצל הלה בםני המגיד על שבנו מאריך הרבה בתפילה. על םנית המגיד אלױ: אבח־ ! האם לא לימדך המלמד את םדר התפילה ז השיב רא״ש בישוב הדעת : גכון. המלמד לא לימדני סדר התפילה. על זה השיב לו המגיד : ױשב מרום׳ המלמד לאדם דעה, הוא ילמדך גם םדר התפילה. רא״ש ואבױ נדברו יחד להשאיר את דברי המגיד בםוד. ובכל זאת נתגלו הדברים ברבים על אף רצונם.

רבי יחזקאל הלברשטאם משינובה הרבה להללו. ופעפ, בשנת תרנ״ג, כשבקר בױם ה׳ בתמוז בקרקוב על קברו של סבו איחר להגיע לױם השבת לשינובה, והשינובאי אמר בפני מאות חסידױ, שר׳ שלמה׳לה מאוזירוב הוא צדיק וגאון ועובד ה׳ באמת בצרוף תוארים ושבחים אחרים. בעקב גדולתו בתורה נתפרםם בין כל גדולי הדור לגאון חריף, וכל גדולי הלומדים שהתוכחו אתו בדברי תורה ידם היתה על התחתונה, והוא ניצח את כולם, ובהם גם את הגאון מקינצק בעל ״חלקת ױאב״ והרב ירחמיאל ישעיה מינצברג מלוקוב ומזדונסקה־װליה, ואף הגאון הצדיק מאוסטרובצה לא הצליח לנצחו במלחמתה של תורה, כי היה פום ממלל רברבן. וכן הללו הרמי״א הצדיק מרדזין שאמר עלױ שהוא אדם גדול וצדיק אמת ועוד תוארים. הוא היה מרבה לבקר אצל צדיקי וגדולי הדור, ונסיעותױ נמשכו שבועות וחדשים. הוא עצמו מםפר בהקדמתו לםפר ״שארית ברכה״, לא תוך ױהרא, שהיה מבקר אצל צדיקי דורו בעלי רוח הקודש ושימש אותם, ותוך מסירת־נפש היה נוםע אליהם למקומות רחוקים וביםורים ודחקות שסבל מהנםיעות שנמשכו שבועוח והוא מצא חן בעיניהם וקרבוהו׳ ורבים מהם אמרו עלױ גדולות ונצורות וםמכוהו בסמיכה שיש בה ממש. הכיר ושימש כמעט את רוב גדולי וגאוני וצדיקי הדור׳ וכמעט אצל כולם נזדמן לו לשוחח אתם בדברי תורה וחסידות ולהמ־ תיק סוד אתם. דברים אלה כתב בהקדמתו בשנת ״ברכת בן״ (תרע״ד) באוזירוב. ב.

בשנת תרמ״ח׳ כשמלאו לו כ״ג שנים׳ הוםמך להוראה מגדולי דורו הרב הגאון טרונק מקוטנא וחתנו מקאליש װאכס בעל ״נםש חיה״, היא השנה שבה עבר אבױ הרב מחמילניק לכהן רב באופולד״ ועוד בחורף תרמ״ח נתמנה ראב״ד באוזירוב בחײ אבױ וסבו רבי יחיאל־חײם. אך בינתים נתקבל לרב ביוזיסוב, וחברי ועד הקהילה לא נתנו לו לעזוב את עירם על אף רצונו לשבת בעיר אבותיו. גם רבותױ יעצוהו לחזור לאוזירוב. הוא קבל עלױ איסוא את עול הרבנות באוזירוב ובה כיהן כעשרים ושבע שגים רצופות עד קיץ שנת תרע״ה, בתקוםת מלחמת העולם הראשונה. ואף שעםק הרבה בחםידות ובסיגופי תעניות התמיד בלמוד החורה׳ ולא םח שיחת חולין מימיו. וכל פעם שהיו באים לחדרו היה סשוחח על צדיקי החסידות החל מהבעש״ט והמגיד ממזריטש׳ רבי אלימלך מליזנסק והחוזה מלובלין׳ או ששוחח םתם בדברי תורד״ בפלפול ובדרוש׳ או בחסידות.