145 מ. ש• גשורי — בית צדיקי אוז׳ירוב ורבני חמילניק 146 לאוםטרובצה הרחוקה מהעיר כעשרים ק״מ על אף חולשתו ממחרת תענית ױם־כפור, והנםיעה היתה אז בעגלה פשוטד- וכן דחפתו השעה הקצרה שנשארה עד הםוכות ללא אתרוג ברשותו. הוא שמח שנזדמנה לו המצוה למצוא לו אתרוג, ולמרות הסכנה הגיע לשם בשלום. בשובו דרך טשמילוב עכבוהו החםידים ללינה, בנמוק שםכנה לנםוע בלילה. והוא לא נענה להפצרתם. ואכן באותו לילה נהרגו ארבעה יהודים בידי חיילים בדרך שבין טשמילוב ואוזירוב• בעגלה ישבו חמשה יהודים, והחמישי מהם ניצול. וסיפר הצדיק, כי לפני שלושים שנה ביקר פעם אצל סבו הרי״ח באוזירוב, והלה אמר לו שבמקום םכנה של רוצחים יש להתרחק מעט ממקומו, וםיפר כי נצטװ לשכב על הארץ, והחיילים ירו בהם, והוא — החמישי — נזכר בדברי סבו והתרחק קצת ממקומו ולכן לא שלטו בו הכדורים ונגעו רק בכובעו, וכפשע היה בין החיים והמות, והראה בכובעו כמה חורים מהכדורים, בלי לפגוע בעצמו ובבשרו, וניצל בדרך נס. והכל בזכות ההשתוקקות של מצוה שהיתה בוערת בו ללא הפוגד״ עד שהשיג את המטרה הנכםפת.
ובערב םוכות אז, התקרבה עוד ױתר החזית של הלוחמים לעיר, וטקטוק מכונות־היריה של החײלים שעמדו םמוך לעיר נשמע היטב ואף נשמע זמזום הכדורים של הרובים. אך רא״ש לא השגיח בכך, עלה על הסוכה בשביל להניח את הסכך כדרכו בקודש תמיד. זמזום הכדורים ושקשוק המכונות נתקרבו ױתר וױתר, ובעיר קמה בהלה ואנשים ונשים וטף מילאו את הבית, והצדיק יצא מאחורי הבית לחתוך ענפים מעצים שעמדו בחצר בלי להפנות תשומת לב לפחד מות ולצעקות, ובלילה אכל וישן בםוכה. בבוקר ישב עם בנױ בםוכה והבין עצמו לנטילת ד׳ המינים ובירך בהתלהבות עצומה ועשה נענועים בזריזות ואף נתן לבנױ לברך, והיה שמח מאד על שעלתה בידו לקײם המצוה, על אף הסכנה שנשקפה בסיבה ומאחורי הבית, וכמה פעמים בלילה כשנשמעה צעקת השדידים ואנחתם אמר וידוי וק״ש, וחטף את טו״ת שעל כל מקרה יהיה מוכן לקחתו אתו אם יאלץ לברוח, באין פנױ לזהב וכםף ותכשיטים. סכנת החזית הםמוכה רחפה על העיר חדשים מםפר עד אמצע הקיץ•
בעקב הסכנה המתמדת ורעם הירױת מהתותחים וםוגי הנשק האחרים מחגורת החזית שבקרבת העיר, ובעיקר מחמת הטרדת האוכלוסיה היהודית מצד גײםות רוסיה, נמלט פעפ רא״ש עם בני משפחתו קודם פםח תרע״ה באחד הלילות בברחו מחמת המציק. הם נםעו בעגלה גלויה ורעועה. כל העגלות הטובות הוחרמו בידי החײלים. בדרך מםעם בלילה ירד שלג חזק והקור היה עז אף תעו בדרך ונםעו כל הלילה שתי פרסאות עד שהגיעו לטארלה. ומשם המשיכו בױם םגריר לאופולד״ והױ כלואים בביתם כשבועײם עד י״ג בניםן• אי אצל רא״ש לא גיכר כל שינוי בדרכי עבודתו. והנה נפל הפור. בפרשת בלק תרע״ה יצאה הגזירה מטעם שלטונות הצבא הרוסי שעל היהודים לעזוב את אוזירוב. אמנם רבים מהעדה היהודית לא חכו עד הגזירד״ ועוד קודם לכך מצאו מפלט משם בעײרות הסמוכות עד יעבור זעם. כעת׳ עם
צו הגזירה ניתנה אות לעזיבה מידית של המקום. שארית האובלוםיה היהודית, עם רא״ש בראשה, עזבו רגלי את העיר, ומגמת פניהם לעיר הםמוכה ראחוב, הרחוקה משם כשתי פרס־ אות. בדרך, בהביטם מאחוריהם, ראו את בתי העיר עולים באש, כי הרוסים שרפו והחריבו כמעט את כל בתי העיר. מאות משפחות הגולים מילאו את העיר ראחוב. ואילו רא״ש התאכםן בחדר קטן אצל אופד״ ובױם השבת המשיך בהתנהגותו הרגילה ללא שיגוי, ואמר תורה על שולחנו כבימים ימימה. הוא לא חזר לעירו גם אחרי נטישת הרוםים, אלא קבע מושבו באפטא ששם נהג עדתו. מלבד חסידי אביו נהרו אלױ מאות ואלפים חסידים, וכל פעם נתוםפו פנים חדשות, חסידים יראים ושלמים, ושמעו הולך בכל המדינה.
חותנו, רבי חײם שמואל הלוי הורביץ הצדיק מחנצ׳ין, העתיק משכנו לקילץ אחרי השריפה שפרצה בעיר שהחריבה את רוב בתיד״ ובהם גם את בית הצדיק. ובימי המלחמד״ ביום ח״י בטבת תרע״ו נפטר לעולמו, וללויתו באו אלפי חסידים מהס־ ביבה, בהם רבנים וראשי העדד״ והאבל בעיר היה גדול. בין המלוים היה גם חתגו רא״ש. וסיפרו בשם הצדיק מחנצ׳ין, שבשבועות האחרונים קודם פטירתו אמר, שמורגשת התנוצצות של המשיח, והלואי שלא נאחר. ושבוע קודם פטירתו אמר* ״אין עצה אלא לברוח מהעולם הזה״. לפני פטירתו ממש צוה להביא לו מים וברך ברכת שהכל. רא״ש אחרי חזרו מהלוית חותנו היה נרגש מאד וזמן רב נמצא תחת רושם אבדן חותנו. ואכן חםידי הצדיק מחנצ׳ין הקימו על קברו בבית־החײם בקילץ אוהל ובו הציבו מצבת־זכרון, ושנה שנה ביום פטירתו הױ באים מאות חםידים על קבר רבם, מדליקים גרות ומש־ אירים פתקאות על קברו ונותנים פדיונות לאלמנתו הרבגית שהאריבה ימים אחרי פטירת בעלה.
רא״ש נחשב בכל מקום כגאון, חריף ומקובל גדול, מלבד גודל צדקתו ופרישתו בקדושה ומהרד״ ותמיד היה כוחו גדול בחידושי תורה גפלאים בעמקות, בפלפול ובנגלה ונםתר. מתיקות מױחדת הורגשה בנועם דברױ, ועל השומע גתעוררו בו הרהורי תשובה. מאמרים יקרים השמיע בפני חםידױ בשבתות ומועדים. ברם הוא לא היה רגיל לכתוב ולהעלות את חידושױ על הנײר, ואף המעט שנרשם מפי בנױ אבד בעקב הטלטולים המרובים בעת המלחמד״ ורק מעט נשאר לפליטה. בקגית םפרים, או כשהביאו לו םפר חדש בדרוש, היה מדפדף בספרו מחפש אם יש בו מאמר מתלמידי הבעש״ט, ואז קנהו בכסף מלא, וכשלא מצא, אמר, שאין הספר ראוי לקניה. בחג הםוכות האחרון לפני הםתלקותו אמר לאחד מחסידױ כאפטא, שנשבר לו ההדס, ובזוהר איתא כי ההדם מרמז על הצדיק, וראה בזה רמז להםתלקותו הקרובה. ימים אחדים לפני פטירתו אמר, שזה זמן רב שבכל ױם שבת באו לו הר־ הורים על הםתלקותו. בחדשים האחרונים לחײו היה אומר שאיננו רוצה להםתכל בפני העולם. בױם פטירתו בשבת בבוקר קרא לאחד ממקורבױ ואמר לו * זכור כי הױם ױם הזכרון של רחל אמנו וגם של רבי נחום הצדיק מטשרנובל. סמוך לפטירתו צוה להביא לו מים וברך .שהכל״, החליק